המועמד שהלך והמועמד שישנו

גם לטובתו הוא - מן הראוי שליידרמן יזדרז להתראיין בכלי התקשורת הכלליים והמקצועיים, יציג את עצמו ויחשוף את דעותיו לקהלים השונים

פנחס לנדאו
פנחס לנדאו

"...היה קשה למצוא אדם פחות מתאים לתפקיד הנגיד בעידן הזה. אבל ביבי הצליח. לדעתי, שניהם יצטערו מאוד, אבל פרנקל יותר - ואנחנו עוד יותר..."

השורות הנ"ל היוו את הסיכום לתגובה שכתבתי ב-23 ליוני להודעה על מינוי פרנקל. אכן, נתניהו ופרנקל מצטערים, ופרנקל יותר – הרבה יותר מהר ממה שהיה ניתן לצפות. אבל פרנקל הוא אדם פיקח ולכן הוא ידע לחלץ את עצמו במהירות ממצב שאם הוא היה חכם, לא היה נקלע אליו מלכתחילה. הוא לפחות עשה את הדבר הנכון עבור עצמו – וגם עבור עם ישראל ומדינת ישראל.

1. המועמד שהיה

יעקב פרנקלצילום: Bloomberg

אני עדיין מתקשה להאמין שמה שהעלה את מינויו על שרטון היה האירוע ההוא בהונג קונג. אני לא רוחש אמון רב למה שכתוב בעיתונות, אבל אם איתן אבריאל אומר שזו היתה הסיבה, אני מוכרח לקבל את דבריו. אבריאל כמובן צודק בטיעונו שפרנקל קבר את עצמו על ידי ההתנהגות שלו לכל אורך הפרשיה, ואני אפילו מוצא את עצמי מסכים עם עודד שחר, שהדגיש ששום דבר ואף אדם לא מנע מפרנקל לבוא ולהציג את גרסתו בצורה מסודרת.

אלוהים חנן את פרנקל בכושר שכנוע מדהים, והוא היה יכול לסבן את וועדת טירקל ואת הציבור הרחב – כפי שכתבתי אז, פרנקל יכול לשכנע אותך בחצות הלילה שהשמש זורחת עכשיו. אבל בשעת מבחן, הוא לא הפעיל את הכישרון הזה, אלא קבר את עצמו על ידי היעדר שכנוע ולבסוף בשכנוע שלילי.

קיימות סיבות רבות מדוע פרנקל לא מתאים להיות נגיד כיום, אבל הצורה שבה הפיל את עצמו על דבר זניח ולכאורה חסר חשיבות היא כנראה לא מקרית, אלא חושפת פגמים עמוקים באישיותו. מבחינת עם ישראל, שניצל ממנו הודות להתרסקותו העצמית, זה גובל בנס.

אולם, מאחר ויש לצפות לכך שיעקב פרנקל לא יהיה עוד שחקן בציבוריות הישראלית, מן הראוי להיפרד ממנו במילה טובה.

אמנם נכון הדבר שבמהלך כהונתו, פרנקל לא הפגין עניין רב בתחום הבנקאות, אבל באמצע שנות התשעים נתקבלה בבנק ישראל החלטה גורלית בנוגע לענף הבנקאות.

מדובר בנושא רגיש מאוד ובהחלטה שהציבור הרחב אינו מודע לה, לא אז ולא היום – הקשורה בניסיון של אוליגרכים רוסים להחדיר את עצמם ואת כספם המלוכלך לתוך המשק הישראלי דרך מערכת הבנקאות ועל ידי רכישת בעלות בבנקים ישראלים.

אין צורך להרחיב את הדיבור בנושא, מפני שמי שרוצה לדעת לאן זה היה מוביל יכול ללמוד על כך ממה שקרה לבנקאות הקפריסאית ולקפריסין עצמה. בענין הזה לא מוגזם לומר שאם היינו הולכים בתוואי בו הלכו הקפריסאים, היינו גומרים כמוהם – לא במובן זה שהבנקים היו פושטים רגל בגלל רכישות יתר של אג"ח של ממשלת יוון, אלא במובן שמערכת הבנקאות הישראלית כולה היתה הופכת למכבסה של כסף מלוכלך מרוסיה, ומשם היתה הדרך סלולה לרכישת הפוליטיקאים ובאופן עקיף, רכישת השלטון.

מי שמנע תהליך זה מלהתפתח היה המפקח על הבנקים דאז, זאב אבלס (היום יו"ר בנק אגוד). אבל בעניין כזה לא ייתכן שהוא פעל ללא הגיבוי המלא של הנגיד, שהיה כמובן יעקב פרנקל. פרנקל אכן רשם הישגים בשנות התשעים, לא רק במלחמה המוצלחת נגד האינפלציה, ויש לזכור לו גם אותם.

2. המועמד שישנו

ומעניין לעניין באותו עניין. הפור נפל וליאו ליידרמן נבחר. קרנית פלוג כמובן התפטרה, לגמרי בצדק, לאחר שכבודה המקצועי נרמס לא פעם, אלא פעמיים על ידי ראש הממשלה ושר האוצר. אבל למדנו להגיד שליידרמן נבחר רק כמועמד, והוא איננו הנגיד המיועד. גם הוא צריך לעבור את וועדת טירקל, ומי יכול לנחש האם גם בארון שלו נמצאים שלדים.

ליאו ליידרמןצילום: אייל טואג

אבל, מאחר ועומד לזכות ליידרמן חזקת חפות - מה שלא היה נכון לגבי פרנקל, ולו רק בגלל דו"ח מבקר המדינה - נוכל להניח שהוא יתמנה. וכאן אנחנו חוזרים לא לעניינים האישיים אלא לבעיות המקצועיות וההשתייכות האידיאולוגיות, שהעליתי לגבי פרנקל.

בהעדר תהליך מסודר של חיפוש ותישאול של מועמדים לנגידות, אנחנו לא יודעים מה עמדותיו של ליידרמן בתור נגיד מיועד. לא בתור כלכלן ראשי של בנק הפועלים - לגבי קווי המדיניות הקיימים של בנק ישראל, ואפילו לא לגבי המטרות של בנק ישראל, כפי שאלה נוסחו בחוק בנק ישראל החדש. האם הנגיד המיועד שלם עם שלושת היעדים המוטלים על בנק ישראל (יציבות מחירים, סיוע לצמיחה ויציבות מקרו-יציבותית), ואיך הוא רואה את האיזון ביניהם.

הרי בתפיסותיו, ליידרמן הוא מאסכולת שיקגו כמו פרנקל, והוא גם מילא תפקידים בכירים תחתיו בבנק ישראל. דווקא מפני שמבחינה אישית הוא הרבה יותר מקובל אצל חוג הרבה יותר רחב, מן הראוי - גם לטובתו הוא - שליידרמן יזדרז להתראיין בכלי התקשורת הכלליים והמקצועיים, יציג את עצמו ויחשוף את דעותיו לקהלים השונים, כדי שכולנו נדע עם מי יש לנו עסק ומה לצפות ממנו.

ביבי ולפיד לא ידרשו זאת ממנו, מפני שהם טרם קלטו שהפולטיקה החדשה איננה סיסמה אלא מציאות קיימת, בישראל, במצרים ובכל העולם - כל מדינה והסגנון שלה.

אבל ליידרמן מספיק משופשף כדי להבין שבעת מצוקה אלו שמינו אותו לא יעמדו לימינו או יצילו אותו, ולכן עליו להתחבר לעם (ולא רק דרך עמוד הפייסבוק) שאצלו נמצא הכוח האמיתי.

לפוסט המקורי בבלוג של פנחס לנדאו לחצו כאן

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ