אובדן דרך בבנק ישראל - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אובדן דרך בבנק ישראל

על הנגיד החדש להחזיר את המדיניות המוניטרית למסלול אורתודוקסי שבו שער החליפין לא משמש מטרה, תוך הפסקת מדיניות רכישת המט"ח הלא מרוסנת ושעבוד הריבית לשער

5תגובות

ב-12 במאי כינס הנגיד לשעבר סטנלי פישר פגישה שלא מן המניין של המועצה המוניטרית לאור המשך היחלשות הדולר משער של 3.62 שקלים ל-3.56 שקלים. כדי להחליש את השקל קיצץ בנק ישראל את שער הריבית ב-0.5%, ותוך זמן קצר השער טיפס ל-3.7 שקלים לדולר - בהתאם לציפיות של המועצה המוניטרית. ואולם, השפעה זו לא החזיקה מעמד. בתוך זמן קצר הדולר התחיל לסגת. ב-9 באוגוסט הוא ירד ל-3.53 שקלים, וכיום הוא חזר לרמתו ערב הכינוס הבהול.

אירוע זה הוא אחד מני רבים, המצביע על אובדן דרך ניהולי ואסטרטגי של בנק ישראל ביישום המדיניות המוניטרית בכלל ומדיניות שער החליפין בפרט. ראשיתו היתה כשפישר התחיל להתערב בשוק המט"ח באביב של 2008, אחרי יותר מעשר שנות ניהול שער חליפין נייד וחופשי. מדיניות זו נמשכת כיום, גם אחרי שעזב.

מטרת ההתערבות היא להחליש את השקל. מאז 2008 צבר בנק ישראל סכום ענקי של יותר מ-50 מיליארד דולר של רזרבות כתוצאה מרכישות מט"ח. לא רק שההתערבות המסיבית הזאת לא הצליחה להחליש את השקל, אלא גם התשואה השקלית על הרזרבות שנצברו היא שלילית. בנק ישראל רכש וממשיך לרכוש מט"ח שערכו בשקלים פוחת והולך כי השער מוסיף להתחזק למרות ההתערבות. התשואה השלילית הזאת כמובן באה על חשבון משלמי המסים.

אוליבייה פיטוסי

התערבות בשוק המט"ח היתה מוצדקת כאשר הבנק המרכזי רוכש מט"ח במחיר נמוך ומוכרו במחיר גבוה, דהיינו הבנק המרכזי משיג תשואה חיובית וגם מייצב תנודות לא רצויות בשע"ח. בנק ישראל לא עמד בקני מידות אלו שנקבעו על ידי הכלכלן מילטון פרידמן ב-1953.

במרוצת דור שלם פרופסורים למקרו־כלכלה מלמדים מודל פשוט לגבי השפעת הריבית על שער החליפין, הגורס כי לחשבון ההון במאזן התשלומים יש השפעה דומיננטית ביחס לחשבון השוטף. על פי תורה זו, ההשפעה של קיצוץ בריבית ב-1% צריכה להיות פיחות בשער של 1%, שהיא מיידית ופרמננטית ‏(כל עוד אין שינוי בריבית בחו"ל ובציפיות לשער חליפין בעתיד‏). מדוע תורה זאת נכשלה כשבנק ישראל קיצץ את הריבית במאי־יוני ובאירועים קודמים? הסיבה פשוטה: המודל שגוי אמפירית.

לפי תיאוריה כללית יותר ‏(הנקראת מודל זרמים ומלאים‏), לחשבון ההון יש השפעה זמנית על השער כשהגורם הדומיננטי בטווח הרחוק הוא החשבון השוטף. המודל הזה מנבא כי קיצוץ בריבית מפחית את שער החליפין זמנית בלבד. בעקבות הקיצוץ מחליפים משקיעים חד־פעמית נכסים שקליים, שתשואתם ירדה, בנכסים במט"ח, שתשואתם לא השתנתה. עסקות אלה גורמות לפיחות חולף בשער, כמו שקרה מ-12 במאי ובאירועים דומים רבים. המודל הפשטני והשגוי מוסיף להנחות את בנק ישראל ומשעבד לשווא את המדיניות המוניטרית לשער החליפין.

חוץ מהעובדה שהניסיונות החוזרים והנשנים של בנק ישראל להחליש את השקל כשלו, יש לשאול אם המטרה היתה ראויה. המטרה המרכזית היתה לעמוד ביעד האינפלציה שקבעה הממשלה. מטרה משנית היא לעודד את הצמיחה. כנראה בנק ישראל הוסיף מטרה שלישית לא אורתודוקסית: להחליש את השקל.

אמנם שעבוד המדיניות המוניטרית לשער לא הצליח להחליש השקל, אבל הוא גרם לעלייה לא רצויה במחיר הדיור. תגובת בנק ישראל לגול עצמי זה היתה ומוסיפה להיות הטלת רגולציה מיותרת ואנטי־חברתית על שוק המשכנתאות. כנראה מדיניות לא חכמה בתחום אחד פוגעת במדיניות בתחומים הנלווים.

על הנגיד החדש להחזיר את המדיניות המוניטרית למסלול אורתודוקסי שבו שער החליפין לא משמש מטרה, תוך הפסקת מדיניות רכישת המט"ח הלא מרוסנת ושעבוד הריבית לשער. כמו כן יש לשאוף להחזיר בהדרגה את ריבית בנק ישראל לריבית של שיווי משקל ‏(הריבית הטבעית‏) שכעת היא כ-4%. יישום מדיניות זאת יתקן עיוותים רבים שיצר בנק ישראל, בין היתר, בשוק הדיור.

ב-2011 התחיל הנגיד הקודם לממש את השאיפה הזאת. בקיץ 2011 הגיעה הריבית ל-3.25%, ומחיר הדיור התחיל לרדת תוך שמירה על יעד האינפלציה וצמיחה נאותה. אבל מאז איבד בנק ישראל את דרכו שוב, והגענו למצב שבו הריבית נמוכה מדי, הדיור יקר מדי, ושער החליפין מוסיף להתעלם מהחלטות בנק ישראל.

הכותב הוא פרופסור בחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות