רבין מתהפך בקברו (חלק 3) - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רבין מתהפך בקברו (חלק 3)

יחימוביץ' לא מבינה את הקשר ההדוק שיש בין שלום לכלכלה ■ היא לא רוצה להבין שבלי שלום אי אפשר להשיג ביטחון, יציבות כלכלית, צמיחה, תעסוקה וסגירת פערים

18תגובות

התוכנית הכלכלית שהציגה שלשום יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', היא ההפך הגמור מכל מה שיצחק רבין האמין בו.

כאשר רבין הגדיל ב-1992 את ההשקעה בחינוך ובתשתיות, הוא הוריד במקביל את תקציבי הבנייה בשטחים (ראו הטור מהשבוע שעבר). הוא לא הגדיל את ההוצאה הציבורית באופן חסר אחריות; הוא לא חלם להעלות מסים כמו שמציעה כעת יחימוביץ'. הוא הבין שהגדלת הוצאות והעלאת מסים בעולם תחרותי ופתוח כמו שלנו, תוביל לגירעונות כבדים, לבריחת משקיעים, למיתון, לאבטלה ולעוני. רבין הרי התנגד אפילו להטלת מס על הבורסה. את התפישה האחראית של רבין בנושא התקציב והמסים, יחימוביץ' לא תבין.

יחימוביץ' גם לא מבינה את הקשר ההדוק שיש בין שלום לכלכלה. היא לא רוצה להבין שבלי שלום אי אפשר להשיג ביטחון, יציבות כלכלית, צמיחה, תעסוקה וסגירת פערים. רבין הבין זאת היטב, ולכן נטל סיכון וחתם על הסכם אוסלו. יחימוביץ' אפילו לא מזכירה את המלה שלום.

שלשום התברר גם שיחימוביץ' לא מוכנה לחתום על הסכם עודפים עם מרצ. מדובר בהסכם רב שנים, שחודש באופן אוטומטי. יחימוביץ' העדיפה לחתום על הסכם עם יש עתיד של יאיר לפיד, בלי שטרחה אפילו להודיע על כך מספיק זמן מראש ליו"ר מרצ, זהבה גלאון, שהדבר נודע לה שעה אחת בלבד לפני החתימה על ההסכם. כך תוקעים סכין בגב.

אלון רון

מדובר בעוד מכה בסדרת המכות שיחימוביץ' מנחיתה על השמאל המדיני, בניסיון להפוך אותו ללא לגיטימי. התוצאה עשויה להיות שאלפי קולות של מצביעי העבודה יילכו למפלגת מרכז, במקום למפלגת שמאל. זו תוצאה שלא היתה מתקבלת על דעתם של רבין, שמעון פרס ואהוד ברק, שחתמו על הסכמי עודפים עם מרצ. אבל יחימוביץ', כידוע, חכמה יותר משלושתם.

הפרטה וצמיחה

גם בעניין ההפרטה התפישה של רבין הפוכה לחלוטין מזו של יחימוביץ'. רבין היה חסיד מובהק של הפרטת חברות ממשלתיות. הוא הבין עד כמה החברות האלה מנוהלות רע, בחוסר יעילות משווע, ולכן מפסידות. הוא ידע עד כמה הדירקטורים בחברות הממשלתיות הם מינויים פוליטיים, בעלי רמה נמוכה, שגורמים נזק לחברה. הוא ידע שחברה ממשלתית לא רוצה לגדול, לצמוח או להרוויח, אלא רק להעלות שכר לעובדים ולמנהלים, ולהגדיל את מצבת העובדים. לכן רבין העמיד את עצמו בראש ועדת השרים להפרטה, וקידם באופן אישי את ההפרטות בתקופתו.

רבין היה מקיים את ישיבות ועדת השרים להפרטה ביעילות ובתכליתיות, ב-7:30 בבוקר, ושם היו מתקבלות ההחלטות, לאחר שהדרג המקצועי באוצר היה מציג את הניתוח הכלכלי. כתוצאה מכך ראינו הפרטות גדולות וחשובות ב-1994-1995. מדובר במפעלים ובחברות שעברו מהפכה עקב ההפרטה - הם עברו מהפסדים לרווחים, מסטגנציה לצמיחה ולהרחבת היצוא, עקב שיפור דרמטי ברמת הניהול ובכוח האדם.

מדובר במפעלים גדולים כמו כיל (שנמכר לשאול אייזנברג) מבני תעשייה (לאליעזר פישמן), שיכון ופיתוח (לחברת אזורים), השק"ם (לגרשון זלקינד), מספנות ישראל (לשלמה שמלצר ושלומי פוגל), וחברות קטנות יותר כמו לפידות, תה"ל ומל"מ. כמו כן, קידמו רבין ושר האוצר שלו, אברהם בייגה שוחט, את ההפרטות הראשונות של הבנקים שבהסדר, כאשר 20% מבנק לאומי ומבנק הפועלים נמכרו בבורסה.

האמת היא שרבין רצה להפריט יותר. הוא רצה להפריט את בזק, צים ואל על - אך הוא פשוט לא הספיק. כדורי המרצח עצרו אותו. אבל התשתית להפרטה הוכנה - והממשלות הבאות הפריטו מה שהוא לא הספיק.

הפרטה היא מלה גסה במילון הניאו-מרקסיסטי של יחימוביץ'. היא רוצה שהממשלה תנהל הכל. כמו בקובה, כמו בצפון קוריאה.

בעד חשמל פרטי

אותה ועדת שרים להפרטה דנה גם בהפרטת חברת החשמל. התוכנית שהוגשה לוועדה כללה מכירה של כל תחנות הכוח של החברה, כך שיופעלו על ידי בעלים פרטיים ביעילות ובחיסכון, לטובת הציבור והמשק.

לאחר שרבין נרצח ב-4 בנובמבר 1995, המשיך שוחט בביצוע התוכנית לרפורמה במשק החשמל. הרפורמה לא יצאה לדרך, עקב לחצים אדירים ואיומים של ועד חברת החשמל, אך שוחט העביר ב-1996 בכנסת את חוק החשמל, שאיפשר בניית תחנות כוח פרטיות שיספקו 20% מהתצרוכת השנתית.

בניית התחנות הפרטיות לא הושלמה עד עצם היום הזה, עקב המקלות בגלגלים ששמה חברת החשמל. אבל עכשיו, למרות הכל, יש ארבע תחנות כוח פרטיות שנמצאות בבנייה.

יחימוביץ' מתנגדת לחשמל פרטי. מבחינתה, המונופול האדיר של חברת חשמל צריך להיות אדיר עוד יותר, ואנחנו פשוט צריכים לשלם את המחיר בחשבון החשמל שלנו. כמי שהצביעה בעבר לחד"ש, זה מתאים מאוד לתפישה הניאו-מרקסיסטית שלה. כמובן שזה גם משרת אותה אישית, בגין התמיכה שהיא מקבלת מוועד חברת החשמל ומשאר הוועדים הגדולים במשק.

רבין לא סבל את הוועדים הגדולים. הוא הבין כמה נזק הם גורמים למשק ולציבור, שנאלץ לשלם בגללם מחירים מפולפלים. רבין סלד מהשכר הגבוה ומהקביעות הטוטאלית שקיימים בחברות הממשלתיות המונופוליסטיות כמו חברת החשמל, התעשייה הצבאית, רשות שדות התעופה, נמלי הים והרכבת - ורצה לבצע שם רפורמות משמעותיות.

מהפכת ההשכלה הגבוהה

באותם ימים רחוקים של תחילת שנות ה-90, קידם ח"כ אמנון רובינשטיין הצעה מהפכנית: להקים ברחבי המדינה מכללות שיעניקו תואר ראשון למי שהאוניברסיטאות לא מקבלות ללימודים. באותם ימים רק האליטות זכו להיכנס לאוניברסיטאות ולהשיג תואר, כי המקומות היו מעטים, ורק בוגרי התיכונים בצפון תל אביב, בשכונת רחביה בירושלים ובכרמל בחיפה זכו להתקבל אליהן. הפריפריה היתה מחוץ לתחום.

רבין ושוחט שיתפו פעולה עם רובינשטיין, אך מולם קמה התנגדות עצומה של הממסד המדושן, וגם של חלק מחברי מפלגת העבודה שרצו לשמור על הסדר הישן והטוב. גם ראשי האוניברסיטאות התנגדו, כי רצו להמשיך ולשמור על המונופול שלהם בתחום. אבל המהפכה בוצעה, וכיום כולם מודים שהנגשת ההשכלה הגבוהה לכל חלקי הציבור, ובעיקר לפריפריה, היא מהפכה חברתית חשובה.

המכללות קמו על בסיס של תחרות, יוזמה חופשית ו"הפרטת החינוך" מול האוניברסיטאות הציבוריות. חלק מהן קמו כעסק פרטי לכל דבר, רחמנא ליצלן, ומישהו עוד עלול היה להרוויח כסף מהיוזמה. לכן אני מוכן להמר כאן שאם יחימוביץ' היתה אז בפוליטיקה, היא היתה מתנגדת בכל תוקף להפרטה הנוראה הזו של החינוך הגבוה.

-

בסדרה זו, בת שלושה פרקים, הוכחנו שהתורה המדינית-כלכלית-חברתית של יצחק רבין היתה הפוכה לחלוטין מזו של שלי יחימוביץ'. לכן יש לנו רק בקשה אחת: שתפסיק לומר שהיא ממשיכת דרכו. יש גבול גם לשקר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות