ההגירה הלא מוסרית של רופאים

אם ברצוננו לשמר ואף להגדיל את מספר הרופאים וצוותי הסיעוד ביחס לאוכלוסייה, יש לפתוח מקומות לימוד נוספים, גם באוניברסיטאות הקיימות, להשקיע את התקציבים הדרושים ולדאוג לתנאי העסקה הוגנים

הדס זיו
הדס זיו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

>> בישראל יש לסוגיה הגלובלית של בריחת המוחות הרפואיים שתי פנים. מצד אחד, ישראל קלטה רופאים, בעיקר מברה"מ לשעבר. מצד שני, היא סובלת מבריחתם למדינות עשירות ונוחות יותר.

בצד ה"מייבא", ישראל נהנתה במשך שנים מפירות החינוך הרפואי בברה"מ, בלי שהיתה צריכה להשקיע את התקציבים הכרוכים בהכשרת רופאות ורופאים. על פי פרסומים, עלות הכשרה של רופא מסתכמת ב–570 אלף שקל לכל שש השנים. אם נביא בחשבון כי על פי נתוני משרד הבריאות ל–2001, כ–9,500 רופאים שהיגרו לישראל מברה"מ קיבלו רישיון רפואה, הרי שישראל חסכה עלות של כ–5.42 מיליארד שקל.

נתוני 2008 מראים שישראל, עם 41% רופאים שהוכשרו בברה"מ לשעבר, אינה לבד. בקרב המדינות המפותחות הובילה ניו זילנד באותה שנה עם כ–40% רופאים שהוכשרו במדינות אחרות, כשאחריה אירלנד עם כ–35% ‏(ישראל מוגדרת מדינה מפותחת רק מאמצע 2010‏).

מדוע מדובר בבעיה? בעוד שאין למנוע מגברים ונשים להגר בחיפוש אחר עתיד טוב יותר, יש לשים לב לעובדה כי מדובר בהגירה המוכתבת על ידי צד הביקוש. המדינות המפותחות והעשירות מקבלות בשמחה את העובדים המיומנים, אבל אינן פותחות שעריהן בפני עובדים לא מיומנים. בעשותן כך, הן מייבשות את חברת המקור מאליטות מקצועיות הדרושות לאותה חברה כדי להתפתח.

יתרה מזאת, אותן מדינות השקיעו ממיטב תקציביהן על מנת להכשיר את דור הרפואה לטובת תושביהן. עם בריחת המוחות יוצא כי הן מימנו את ההכשרה לטובת החברה המייבאת, העשירה מהן פי כמה וכמה.

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי ל–2010, מספר הרופאים המיובאים עלה בכ–5% בשנה ב–30 השנים האחרונות. במדינות העולם המפותח ‏(OECD‏) כ–20% בממוצע הם רופאים שלמדו במדינה אחרת. הודו מובילה במספר הרופאים המיוצאים עם כ–56 אלף רופאים. עם זאת, מדינות קטנות יותר, כמו האיטי וטנזניה, סובלות משיעור גבוה יותר של עזיבת רופאים - יותר מ–50% - ובמדינות כמוזמביק ואנגולה חוצה שיעור העוזבים את רף ה–60%.

ישראל, ששיעור הגירת הרופאים ממנה מגיע ל–11%, נראית במצב טוב. הגם שזהו נתון גבוה יחסית בהשוואה לקבוצת המדינות המפותחות. ארגון הבריאות העולמי נדרש לסוגיה בקוד התנהגות שפירסם, שבו קרא למדינות המפותחות להכשיר את רופאיהן מתוך תושביהן, ולמדינות המקור - לשפר את תנאי עבודתם של הרופאים.

ואולם מדובר בקוד התנהגות התלוי ברצונן הטוב של המדינות ואין בו כדי למנוע הגירה של רופאים למדינה המוכנה לקבלם. ממדי ההגירה היו מצטמצמים אילו היתה חלה חובה על המדינות הקולטות את הרופאים לקלוט לפחות אותו מספר של עובדים לא מיומנים, או לפצות בכסף את המדינה שממנה הגיעו הרופאים.

בישראל נעשו כמה צעדים להחזרת כוח האדם הרפואי, כמו פתיחתה של הפקולטה לרפואה בצפת. ואולם, אין די בכך אם ברצוננו לשמר ואף להגדיל את מספר הרופאים וצוותי הסיעוד ביחס לאוכלוסייה. יש לפתוח מקומות לימוד נוספים, גם באוניברסיטאות הקיימות, להשקיע את התקציבים הדרושים, ולדאוג לתנאי העסקה הוגנים - ולא מדובר רק בשכר, אלא גם בשעות עבודה. כמדינה שרואה את שני צדי המטבע - יבוא ויצוא של כוח אדם רפואי - יש בכוחנו להציע מדיניות שקולה ואחראית.

הכותבת היא מנהלת המחלקה הציבורית 
בעמותת רופאים לזכויות אדם

צילום: רויטרס

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker