האם ועדת ששינסקי הראשונה טעתה? - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם ועדת ששינסקי הראשונה טעתה?

בפני ועדת ששינסקי השנייה עומדים אתגרים רבים. אחד מהם הוא קביעה של מנגנון מיסוי חדש ■ אסור לה לקבוע שיעור אחד ויחיד אשר יהיה "נכון" לכל הקידוחים ■ ככה יהיה ניתן לפעול גם באזורים שבהם הכדאיות הכלכלית לא גבוהה

7תגובות

ועדת ששינסקי השנייה עוסקת בימים אלה בבחינה מחודשת של מדיניות התמלוגים ממשאבי הטבע הלאומיים. הוועדה צפויה לטפל במשאבי טבע ובהם מינרלים המופקים בנגב ובים המלח, במים מינרליים ובמשאבים נוספים. המטרה שלה, מבחינת שר האוצר שמינה אותה, היא לשחזר את הצלחת ועדת ששינסקי הראשונה שעסקה בתמלוגי הגז הטבעי והנפט. רגע לפני שהיא מתחילה את עבודתה, נשוב למסקנות ועדת ששינסקי הראשונה ונשאל את עצמנו אם הן היו הצלחה גדולה.

הרקע לוועדת ששינסקי הראשונה קשור בשלושה גורמים מרכזיים: ראשית, גילויי הגז המשמעותיים ב"תמר". שנית, העובדה שבמידה מסוימת שיעור התמלוגים נקבע בצורה שרירותית (קביעה מנדטורית). ולבסוף, העובדה שההליך עצמו למתן היתרים לחיפושי גז ונפט לא היה כנראה תחרותי מספיק ושקוף מספיק. כך נוצר הרושם של גזל משאבי המדינה על ידי גורמים פרטיים.

הוועדה נדרשה לקבוע את חלק המדינה (government take) ברווחי הגז הטבעי והנפט. לשאלה זו נדרשה תשובה הן בראייה רטרואקטיבית - עבור מאגרי גז שכבר נתגלו, והן בראייה עתידית. כאשר היא קבעה את התשובות לשאלות הללו נדרשה הוועדה לאזן בין הרצון להשאיר נתח גדול ככל הניתן בידי המדינה, לבין הצורך לקבוע תמריצים שיאפשרו את המשך פיתוח משק הגז הטבעי והנפט.

הוועדה נעזרה במומחים בעלי שם עולמי ובסופו של דבר הגיעה למסקנה מה הנתח שראוי להישאר בידי המדינה. מסקנותיה הוחלו גם רטרואקטיבית על המאגרים תמר ולוויתן. במאגרים אלו כבר הושקעו סכומי כסף גבוהים באיתור ובפיתוח. האם יכול להיות שמסקנות הוועדה שגויות למרות מומחיות חברי הוועדה וחרף הבדיקות המקיפות שערכה? עד כמה שהדבר עשוי להישמע מפתיע, התשובה היא חיובית.

עופר וקנין

מסקנות הוועדה שגויות - לא בשיעור חלק המדינה שחושב על ידה (שעליו מומחים שונים יכולים להתווכח), אלא מעצם היומרה לקבוע שיעור אחד ויחיד אשר יהיה שיעור "נכון". נושאים רבים משפיעים על כדאיות ביצוע אקספלורציה בתחום הגז והנפט וביניהם מחירי האנרגיה, הטכנולוגיה, הרגולציה והערכות סייסמיות.

נושאים אלו לא רק שמשתנים לאורך זמן, אלא שגם באותה נקודת זמן עשויים להיות שונים בין שדה לשדה. כלומר, בכל נקודת זמן ועבור כל שדה בנפרד, שיעור חלק המדינה אשר מחד יעודד המשך פיתוחו ומאידך ימקסם את חלק המדינה הוא שונה. לצורך המחשה - שדה מסוים יכול להיות בסמיכות לתגלית גז קיימת באופן שמגדיל מאוד את סיכויי ההצלחה שלו – אז היה אולי נכון שהמדינה תדרוש שיעור גדול יותר.

מאידך, ייתכן ששדה קטן ומרוחק מהחוף לא יפותח לעולם תחת הרגולציה הקיימת, למרות שאילו המדינה היתה מסתפקת עבורו בנתח קטן יותר, היה ניתן לפתחו.
כיצד, אם כך, ניתן למצוא את שיעור חלק המדינה "הנכון"? בפועל, הגורמים הפעילים בשוק תמיד ידעו טוב יותר לגבי כדאיות ביצוע ההשקעה מאשר הרגולטור.

זאת הסיבה שהרגולטור צריך לתכנן מנגנון אשר יוכל להוציא את האינפורמציה הזאת מאותם גורמים בשוק עבור כל שדה שאותו הוא מעוניין לפתח בנקודת זמן כלשהי. אחד המנגנונים הנפוצים לביצוע משימה זו הוא קיום מכרז, בשלב קבלת ההיתר, על גובה התמלוגים שישולמו למדינה במידה ויתגלו גז טבעי או נפט.

אם יהיו מספיק מתחרים בכל מכרז יהיה ניתן, עבור כל שדה ושדה ובכל נקודת זמן, להשיג את המטרה של פיתוח משק הגז מחד ומקסום חלק המדינה ברווחים מאידך. כך במקרים מסוימים היתה יכולה המדינה להשיג נתח גדול יותר. במקרים אחרים היו מפותחים שדות אשר לא יפותחו תחת הרגולציה הקיימת - כלומר, המדינה תהנה מהכנסות, בניגוד למצב הקיים שבו לא תקבל עבורם דבר. הליך של מכרז הוא גם הוגן ושקוף יותר בבחירת הגורם שלו ינתן ההיתר.

לא משנים את כללי המשחק

האם היה נכון ליישם את שינוי הרגולציה רטרואקטיבית על המאגרים הקיימים? גם כאן, אנחנו חושבים אחרת. ראשית, עצם שינוי כללי המשחק בדיעבד מקטין באופן גורף כדאיות ביצוע השקעות בישראל. כך למשל, אם לאחר שאדם כלשהו זכה בלוטו הייתם מגלים שהמדינה החליטה לקחת לו את מרבית הזכייה, הדבר היה מקטין בוודאי את המוטיבציה שלכם להשתתף בהגרלה הבאה.

שנית, אם השתכנענו שהרגולציה הנכונה במקרה זה היא ביצוע מכרז, נוכל לשאול את עצמנו מה היה נתח המדינה שהיה נקבע אילו היתה מיושמת הרגולציה הזאת עוד במועד מתן ההיתרים לאקספלורציה בשדות בהן נמצאו המאגרים תמר ולויתן? למעשה, קיימות אינדיקציות רבות לכך שבהינתן נתח המדינה שנקבע אז, האקספלורציה היתה גבולית מבחינת הכדאיות הכלכלית שלה.

כך למשל גולם בבורסה שווי אפסי לאותם היתרים. בנוסף לזה, גורמים שונים נטשו את אותם היתרים במהלך השנים ובהם גם בני שטיינמץ אשר ויתר על זכויותיו במאגר תמר פחות משלושה חודשים לפני שנמצא שם גז. אם כך, אילו היה מיושם מכרז לקביעת נתח המדינה ברווחים, סביר שהיה נסגר בשיעור דומה לנתח המדינה שנקבע לפני ועדת ששינסקי, ולכן המלצות הוועדה הינן בבחינת שינוי כללי המשחק בדיעבד.

בפני ועדת ששינסקי השנייה עומדים אתגרים רבים. מבלי להזכיר נושאים חשובים אחרים ובהם איכות הסביבה ועצמאות כלכלית, נותר רק לקוות שהיא תדע לאזן בצורה יעילה בין הרצון לשתף את הציבור בשווי משאבי הטבע של המדינה, לבין הצורך לשמור תמריצים להמשך ביצוע השקעות בישראל. ייתכן שגם במקרה זה יהיה רצוי לשקול תכנון מנגנוני תחרות על הזכות לעשות שימוש במשאבי הטבע הלאומיים.

הכותבים הם שותפים מייסדים בחברת נומריקס ייעוץ כלכלי ומימוני בע"מ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות