ה"אולד דיל" של יאיר לפיד - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ה"אולד דיל" של יאיר לפיד

יש לקוות כי שר האוצר ישכיל להבין שרק הגדלת ההכנסה הפנויה שבידי מעמד הביניים עשויה לחלץ את המשק מפסים של האטה ■ ואם זה מחייב מתן גט כריתות לאליטה הכלכלית שהשתלטה עלינו - טוב שבעתיים הכותב הוא מנכ"ל עמותת ידיד

12תגובות

הפקידות הבכירה של משרד האוצר מציגה את התקציב הראשון של האוצר ה"חדש", בראשות יאיר לפיד, כתקציב "חדשני" שנכתב בזמן אמת כדי למנוע מכולנו את גורלה העגום של יוון. אלא שאין כל חדש במה שהוצג עד כה. להפך, נדמה כי כל הגזירות והאיומים בגזירות שפוזרו לכל עבר נאספו מפח האשפה של ההיסטוריה הכלכלית. יותר מכל הם מזכירים את התוכנית הכלכלית שגיבש נשיא ארה"ב לשעבר הרברט הובר, כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי הגדול של שאליו נקלעה ארה"ב באוקטובר 1929.

לכאורה, תנאי הפתיחה דומים. אמריקה התמודדה עם חובות כבדים, אבטלה גוברת וחלוקת עושר דומה לשלנו: 5% מהאוכלוסייה נהנו משליש מההכנסות במדינה. בדומה ללפיד, גם הובר נשען על עצות של אילי ההון והתעשייה, שנהנו עד אז ממוניטין של מי שהביאו את השגשוג של שנות ה–20 ושל בעלי אחריות חברתית.

בעצתם עודד הובר מדיניות של אשראי נוח לתעשיינים, כדי שאלה יגדילו את מספר עובדיהם, קיצץ בהוצאות פדרליות מתוך אמונה שהן יאריכו את השפל, שכן הוצאות אלו ימנעו השקעות ויעודדו אינפלציה, וחיזק את המוסדות הכספיים הגדולים ואת בעלי ההון כדי שיובילו את הצמיחה - כשלטובת זאת, הוא קיצץ בשירותים החברתיים. בקיצור, את היד הוא הכביד על מעמדות הביניים והעניים, שמימנו את ההקלות שניתנו לעשירים. מזכיר משהו למישהו?

מיכל פתאל

התוצאה היתה הרסנית. באביב 1932 קרסה הלכה למעשה החברה האמריקאית. עשרות אלפי רעבים הסתובבו ברחובות ניו יורק, רבבות ישנו במקלטים ובהוסטלים ביוסטון ובשיקגו, משפחות התפרקו והאבטלה נסקה. במשך כל התקופה המשיך הנשיא הובר לטעון כי הוא שולט במצב וכי סוף השפל קרוב. אבל העם כבר הבין, הפסיק להאמין לו ובחר בדרך ההפוכה - דרך ה"ניו דיל" של רוזוולט.

במקום קיצוצים בשירותים חברתיים - הרחבתם ‏(לרבות מינהל סעד חירום שחילק כ–5 מיליארד דולר מענקים ישירים לנזקקים‏), במקום להשאיר לכוחות השוק הפרטי לייצר מקומות עבודה - הוקם מינהל לעבודות ציבוריות בהקצבה של כמעט 3.5 מיליארד דולר שבנה תוכנית לשיקום תעשייתי. כדי לפתור את בעיית מחוסרי הדיור הוקם מינהל השיכון הפדרלי שנתן משכנתאות ומימן יותר משליש מכל הבתים שנבנו בבנייה פרטית עד 1945. בנוסף, נחקק חוק הביטחון הסוציאלי שדאג לביטוח זקנה, לביטוח אבטלה, לקצבת נכות, לסיוע לשארים ולהקצבות לבריאות הציבור.

מעל כל אלה ריחפה הצהרתו של רוזוולט כי "בסופו של דבר, המימשל אחראי לרווחת אזרחיו". בדרך זו גדלה ההכנסה הפנויה של מרבית האזרחים האמריקאים, שקיבלו יותר כספים ויותר שירותים חברתיים. הכנסה פנויה זו נהפכה כמעט מיידית לכוח קנייה - הדלק שהתניע מחדש את מנוע הצמיחה האמריקאי. וכך, בסתיו 1937 חזרה האומה האמריקאית למצבה לפני המשבר הכלכלי הגדול.

כלכלנים רבים מייחסים לתוכניתו האמיצה של רוזוולט, למרות פגמים רבים שמצאו בה, את חילוץ האומה מהשפל ואת החזרה לפסים של צמיחה. אבל אצלנו מתעקשים להתעלם מכל זה. ממש כמו בתקופת הובר ממשיכה האליטה הכלכלית מבית הגידול של ניר גלעד ואורי יוגב לחזור שוב ושוב על אותן נוסחאות - קיצוצים, כסף לבעלי ההון והפרטת המדינה - אף שהן נכשלו פעם אחר פעם.

יש לקוות כי לפיד ישכיל להבין שרק הגדלת ההכנסה הפנויה שבידי מעמד הביניים עשויה לחלץ את המשק מפסים של האטה. ואם זה מחייב מתן גט כריתות לאליטה הכלכלית שהשתלטה עלינו - טוב שבעתיים.

הכותב הוא סמנכ"ל עמותת ידיד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות