הלאומנות מזניקה את מחירי הנדל"ן - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הלאומנות מזניקה את מחירי הנדל"ן

ב-80% משטחי המדינה מנועה האוכלוסייה הערבית מלרכוש או מלחכור קרקעות ממניעים לאומניים, ודי להזכיר את בג"ץ קעדאן

5תגובות

מחירי הנדל"ן בישראל נמצאים במגמה מתמדת של עלייה, ומזכירים את שוק הדיור בארה"ב ערב משבר הסאב־פריים. ואולם, שלא כעליית המחירים במגזר היהודי, הנובעת בעיקר מהורדת הריבית על המשכנתאות, התייקרות הנדל"ן במגזר הערבי נובעת בעיקר מהמחסור במשאב העיקרי - הנדל"ן עצמו - שיוצר מצוקת דיור ממשית לאוכלוסייה הערבית.

מצוקת הדיור במגזר הערבי היא תוצר של מדיניות ממשלתית מפלה כלפי האוכלוסייה הערבית, הנמשכת יותר מ-60 שנה. כ-93% מהקרקעות בישראל נמצאים בבעלות המדינה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, שלפי תקנותיו מחזיק בהם בעבור העם היהודי בלבד. ב-80% משטחי המדינה מנועה האוכלוסייה הערבית מלרכוש או מלחכור קרקעות ממניעים לאומניים, ודי להזכיר את בג"ץ קעדאן ‏(בעקבות פסילת השתתפות של משפחה ערבייה ברכישת קרקע ביישוב קציר‏), שקבע כי מדיניות החכרה של קרקעות ליהודים בלבד היא אפליה אסורה.

עבדאללה שמא

לפיכך, לאוכלוסייה הערבית אין ברירה אלא לבנות על קרקעות בשטחי השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות. הבעיה היא שמתוך 730 אלף דונם בשטחי רשויות אלה, 600 אלף נמצאים בבעלות פרטית, ומרביתם אינם מוסדרים ברישום בטאבו. יוצא מכך שהמחזיקים בפועל בקרקע אינם הבעלים הרשומים בטאבו, שהלכו לעולמם לפני כמה דורות. בנוסף לכך, מרבית הקרקעות במגזר הערבי נמצאות בשטח שאין לו תוכניות מתאר מאושרות, וכתוצאה מכך מרבית הבנייה במגזר הערבי היא בלתי חוקית.

הביורוקרטיה המסדירה את רישום הקרקעות בטאבו סבוכה, והיא חסם עיקרי בפני האפשרות לסחור בקרקע או להעמידה כבטוחה לבנקים לצורך השגת מימון להקמת מבני מגורים. עקב כך, שוק הדיור במגזר הערבי, הנאמד בכ–45 מיליארד שקל, אינו מתפתח, ושוק המשכנתאות מוגבל, ולכן הבנייה נמשכת שנים ומממונת באשראי בנקאי לטווח קצר, היקר הרבה יותר.

האוכלוסייה הערבית, שגדלה בקצב של כ–3.4% בממוצע בשנה, שהם כ–40 אלף נפשות, מתגוררת מאז קום המדינה על שטח מוניציפלי של כ–2.5% בלבד משטח המדינה. הצפיפות של האוכלוסייה הערבית היא כ–1.4 תושבים בממוצע לקמ"ר, לעומת כ–0.86 תושבים לקמ"ר במגזר היהודי. על פי הערכות משרד השיכון, מדי שנה נבנות במגזר הערבי 6,000–7,000 יחידות דיור, בשעה שנדרשות 11–12 אלף יחידות דיור בשנה. אף שהממשלה החלה לשווק קרקעות ביישובים הערביים בשנים האחרונות, אין בהן כדי לענות על המחסור שנוצר.

עליית מחירי הדיור במגזר הערבי היא תוצר של עודף ביקוש, הנובע מביורוקרטיה סבוכה וממדיניות מפלה כלפי האוכלוסייה הערבית. מצוקת הדיור בפרט, ומצבה הכללי של האוכלוסייה הערבית בכלל, הם פצצה מתקתקת. דו"ח ועדת אור לחקר אירועי אוקטובר 2000 תיאר בהרחבה את האפליה, הקיפוח והמצוקה שמהם סובל הציבור הערבי בישראל, וקבע כי אלה היו בין הגורמים שתרמו לאירועי הדמים.

למרבה הצער, ממשלות ישראל עדיין לא הסיקו את המסקנות המתבקשות מהדו"ח. על הממשלה להסדיר בחקיקה את רישום הקרקעות הפרטיות בטאבו, לאשר תוכניות מתאר ליישובים הערביים, לשווק קרקעות ציבוריות ללא מחיר מינימום ולהעניק ביטחונות לבנקים, המסרבים להעניק אשראי בנקאי למימון הבנייה במגזר הערבי.

הכותב הוא רואה חשבון וכלכלן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות