"המנטליות” כבר לא עובדת. היא מובטלת - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"המנטליות” כבר לא עובדת. היא מובטלת

כבר מתחילת שנות ה–90 הפטריאכליות הערבית הובסה מול המצוקה הכלכלית ■ אין פתרון קסם לבעיה של תעסוקת נשים ערביות, פרט ליצירת מקומות עבודה חדשים

4תגובות

הדיון בסוגיה של תעסוקת הנשים הערביות, או ליתר דיוק אבטלת הנשים הערביות, החיות בעיקר בצפון, תופס מקום נכבד בשנים האחרונות - הן בשיח הממשלתי והן בשיח האזרחי. יש אף סימנים המעידים על התגייסות של המגזר העסקי לטיפול בסוגיה. ותתפלאו, גם לשר הכלכלה נפתלי בנט זה מפריע.

לשאלה מה עורר את המודעות הזו יש שתי תשובות אפשריות. הראשונה היא התנאי שהציב ה–OECD לישראל בעת קבלתה לארגון, לפיו עליה לפעול לצמצום פערים. התשובה השנייה היא שמפלס המצוקה עלה על גדותיו, וסוף סוף צעקתן של הנשים הערביות נשמעת. ככל הנראה התשובה הראשונה סבירה יותר, וההוכחה לכך היא שעד כה הפתרונות המוצעים על ידי מקבלי ההחלטות אינם מובילים אל מעבר לדו”חות OECD.

למרות זאת, אם נביט בחצי הכוס המלאה - הרי שיש הכרה בבעיה, ובאחריותה של המדינה לפתור אותה. עד לפני שנים לא רבות מדינת ישראל העדיפה להשליך את האחריות על האבטלה בקרב נשים ערביות על ה”מנטליות הערבית”, או על הנשים עצמן. במשך שנים שימשה “המנטליות הערבית” תירוץ להענקת פטור מלא למוסדות הממשלה מיצירת מקומות עבודה, שיפור התחבורה הציבורית והקמת מעונות יום לילדי אמהות עובדות.

קבלו עדכון: כבר מתחילת שנות ה–90 הפטריאכליות הערבית הובסה מול המצוקה הכלכלית. לא ה”מנטליות”, לא המרחק ולא הילדים מנעו מכ–200 נשים מהכפר שלי לבדו לצאת לעבודה במתפרות בעפולה, מרחק של שעה נסיעה. מאז מסתמנת מגמה - יותר ויותר נשים מעוניינות לצאת לעבודה, פונות ללימודים אקדמיים, ולא מעטות רושמות הישגים מרהיבים. האשה הערבייה בונה בעמל רב את מעמדה בחברה ובמשפחה.

אלון רון

אך בעוד אנחנו מחפשות מימוש עצמי, במציאות הפוליטית והכלכלית הנוכחית אין מענה הולם לקליטת עשרות אלפי נשים ערביות מובטלות. “מנטליות” חדשה דווקא יש, מקומות עבודה - אין. 80% מהנשים הערביות אינן עובדות, אך לא פחות מ–12 אלף מורים ומורות בחברה הערבית מובטלים, כמו גם 40% מהאקדמאיות. בנוסף, חלק ניכר מהעובדות אינן מועסקות במשרה מלאה או נמצאות בתת־תעסוקה.

החברה הערבית נחשפת לגלובליזציה. מי חלם פעם על קניון בסכנין? ילדים ערבים “מפונקים” היו צריכים לצלוח בעבר מסע מפרך כדי להגיע למקדונלד’ס בעיר היהודית הקרובה, והנה כיום רשתות ארציות וסופרמרקטים גדולים מוקמים ביישובים הערביים, ובתי קפה וחנויות אופנה תופסים כל חלקה טובה. עם זאת, הדבר אינו מסמן מהפכה - לא בכמות ולא באיכות. החברה הערבית נהפכת לצרכנית יותר, אך לא לחברה עובדת. מספר מקומות העבודה מוגבל, ושכר מינימום הוא בגדר המלצה. מעסיקים מנצלים את מצוקתן של הנשים, שמשתכרות 7–12 שקל בשעה, או רשומות בחצי משרה ובפועל עובדות במשרה מלאה. כשאין אכיפה והגנה, ואין לאן לברוח - 2,000 שקל עדיפים על כלום.

אין פתרון קסם לבעיה של תעסוקת נשים ערביות, פרט ליצירת מקומות עבודה חדשים. קואוצ’ינג ואימון לראיונות עבודה וכתיבת קורות חיים לא יועילו כשאין למי להגיש אותם, כשחברות גדולות לא מגיעות לצפון וכשאין באזור מרכזי תעסוקה. חברת גליל סופטוור הוקמה בתעוזה דווקא בעיר נצרת, והיא נשענת בעיקרה על אקדמאים ערבים. 130 משרות ייצרה החברה בעיר, ובהן מועסקות גם 30 מהנדסות ערביות. למרביתן זה מקום העבודה הראשון, ובלעדיו אולי היו זונחות את הכשרתן היקרה ומצטרפות אל אלפי הערביות שמחכות לתקנים ממשרד החינוך.

כדי לקדם תעסוקת נשים ערביות, הממשלה חייבת להרים את הכפפה, ולהנגיש את ההטבות למגזר הפרטי שמעוניין בכוח עבודה זמין ויציב. המגזר העסקי צריך לשנות את הגישה, ולהתייחס אל החברה הערבית כאל חלק אינטגרלי מהמדינה, ולא רק כאל חלק מהשוק הצרכני. “המנטליות” כבר לא עובדת, היא מובטלת.

הכותבת היא עיתונאית ושדרנית ברדיו אלשמס, ומנהלת דוברות ויחסי ציבור בארגון צופן - מרכזי טכנולוגיה עילית שמקדם את תעשיית ההיי־טק בחברה הערבית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות