שביתת האחיות היא הרבה יותר מסכסוך עבודה

המתווה שלפיו ממשיכה המדינה לצמצם את השתתפותה במימון המערכת עשוי להוביל לאמריקניזציה של מערכת בריאות הישראלית ולהרחקתה מערכי היסוד של חוק ביטוח בריאות ממלכתי

גבי בן נון

שביתת האחיות נכנסת עתה לשבוע השני. יש רואים בשביתה זו סכסוך עבודה סקטוריאלי נוסף שאין כל דחיפות לטפל בו. לשיטתם ערב בחירות, גם אין מקום לניהול משא ומתן של המדינה עם איגוד עובדים.

אולם הסתכלות יותר רחבה על שביתת האחיות מלמדת כי רמת שכרם מהווה רק נימוק אחד מיני רבים לפריצת סכסוך האחיות הנוכחי. סכסוך העבודה עם האחיות הוא על איכות השירות הניתן כיום לחולה ועל תנאי העבודה השוחקים של האחיות. סכסוך העבודה עם האחיות מהווה גם ביטוי נוסף לשיחיקה המתמשכת באופייה הציבורי של מערכת הבריאות הישראלית.

אחיות מפגינות בבית החולים הדסה, אתמולצילום: אמיל סלמן

חשיפתן של תלושי המשכורת של האחיות בתקשורת הציגה מטבע הדברים את הקצוות השונים של טווח ההשתכרות, אולם מבלי להכנס לסוגיית גובה השכר של האחיות, המציאות מלמדת שברמות השכר הנוכחיות אין תור המתנה לעסוק במקצוע הסיעוד ומאות רבות של תקנים נותרים לא מאויישים. מכך ניתן ללמוד שרמת השכר הנוכחית של ההאחיות אין בה כנראה כדי לפצות על תנאי העבודה השוחקים במקצוע והנכונות של מצטרפים חדשים למקצוע הולכת ויורדת.

שיעור האחיות המועסקות בישראל עומד כיום על כ-4.8 אחיות לאלף נפש, לעומת כ-9 אחיות לאלף נפש בממוצע ארצות OECD. שיעור זה הוא מהנמוכים ביותר בעולם המערבי ועל פי קצב ההצטרפות הנוכחי למקצוע דומה ששיעור זה רק ילך וירד.

במקביל, שיעור המיטות הכלליות במדינת ישראל הוא מהנמוכים בארצות OECD וגם הוא ילך וירד בשנים הקרובות שכן קצב הגידול במספר המיטות הכלליות נמוך מקצב הגידול וההזדקנות של האוכלוסיה. התוצאה המצטברת של שני נתונים עגומים אלה היא שפחות ופחות אחיות נדרשות לטפל ביותר ויותר חולים. בתנאים אלה נפגעת רמת השירות שאותה מקבל החולה המאושפז, נפגע הכבוד האישי של המטופלים והחמור מכל - נפגעת איכות הטיפול הרפואי.

עוד בטרם השביתה הנוכחית התריעו האחיות על תנאי העבודה הקשים וופתחו במחאה על העומסים הכבדים. חזרתם לעבודה סדירה התרחשה רק לאחר שהובטח להן לטפל הן בבעיות השכר והן בבעיית העומסים, אולם המציאות מלמדת ששתי בעיות אלו נותרו בעינם גם היום.

העומסים הכבדים על מערכת הבריאות בישראל אינה רק בעיה של האחיות. בעשור האחרון אנו עדים למידה גדלה והולכת של שחיקה באופייה הציבורי של מערכת הבריאות. שיעור המימון הפרטי של מערכת הבריאות בישראל עומד כיום על 38% מההוצאה הלאומית לבריאות לעומת כ 30% לפני עשור. שיעור זה הוא מהגבוהים בארצות OECD והוא מלמד על הידוק הקשר בין קבלת שירותים רפואיים והיכולת לשלם עבורם. משפחה ממוצעת במדינת ישראל מוציאה מכיסה כ-740 שקל בכל חודש על שרותי בריאות שונים (תרופות, רפואת שיניים), כמו גם על ביטוחי בריאות משלימים ומסחריים.

במקביל, השתתפות המדינה במימון המערכת הולכת ופוחתת והדבר בא לידי ביטוי בשחיקה של תשתיות כוח אדם ומיטות אשפוז,כמו גם בשחיקת המקורות העומדים לרשות קופות החולים לאספקת סל שירותים נתון.

מערכת הבריאות הציבורית מצוייה כיום על פרשת דרכים: המתווה שלפיו ממשיכה המדינה לצמצם את השתתפותה במימון המערכת עשוי להוביל לאמריקניזציה של מערכת בריאות הישראלית ולהרחקתה מערכי היסוד של חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

למדינת ישראל מערכת בריאות ציבורית טובה שצריך לשמר, לחזק ולהעשיר. הגיע העת להסדרה מחודשת של כל כללי הפעלתה של מערכת הבריאות, וחיזוק אופייה הציבורי ולהצגת תוכנית חומש מקיפה שתכלול הוספת תשתיות כוח אדם ומיטות , תקון מנגנוני עדכון מקורות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הרחבת הסל הצמיבורי בשירותים המצויים כיום מחוץ לסל (כמו האשפוז הסיעודי), וכן גם מתן מענה מהיר לבעיית סכוך העבודה הנוכחי עם האחיות .

פרופ' בן נון הוא מרצה במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון ולשעבר סמנכ"ל במשרד הבריאות. הכותב היה שותף בכתיבת פרק הבריאות בתוכנית הכלכלית של מפלגת העבודה

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker