ועדת ששינסקי 2 היא הזדמנות לתיקון עוול היסטורי - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ועדת ששינסקי 2 היא הזדמנות לתיקון עוול היסטורי

בעלי הון אלה נהנים מרווחים כלכליים עצומים ולא מכיוון שהשקיעו בטכנולוגיות חדשניות שונות, אלא מכיוון שמחירי משאבי הטבע בעולם נסקו לשמים

תגובות

כל משאבי הטבע של מדינת ישראל הופרטו, ובעשרות השנים האחרונות הנהנים העיקריים מניצול משאבי הטבע הם קומץ קטן של בעלי הון, שהכישורים שלהם מסתכמים בכך שהיו במקום הנכון בזמן הנכון.

בעלי הון אלה נהנים מרווחים כלכליים עצומים ולא מכיוון שהשקיעו בטכנולוגיות חדשניות שונות, אלא מכיוון שמחירי משאבי הטבע בעולם נסקו לשמים - ועמם הרווחים הגדולים הנובעים ממכירת המשאבים.

רווחים כלכליים אלה לא הגיעו לכיסו של הציבור הישראלי, הבעלים האמיתיים של משאבי הטבע. ואם לא די בכך, הנזקים הסביבתיים והבריאותיים שנגרמו מניצולם נפלו על כתפי הציבור.

אחד הסמלים המייצגים ביותר את הפקרת משאבי הטבע בישראל הוא ים המלח - נכס טבעי חשוב מאין כמותו ברמה הלאומית והבינלאומית. גוויעתו העקבית של הים, נסיגת המפלס, הבולענים הנפערים בסביבתו, והפגיעה בערכי הנוף, בחי ובצומח והפגיעה בתשתיות, זועקים את הצורך הדחוף בגיבוש מדיניות כוללת וארוכת טווח ביחס למשאבי הטבע המופקים מים המלח וכן ביחס לכלל המשאבים.

בלומברג

כך גם בתעשיית כריית הפוספטים, המהווה גם היא מטרד סביבתי ובריאותי. על פי עמדה מקצועית נחושה של משרד הבריאות, למשל, הכרייה המתוכננת בשדה בריר ליד ערד עלולה להיות בעלת השלכות מזיקות ביותר לבריאות הציבור, בדמות עלייה משמעותית בתחלואה ואף בתמותה ביישובים הסמוכים.

לא רק זאת, חשוב לדעת כי מרבית משאבים אלה מיוצאים לחו”ל, ושיעור התמלוגים למדינה נמוך במיוחד ומסתכם באחוזים בודדים. הרווחים האדירים המגיעים לבעלי ההון, לצד הנזקים הסביבתיים־בריאותיים המוטלים על כתפי הציבור, הובילו זה מכבר למסקנה כי הגיעה העת לשנות זאת.

ועדת ששינסקי השנייה קיבלה את המנדט לעשות זאת, ועליה מוטלת האחריות לבחון את כלל ההיבטים הרלוונטיים ביחס לכל משאב ומשאב, בטרם תגיע למסקנות בנוגע לשיעור המיסוי הראוי.

כך, על הוועדה לבחון מהן העלויות החיצוניות הכרוכות בהפקת המשאבים ולהפנים אותם במערכת המיסוי, באופן שאותם נזקים יוטלו על היזמים המנצלים את משאבי הטבע. כך נעשה בחלק ממדינות אירופה, וכך ראוי שיעשה מתוקף עיקרון “המזהם משלם”, שהוכר בישראל זה מכבר ומחויב גם על פי מדיניות OECD.

בנוסף, על הוועדה לבחון את השימוש באותם משאבים - האם הם מיועדים לצורכי הציבור הישראלי או ברובם מיועדים ליצוא על חשבון הדורות הבאים? האם יש להגביל את כמות הפקת המשאבים הללו? האם יש לקבוע שיעור מסוי גבוה יותר על היצוא?

המנדט שניתן לוועדה מעניק לה את ההזדמנות הראשונה זה שנים לעשות סדר בשימוש במשאבי הטבע, ועל הוועדה לעשות עבודתה בקפידה ולתת מענה להפקרות הקיימת כיום בשימוש במשאבים. תוצאות עבודתה יגררו כמובן גם את השאלה בדבר ייעודם של אותם כספים חדשים, ונראה כי ראוי שגם לכך תיתן הוועדה מענה, במקביל לגיבוש המלצותיה בדבר גובה התמלוגים.

בשל העובדה שכספים אלה מגיעים מניצול הטבע, החובה המוסרית היא לייעדם לטובת הסביבה ובריאות הציבור, בין אם למציאת תחליפים למשאבי הטבע, כגון מקורות אנרגיה מתחדשים, דישון אורגני ועוד, ובין אם למען שיקום הסביבה.

מסקנות ועדת ששינסקי ישליכו על הציבור כולו ובכוחן לפתוח את הדלת לתחילת השינוי האמיתי בחלוקת המשאבים ולכונן צדק חלוקתי־סביבתי וחברתי.

הכותבת היא ראש תחום כלכלה ומשאבי טבע בעמותת אדם טבע ודין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות