מה למדנו מפרשת הדיווידנד בפרטנר

במקרה שלבעל השליטה יש עניין אישי בחלוקת דיווידנד, על הדירקטור לנקוט משנה זהירות בקבלת ההחלטה, שכן הוא בסיכון מוגבר לתביעות אישיות הן מצד נושים והן מצד בעלי מניות

איריס ציבולסקי־חביליו
איריס ציבולסקי־חביליו

בתביעה שהוגשה לפני כשנה וחצי נגד פרטנר בעקבות דיווידנדים שחילקה עלתה השאלה אם החלוקה אושרה כדין. זאת, לאור העובדה שלבעל השליטה בחברה, אילן בן דב, היה עניין אישי בחלוקה - שכן הדיווידנד חולק לצורך מימון התחייבויות פיננסיות שלקח על עצמו לצורך רכישת השליטה בחברה.

עניין שמייחד פרשה זו היה שהפנייה לבית המשפט לא נעשתה על ידי נושים של החברה, שבאופן מסורתי נחשבים לנפגעים מחלוקת דיווידנד, אלא על ידי בעל מניות, שהיה אחד הנהנים מהדיווידנד. אותו בעל מניות הגיש תביעה נגזרת בשם החברה כנגד בעל השליטה והדירקטורים בטענה כי חלוקת הדיווידנד היא עסקה שלבעל השליטה יש בה עניין אישי. החלטת בית המשפט בעניין זה דחתה את הטענה במקרה הספציפי, אך קבעה כי חלוקת דיווידנד עשויה במקרים יוצאי דופן להיחשב לעסקה שלבעל השליטה יש בה עניין אישי.

כיצד יש ליישם קביעה כזאת של בית המשפט כשהדירקטוריון מתכנס כדי לאשר חלוקת דיווידנד, פעולה שברגיל מחייבת חובת זהירות כלפי הנושים ולא כלפי בעלי המניות?

אילן בן דבצילום: עופר וקנין

פרשנות אפשרית היא שעל הדירקטורים לעמוד בסטנדרט זהירות ואמונים חמור יותר במקרים אלה, כדי להוכיח שהם עמדו בחובות האמון והזהירות שלהם בהחלטה על חלוקת הדיווידנד. בבואם לאשר כל החלטה שהיא, על הדירקטורים להשתכנע כי זו אינה פוגעת בטובת החברה. כך גם בבואם לקבל החלטה על חלוקת דיווידנד. ניתן לחשוב לדוגמה כי חלוקת דיווידנד שתמנע מהחברה לבצע את התוכנית העסקית שלה עלולה לפגוע בטובת החברה, ועל כן לדירקטורים אסור לאשרה.

המבחן הרגיל לבחינת שיקול הדעת של הדירקטוריון הוא מבחן שיקול הדעת העסקי. בהתאם אליו, ביהמ”ש לא יתערב בהחלטה אם זו התקבלה באופן אקטיבי ועל בסיס מידע מלא, אם קיים בסיס הגיוני עסקי להחלטה ואם לא מתקיימת רשלנות חמורה מצד הדירקטור. ואולם במקרים שבהם יש לבעל השליטה עניין אישי בהחלטה, קבע בית המשפט בפרשת פרטנר, ייבחן שיקול דעת של הדירקטוריון במבחן חמור הרבה יותר - אז עליו לעמוד במבחן ההגינות המוחלטת או במבחן ההגינות המוגברת, מבחן חדש שאותו קבע בית המשפט.

משכך, כשדירקטור יודע כי לבעל השליטה יש עניין אישי בחלוקת דיווידנד, עליו לנקוט משנה זהירות בקבלת ההחלטה, שכן הוא בסיכון מוגבר לתביעות אישיות הן מצד נושים והן מצד בעלי מניות - שאין לגביהן שיפוי או ביטוח. לפיכך, אפשר לשקול במקרים כאלה לא להסתמך על עמדת נושאי משרה בחברה, הנתונים למרותו של בעל השליטה, אלא לדרוש חוות דעת חיצוניות, הן לטובת הנושים והן לטובת בעלי מניות המיעוט. לדוגמה, חוות דעת חיצונית שתוזמן על ידי דירקטורים בלתי תלויים כדי לבחון לא רק כי אין בדיווידנד כדי לפגוע ביכולת הפירעון של החברה, אלא גם כי אין בחלוקת הדיווידנד כדי לפגוע בבעלי מניות המיעוט של החברה.

נציין כי חוות דעת כזאת לא הוגשה עד היום, ומעבר לכך גם לא ברור כיצד יידע הדירקטוריון מראש אם חלוקת הדיווידנד היא עסקה שלבעל השליטה בה יש עניין אישי או שהיא חלוקה מהזן הרגיל, שבה לכל בעלי המניות עניין דומה. קשה לתת תשובות מדויקות בעניינים אלה, אולם כל מי שמייעץ לדירקטוריון הבא לאשר חלוקת דיווידנד צריך להיות מודע לסוגיות אלה.

הכותבת היא יועצת במחלקת שוק ההון של משרד עורכי הדין אגמון ושות רוזנברג הכהן ושות’

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ