איך הופכים מפעל קטן להצלחה גדולה

כדאי להפיק לקחים מקבוצות ייחוס ישראליות המצליחות להתמודד עם המבחן הקשה של הפיכת מפעלי תעשייה מסורתית קטנים, המונים פחות מ–50 עובדים, למפעלים גדולים המוכרים ביותר מ–100 מיליון שקל לשנה

גיורא שלגי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גיורא שלגי

סוגיית פריון העבודה הנמוך של התעשייה הישראלית עלתה באחרונה לכותרות. אין ספק שפריון עבודה גבוה מהווה תנאי לשיפור כושר התחרות ולעלייה ברמת החיים, אך בבואנו לבחון פתרונות מתאימים לסביבה הישראלית, כדאי להפיק לקחים מקבוצות ייחוס ישראליות המצליחות להתמודד עם המבחן הקשה של הפיכת מפעלי תעשייה מסורתית קטנים, המונים פחות מ–50 עובדים, למפעלים גדולים המוכרים ביותר מ–100 מיליון שקל לשנה וממשיכים לצמוח בשווקי יצוא, שההצלחה בהם מחייבת שיפור מתמיד בפריון העבודה.

דוגמה טובה למהפך שכזה אפשר למצוא בתעשייה הקיבוצית, שכ–90% מהמכירות שלה הן במגזר התעשיות המסורתיות - כמחציתן בענף הפלסטיק והגומי וכ–15% בענף המזון והמשקאות. סיכום 2011 הציג כ–230 מפעלים המוכרים בכ–34 מיליארד שקל, עם מרכיב יצוא של כ–60%. בעשור האחרון חל בתעשייה הקיבוצית גידול של כ–80% במכירות ושל כ–40% בפריון - יותר מכפול ביחס לכלל התעשייה. מספר המפעלים הקטנים הצטמצם בכמחצית, בין אם כתוצאה מסגירה של מפעלים מפסידים, בעקבות מיזוג או כתוצאה מצמיחה, שהכפילה ל–83 את מספר המפעלים שחצו את סף המכירות השנתיות של 100 מיליון שקל.

דוגמה אחרת, טובה לא פחות מזו של התעשייה הציבורית, היא היוזמה “דרומה צפונה” - חברה שלא למטרת רווח שהוקמה לפני כחמש שנים ביוזמה פרטית, במטרה לסייע לצמיחה של מפעלים מסורתיים קטנים בנגב ובגליל. הסיוע שמעניקה “דרומה צפונה” למפעלים משלב הלוואות בנקאיות הכוללות מתן ערבויות חלקיות, מלוות בחונכות והדרכה מקצועית ובתמיכה אקדמית, במטרה להשביח מנהיגות ניהולית מוכוונת צמיחה בשווקי יצוא.

מספר המפעלים המסתייעים בתוכנית כיום הוא כ–370 - כ–40% מתוכם בתחומי המתכת, הפלסטיק והנייר, וכ–25% בתחומי המזון והחקלאות. מפעלים אלה מעסיקים יחד 12,500 עובדים, שהפיקו ב–2012 מכירות של כ–5 מיליארד שקל, עם מרכיב יצוא של כ–450 מיליון דולר.

נתוני הצמיחה של המפעלים שהסתייעו ב”דרומה צפונה” בין 2008 ל–2012 עולים בהשוואה לנתונים המקבילים של כלל התעשייה הישראלית, ומעידים על גידול של כ–32% במכירות וכ–23% בייצוא, תוספת של כ–500, -עובדים ושיפור הפריון בכ–11%. מנכ”ל “דרומה צפונה”, גיורא ברן, אף מעריך שבתוך עשור יעברו כ–50 מהמפעלים את סף המכירות השנתי של 100 מיליון שקל.

נתון מעניין נוסף מתייחס לסך ההוצאות הרב־שנתיות של “דרומה צפונה”, שיצרו את 1,500 מקומות העבודה החדשים: ההוצאות היו פחות מ–30 מיליון שקל, כולל תקורות ניהול, פעילויות הדרכה וחילוט ערבויות מתוך סך הלוואות של כ–500 מיליון שקל. זאת, בהשוואה למענק בסך 678 מיליון שקל שהובטח לחברת אינטל ב–2010, תמורת התחייבותה להגדיל את מספר עובדיה בישראל ב–620 בלבד.

שתי הדוגמאות מעידות על מגמה יפה של מפעלים מסורתיים קטנים שנהפכו לגדולים, או נמצאים בדרכם להיות כאלה, עם הלקחים המשותפים הבאים: בשתיהן קיימות קהילות של מפעלים המתאפיינות בדינמיקה של למידה הדדית, היוצרת בסיס לשיתופי פעולה; בשתי הקהילות קיימת מוטיבציה לצמיחה בשווקי יצוא, המאלצת את הנהלות המפעלים לקדם מודרניזציה של שיטות ניהול, חדשנות ושיפור איכות ופריון; ולשתי הקהילות יש הנהלות קטנות ויעילות הדואגות לייצג אותן מול מקורות סיוע וקובעי מדיניות.

את סיפורי ההצלחה הללו ניתן לשכפל, על ידי התארגנות קהילתית של משתתפי תוכנית הייעוץ של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים ועל ידי הרחבת המודל של “דרומה צפונה”, המתמקדת כיום בנגב ובגליל בלבד, גם למרכז הארץ.

הכותב הוא מנכ”ל רפאל לשעבר ועמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker