חוק החברות: ההבדל הגדול בין "ניתן" ל"צריך"

הגישה שלפיה אין חובה להתחשב בעובדים, בנושים ובציבור, היא גישה לא ראויה, בזויה ומשחיתה

ארז צדוק
ארז צדוק

>> לפני כשנה נכחתי באירוע הרמת כוסית שאמור היה להיות חגיגי, אבל הבורקסים ובקבוקי הקריסטל לא הפיגו את אווירת הנכאים ששררה בחדר הישיבות. החברה הקטנה חוותה באותה עת פיטורים, הפחתות שכר רוחביות וביטולי הטבות. אחד מבעלי המניות, שעשה אקזיט בעשרות מיליוני דולרים, הסביר לעובדים המדוכאים שתפקידה של חברה הוא אחד ויחיד - להשיא רווחים לבעלי המניות שלה - ושעליהם, העובדים, לעבוד קשה ובשכר מקוצץ כדי שהחברה תוכל למלא את ייעודה.

האם הוא צדק? על פי החוק - כן. חוק החברות אומר שתכלית חברה היא להשיא רווחים גבוהים ככל הניתן. החוק לא אומר שהחברה צריכה להתחשב במישהו, מלבד בעלי מניותיה, בזמן שהיא פועלת להשיא את רווחיה. החוק מוסיף: "ניתן להביא בחשבון, במסגרת השיקולים העסקיים, בין השאר, את ענייניהם של הנושים והעובדים, ואת עניינו של הציבור". המלה "ניתן", כפי שמופיעה בניסוח החוק, בעייתית. הרי מי שמעוניין להביא בחשבון, על דעת עצמו, את ענייניהם של האחרים, לא צריך את התוספת הזאת. מי שלא מעוניין, ממילא אין היא רלוונטית בעבורו, שכן אין היא מחייבת אותו.

מנהל חברה שרוצה למנוע מעובדיו להתאגד, ולשם כך מחרים את מכוניותיהם ונוקט נגדם צעדים קיצוניים, פועל לכאורה על פי חוק החברות, שכן הוא פועל להשיא רווחים לבעלי המניות. אם בחוק היתה כתובה המלה "צריך", במקום המלה "ניתן", הוא היה נאלץ להביא במסגרת השיקולים העסקיים גם את ענייניהם של עובדי החברה, ולא רק את טובת בעלי המניות.

איש עסקים שקונה שליטה בחברה, מחלק את רווחיה כדי לממן את רכישתה בדיעבד, מרוקן תוך כדי כך את קופתה, לא משאיר כסף לבעלי האג"ח ואז מציע תספורת, פועל על פי חוק החברות. אם במקום המלה "ניתן" היתה כתובה המלה "צריך", בעל המניות היה צריך להביא בחשבון את ענייניהם של נושי החברה, ולא יכול היה לבזוז את קופתה ולהשאיר את הנושים עם חור בכיס.

הפגנת עובדי פלאפון בעזריאליצילום: דודו בכר

במאמר מוסגר אומר שהתחשבות בענייניהם של הנושים, העובדים והציבור פועלת לטובת החברה בטווח הארוך, ועל כן משרתת גם את בעלי המניות. את הבעייתיות בחוק הביא לידי ביטוי גם השופט המחוזי יעקב שינמן, שאמר כי "המצב הנוכחי במדינת ישראל הוא שאין מודל מובנה בסוגיה אם ומתי יש לדרוש מבעל שליטה להשתתף בסיטואציה של תספורת. גם השופטים לא יודעים מהי הנוסחה הנכונה, וזו תוצאה רעה למערכת המשפט".

אין זה תפקידו של החוק לייעץ ולומר מה ניתן או לא ניתן. תפקידו של החוק הוא לומר מה צריך לעשות ומה אסור לעשות. הגישה שלפיה אין חובה להתחשב בעובדים, בנושים ובציבור, היא גישה לא ראויה, בזויה ומשחיתה. המרחק בין "ניתן" לבין "לא צריך" קטן כל כך, שאנשים שלא רוצים לראות אותו לא מבחינים בו. החוק צריך לומר את דברו בצורה מפורשת, ואז גם השופט שינמן יידע מה ניתן לדרוש מבעלי שליטה. אז יידעו גם הם, בעלי השליטה, כי חובה עליהם להביא בחשבון גם את עניינם של עובדיהם, נושיהם וסביבתם.

הכותב הוא מנהל קרנות גידור

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ