מה השתנה מאז התנגדה המדינה למכירת כיל לפוטאש? - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה השתנה מאז התנגדה המדינה למכירת כיל לפוטאש?

אסור שמשאבי הטבע ייהפכו לרכוש הפרטי של בעלי ההון - ישראלים או זרים

תגובות

לפני הבחירות לכנסת ה-19 נרקמה בחדרי חדרים עסקה למיזוגה של חברת כימיקלים לישראל (כיל) עם ענקית הכימיקלים הקנדית פוטאש, המובילה בעולם בתחום האשלג. גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נטל חלק במגעים למיזוג - אבל זו עסקה שישראל חייבת למנוע.

מכירה של חברות ישראליות למשקיעים זרים היא חלק מכללי המשחק של הכלכלה הגלובלית. גם משקיעים ישראליים הם לעתים בעלים של חברות בחו"ל, אבל צריך לסמן את הגבול. אסור שמשאבי הטבע ייהפכו לרכוש הפרטי של בעלי ההון - ישראלים או זרים.

אילן אסייג

בנסיבות חריגות, כשהמדינה חסרה ידע חיוני, יש לאפשר לגופים מחו"ל המביאים ידע כזה להפיק תוצרים מאוצרות הטבע של המדינה. כך, במקרה של מכרות תמנע ושדות הגז. ואולם, זה לא המצב במפעלי ים המלח.

כיל היא חברה רב־לאומית הפועלת בעיקר בתחומי הדשנים והכימיקלים המיוחדים. פעילותה מתבססת בעיקר על משאבי הטבע - אשלג, ברום, מגנזיום ומלח, המופקים מים המלח; וסלע פוספט הנכרה בנגב - הכל על סמך זיכיונות ורישיונות ממדינת ישראל.

החברה הופרטה חלקית ב–1992 וכיום היא חברה בת של החברה לישראל, הנשלטת בידי משפחת עופר. כחברות ממשלתיות, כיל והחברות הבנות קיבלו הטבות רבות מהמדינה. מחלק ניכר מההטבות נהנית גם כיל המופרטת, משום שהמדינה לא דורשת את חלקה, או את החלק הנאות של אזרחיה ברווחים. למשל, כיל משלמת תמלוגים מגוחכים של 5%–10% ממכירות האשלג ושל 0.3%–0.5% ממכירת סלע פוספט.

המדינה מחזיקה בכיל במניית זהב, המקנה לה זכויות וטו לשם שמירה על ענייניה החיוניים. על פי הגדרתה של מניית הזהב, העסקה המוצעת מחייבת את אישור המדינה. אם תאושר, אין ספק שמשפחת עופר תיהנה ממנה מאוד, אבל כלל לא ברורה הכדאיות למדינה ולאזרחיה, שהם הבעלים של משאבי הטבע.

הממשלה חייבת להציג את ההצדקה מבחינתה לאישור העסקה. בעבר התנגדה המדינה, מכוח מניית הזהב שבידה, להגדלת אחזקות פוטאש בכיל מעבר ל–14%. השרים ועובדי הציבור התומכים בעסקה צריכים להסביר היטב מה השתנה מאז.

בשנים האחרונות, בעקבות העלייה המסחררת במחירי האשלג והפוספט בעולם, ועקב הטבות המס שמהן נהנית כיל, החברה רווחית בצורה יוצאת דופן. כיל משלמת מס חברות מופחת של כ–18.6% ‏(2011‏) במקום 25%, ואינה משלמת מס רווחי יתר על רווחיה. כתוצאה מכך, הציבור הישראלי, הבעלים האמיתי של משאבי הטבע, לא נהנה כמעט מרווחי העתק.

העברת השליטה בחברה לידיים זרות, במקרה זה לפוטאש הקנדית, תקשה עוד יותר לתקן את העיוות הזה. בדיוק לפני שנתיים עמדה פוטאש עצמה בפני הצעת רכש מצד ענקית המחצבים האוסטרלית BHP, שזנחה את הצעתה לאחר שנחסמה על ידי ממשלת קנדה.

עסקה הנרקמת בסתר בבנקים להשקעות, ומערבת את ראש הממשלה ישירות כאילו היינו רפובליקת בננות - אינה ראויה. לאחר כ–20 שנה שבהן נמצאת כיל בידיים פרטיות וערב דיון מחודש בשאלת מכירתה למשקיע זר, יש לשאול כמה שאלות בסיסיות: האם אזרחי ישראל מקבלים את התמורה הראויה ממשאבי הטבע שכיל מנצלת בים המלח ובנגב, איך נבטיח כי ים המלח וסביבתו יישמרו גם עבור הדורות הבאים, ואיך נשמור על בריאות תושבי הנגב מפני מפגעי כריית פוספטים.

את התשובות צריך לספק עכשיו, בלא קשר למכירת כיל. עד אז יש להבטיח שהמדינה תפעיל את זכויותיה במניית הזהב, ולא תאשר את העסקה. במקביל, עליה להבטיח את הגדלת חלקו של הציבור ברווחי כיל, ולהודיע על סיום תקופת הזיכיון של מפעלי ים המלח ב–2030.

הכותב הוא חוקר בפרויקט ההפרטה במרכז לצדק חברתי במכון ון־ליר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות