הממשלה מענישה את אזרחיה הערבים על מחדליה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הממשלה מענישה את אזרחיה הערבים על מחדליה

שילובם של הערבים בכלכלה הוא אינטרס של הממשלה ושל כלל החברה בישראל ■ ניתוחים כלכליים מראים כי חלקם של הערבים בתוצר הוא פחות ממחצית משיעורם באוכלוסייה ■ ההערכות הן ששילוב מלא שלהם בכלכלה יניב למשק 30–40 מיליארד שקל מדי שנה

תגובות

>> אף שהממשלה הקודמת פגעה לא מעט במיעוט הערבי, ולבטח גרמה לו לחוש מאוים יותר, היא גם עשתה מאמצים לקידום שילובם של האזרחים הערבים בכלכלה. מאמצים אלה החלו להניב פרי בשורה של תחומים, ובהם קידום תחבורה ציבורית, שיפור תשתיות, קידום תוכניות מתאר, תוכניות לשילוב בתעסוקה והנגשה להשכלה גבוהה, וגם הגברת המאמץ לקליטת ערבים בשירות המדינה.

ניצנים חיוביים אלה ייגדעו לאחר שאושרה הצעת התקציב ל–2013–2014 של משרד האוצר. לא רק שהדבר יסכל התקדמות חיובית, הוא אף ירחיב פערים כלכליים־חברתיים - עצומים ממילא - בין יהודים לערבים.

אלא שמעבר לקוצר הראות החברתית והכלכלית כאחד, בולט כאן עוול משווע הנוגע למונח "מיצוי כושר השתכרות" כקריטריון לזכאות והטבות כמו ארנונה, דיור ומעונות יום לפעוטות.

ההנחה הגלומה בקריטריון זה, שפירושו השתתפות של שני בני הזוג בשוק העבודה, היא שאוכלוסיות שאינן עובדות עושות זאת מתוך בחירה. במלים אחרות: יש עבודה ואין רצון לעבוד. על כן ניתן לעודד, גם אם במידה של אגרסיביות, את סרבני העבודה לצאת ולעבוד.

איציק בן מלכי

אלא מה? בנוגע לאוכלוסייה הערבית זוהי הנחה מופרכת ושגויה. לא סרבנות עבודה עומדת מאחורי שיעורי התעסוקה הנמוכים בקרב ערבים ‏(בעיקר נשים‏), אלא הסיבה הפשוטה של היעדר מקומות תעסוקה והיעדר תשתיות תומכות תעסוקה.

עשרות שנים של מדיניות הזנחה ואי־פיתוח עקבית יצרו מחסור אדיר באזורי תעסוקה ותעשייה ביישובים הערביים או בקרבתם. צריך רק לפתוח את דו"ח מבקר המדינה מהשבוע שעבר שמצא כי רק 2.4% משטחי התעשייה בישראל ממוקמים ביישובים ערביים וכי למשרד הכלכלה ‏(לשעבר תמ"ת‏) אין תוכניות עבודה רב־שנתיות לפיתוח אזורי תעשייה ביישובים הערביים. על זה נוסף המחסור בתחבורה ציבורית יעילה בתוך היישובים הערביים ומהם למרכזים העירוניים הגדולים.

כלומר, הממשלה מוסיפה חטא על פשע. השימוש בקריטריון מיצוי כושר השתכרות מעניש את הערבים המצויים מחוץ לשוק העבודה על מחדליה המתמשכים של הממשלה עצמה. כל זאת לצד העובדה שכל משפחה שנייה בחברה הערבית היא ענייה ‏(40% מכלל המשפחות העניות בישראל הן ערביות, בדיוק כפליים משיעור הערבים באוכלוסייה‏). ומכאן, שגזירות אחידות על כלל הציבור, כגון העלאת המע"מ ב–1%, העלאת מס הכנסה ב–1.5%, מיסוי בריאות על עקרות בית וקיצוץ קצבאות הילדים - כל אלה יפגעו אנושות במשפחות הערביות העניות.

ומי בדיוק מצופה לטפל באותם עניים שמצבם הוחמר? הרשויות הערביות, ש–90% מהן מדורגות בארבעת האשכולות הנמוכים? שילובם של הערבים בכלכלה הוא אינטרס של הממשלה ושל כלל החברה בישראל. ניתוחים כלכליים מראים כי חלקם של הערבים בתוצר הוא פחות ממחצית משיעורם באוכלוסייה. ההערכות הן ששילוב מלא שלהם בכלכלה יניב למשק 30–40 מיליארד שקל מדי שנה.

חשיבה לטווח הארוך מצריכה החרגה של האזרחים הערבים מהחלת קריטריון מיצוי כושר ההשתכרות, לצד השקעה ממשלתית נרחבת בפיתוח אזורי תעשייה, תחבורה ציבורית ומעונות יום ביישובים הערביים. הממשלה צריכה לבחור בין השקעה אסטרטגית בחברה הערבית, שהיא אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים של המשק, לבין הטלת גזירות אחידות שירחיבו את הפערים בין יהודים לערבים, יעמיקו את הניכור של האוכלוסייה הערבית כלפי המדינה ויחזירו את הכלכלה הישראלית כולה לאחור.

הכותבים הם מנהלים שותפים בארגון יוזמות קרן אברהם, הפועל לשילוב ולשוויון בין יהודים לערבים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות