התעשייה המסורתית בישראל מפגרת בשנות דור

שיטת העבודה העיקרית בתעשייה המסורתית הישראלית היא להעסיק כמה שיותר עובדים זולים בשכר מינימום

מירב ארלוזורוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

העובד הישראלי הוא עובד גרוע. זאת עובדה. נתוני השוואת הפריון של עובדים מלמדים כי עובדי התעשייה המסורתית מפגרים בפריון שלהם ב-55% אחרי העובדים האמריקאים. אפילו פאר היצירה הישראלי, עובדי ההיי-טק, מפגרים בכ-17% אחרי האמריקאים - והפער רק גדל והולך. לגבי הרוב המוחלט של העובדים בישראל, העובדים במגזר הציבורי ובשירותים, אין מדידת פריון - אבל ההערכה הרווחת היא שהמצב שם אינו טוב יותר. ככל הנראה, הוא גרוע יותר.

את המחיר על היותנו עובדים גרועים אנחנו משלמים מדי יום. פרופ' צבי אקשטיין, העומד בראש ועדה שמונתה על ידי המדען הראשי במשרד התמ"ת כדי לברר מה לכל הרוחות קורה עם הפריון שלנו, מביא את הנתונים בתמציתיות: התוצר השנתי לנפש בארה"ב, גם בעיצומו של משבר, הוא כ-48 אלף דולר, לעומת כ-30 אלף דולר בישראל. כלומר, רמת החיים בארה"ב, במונחי תוצר, גבוהה בכ-60% מבישראל. להערכתו של אקשטיין, כמחצית מהפער נובע מכך ששיעור ההשתתפות של הערבים והחרדים בישראל בכוח העבודה נמוך, ולכן הם מייצרים מעט. המחצית השנייה נובעת מהפריון הגרוע של אלה שכן עובדים וכן מייצרים, אבל מפגרים בממוצע ב-40% אחרי כושר הייצור של העובד האמריקאי.

אין מחלוקת בין המומחים על כך שאם ישראל רוצה לפרוץ קדימה ולהיהפך לאחת המדינות המתקדמות בעולם - אחת מ-15 המדינות המתקדמות, כפי שהגדיר ראש הממשלה, בנימין נתניהו - היא חייבת לייצר יותר. זה אומר שעליה לדאוג לשלב את הערבים והחרדים בשוק העבודה, אבל באותה מידה של חשיבות - לדאוג גם שנתחיל להיות עובדים חכמים יותר ויעילים יותר, לפחות כמו האמריקאים.

מדוע אנחנו עובדים גרועים כל כך? זוהי, מתברר, חידה שאין עליה תשובה ברורה. לפחות שתי ועדות ממשלתיות עסקו בניסיון לפתור את החידה הזאת בשנים האחרונות - ועדת מקוב, שניסתה ב-2005 להבין מדוע הפריון של העובד בתעשייה המסורתית נמוך כל כך, ואחריה ועדת אקשטיין, המנסה להבין כיום מדוע הפריון של עובדי ההיי-טק נסוג בעשור האחרון.

הקמתן של שתי ועדות נפרדות בתוך שבע שנים מלמדת כבר על חלק משוער מהתשובה: קיים הבדל תהומי בין בעיות הפריון בהיי-טק לבעיות הפריון בתעשייה המסורתית. הסיבה היא בהבדל בנתוני ההשקעה של שני הענפים. לפי הנתונים של חברת אפלייד, שמונתה על ידי המדען הראשי במשרד התמ"ת, אבי חסון, לחקור את תעלומת הירידה בפריון ההיי-טק, בישראל אין בעיה של השקעות הון בתעשייה. בתעשייה המסורתית וגם בתעשיית ההיי-טק משקיעים היטב.

לעומת זאת, כשנבדקת ההשקעה בתחום המו"פ והטכנולוגיה, מתבררת תמונה קוטבית לחלוטין - תעשיית ההיי-טק שלנו משקיעה בטכנולוגיה יותר ממקבילתה האמריקאית (105% לעומת האמריקאים). לעומת זאת, התעשייה המסורתית שלנו פשוט אינה נמצאת בעולם הטכנולוגי - ההשקעה שלה בטכנולוגיה היא 35% מההשקעה של התעשייה המסורתית האמריקאית.

הפיגור הטכנולוגי העצום של התעשייה המסורתית בישראל הוא ההסבר העיקרי לפיגור העצום בפריון של העובד הישראלי בתעשייה הזו. מכל בחינה שהיא, התעשייה המסורתית הישראלית היא תעשייה מפגרת. היא מסתמכת על טכנולוגיות ועל שיטות עבודה מלפני עשרות שנים. למעשה, שיטת העבודה העיקרית בתעשייה המסורתית הישראלית היא להעסיק כמה שיותר עובדים זולים בשכר מינימום. השכר הנמוך נובע מהתפוקה הנמוכה, שכמובן נובעת מהיעדר חדשנות והיעדר טכנולוגיה.

בהתאם לכך, התעשייה המסורתית, המעסיקה שליש מהעובדים בתעשייה (120 אלף איש), מייצרת רק רבע מהפדיון התעשייתי ורק 5% מהיצוא. בפועל, כמעט כל היצוא הזה מקורו בעשר חברות תעשייה גדולות ויוצאות דופן, שבראשן ישקר. הפריון הנמוך מביא לכך שהשכר הממוצע למשרה בתעשייה המסורתית הוא 7,600 שקל בחודש בלבד, 60% פחות מהשכר הממוצע בתעשיית ההיי-טק, 17,600 שקל בחודש.

ועדת מקוב זיהתה את הפיגור בהשקעות הטכנולוגיה בתעשייה המסורתית, והמליצה על תוכנית ממשלתית לעידוד החדשנות בתעשייה ב-750 מיליון שקל בשנה. מאז תחילת היישום של תוכנית מקוב מורגשת אכן התעוררות ניכרת בהשקעות במחקר ופיתוח (מו"פ) בתעשייה. המדען הראשי במשרד התמ"ת מדווח על זינוק במספר חברות תעשייה שביקשו תמיכה במו"פ, מ-40 חברות בלבד ב-2006 ל-230 חברות ב-2011. גם תקציבי התמיכה זינקו ל-300 מיליון שקל בשנה (ההמלצה המקורית של מקוב היתה 750 מיליון שקל). ובכל זאת, רק 4% מחברות התעשייה המסורתית ניגשות למדען הראשי כדי לבקש תמיכה במו"פ - וזוהי רק טיפה בים בעיות הפריון של ישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker