ארגונים גדולים דורשים מנהלים גדולים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ארגונים גדולים דורשים מנהלים גדולים

מצאתי את עצמי פועל לקידום עניינם של ניצולי השואה בישראל

5תגובות

>> ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ב-2004 האזנתי לראיון רדיו עם יו"ר הקרן לרווחת ניצולי שואה, מר זאב פקטור. בראיון שטח זאב את תחושותיו הקשות נוכח מצבם של ניצולי השואה בישראל בעת ההיא.

כמי שעבר את תלאות השואה, שנפרד ממשפחתו על הרציף הארור באושוויץ והקים משפחה חדשה לתפארת בארץ ישראל, שניזון ממזון לסוסים שבהם טיפל בעבור הצוררים ונכדו שירת כלוחם בסיירת מטכ"ל, הוא הגיע לגיל גבורות וכואב את מצוקת הניצולים.

דן קינן

דבריו של פקטור ריגשו אותי עד דמעות, ומאז נקשרו דרכנו. אין זה קשר במישור האישי בלבד. העמדתי את עצמי למען שיפור מצבם של הניצולים באמצעות הקשר שנוצר עם הקרן לרווחת ניצולי השואה שבראשה עמד פקטור. מצאתי את עצמי פועל לקידום עניינם של ניצולי השואה בישראל. במשך קרוב לשנתיים לקחתי פסק זמן מפעילות עסקית והתמסרתי לנושא. היו עתירות לבג"ץ, שלוש במספר.

היתה ההפגנה המפורסמת ההיא בירושלים, שעלתה 115 אלף שקל והובילה להחלטת ממשלה בנוגע לתוספת תקציבית של 200 מיליון שקל לסיוע לניצולים מדי שנה. החלה פעילות של עזרה ישירה ופרטנית לניצולים שמצבם קשה ושידם אינה משגת.

גם התקשורת התגייסה, והחשוב מכל - נוצר ועדיין קיים קשר אישי עם ניצולים רבים, קשר שהתפתח ליחסי משפחה ממש. כיום אני חבר הוועד המנהל של הקרן שנוסדה בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת על ידי שרידי השואה, כשהבינו כי איש לא ידאג להם ולצרכיהם.

הקרן מנהלת תקציב שנתי של כ-450 מיליון שקל המגיע ברובו מוועידת התביעות ובחלקו מהמדינה. לא פעם מצאתי את עצמי עולה לוועדות כאלה ואחרות בירושלים, פונה לפקידי אוצר ולחברי כנסת בבקשה אחת: תנו לקרן תחזית למועדי העברת הכסף ואפשרו למנהליה לבנות תוכנית עבודה שנתית המבוססת על הצגת דרישות על פי קריטריונים מוסכמים ולתכנן את התשלומים לניצולים על פי תזרים חזוי. לצערי, גם כיום אחרי קרוב לעשור, לא הצלחנו לקבל מענה פשוט וחיוני מפקידי האוצר.

במשך השנים ראיתי מנכ"לים באים ומנכ"לים הולכים כדרך כל ארגון. כיום עומד בראש הקרן אל"מ במיל' רוני קלינסקי, איש נמרץ וחיוני העושה ימים כלילות במחויבות אין סופית למען ציבור הניצולים שאותו הוא משרת. עלות שכרו של רוני היא כ-40 אלף שקל בחודש, פחות מ-20 אלף שקל נטו, ועל כך יצא עליו הקצף.

כאיש עסקים וכיזם העומד בראש כמה חברות היי-טק מצליחות, הייתי שמח לראות את רוני איתי בכל אחת מאותן חברות שבהן שכרו היה גבוה עשרות מונים. אלא שרוני הוא מסוג האנשים הנדיר המעדיפים את השליחות הערכית על פני זו המקצועית.

לצערי, שכרו של רוני, ולא תפקודו המוצלח בשנתיים האחרונות שבהן הוא מנהל את הקרן, מהווה אבן ניגוח חפה מכל ענייניות כלפי פעילות הקרן ומאבקה למען שיפור מצבם של שרידי השואה בישראל.

אני ניצב בזקיפות קומה לימינו של רוני, ונושא ברכה לעם שאלה הם בניו הנושאים בעול כה חשוב, ופסולים אזובי הקיר התוקפים אותו בנבזות כזאת נוכח עבודת הקודש למענה הוא מתמסר.

ארגון כה חשוב שמשימותיו הן יעד לאומי בעדיפות עליונה, אשר מנהל תקציב בהיקף של כחצי מיליארד שקל בשנה ראוי למיטב, והמיטב צריך לפרנס משפחה. גאון היה הרמב"ם שציווה על שכר רופאים, היה חזק רוני, אתה נושא הלפיד שבראש המחנה.

מאת נועם לניר, יו"ר בבילון וחבר הוועד המנהל בקרן לרווחה לניצולי שואה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות