משרד האנרגיה לא נותן לנו לעקוף את חברת החשמל

רק שמשרדי הממשלה והגופים האמונים על משק האנרגיה בישראל אינם מעודדים ייזום והתקנה של מערכות סולאריות, הם אף מונעים ומעכבים שימוש בטכנולוגיה הזו

אבינועם לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבינועם לוי

>> מה היה אילו יכול היה כל אדם לרכוש מכונה שבאמצעותה ניתן לייצר חשמל בכמות שתספיק לכל או לחלק מצרכיו? המכונה אינה צורכת דלק, יכולה לעבוד ברציפות 25 שנה או יותר ועלותה מוחזרת במחיר החשמל המיוצר על ידה בתוך כמה שנים. בוודאי תחשבו שבמצב כזה המדינה תפעל לעודד את רכישת המכונה במיסוי או בהליכים ביורוקרטיים, כדי להקטין את המחסור בחשמל והצורך ביבוא דלקים מזהמים.

תנו לי לחדש לכם: מכונה כזאת קיימת. קוראים לה מערכת סולארית פוטו-וולטאית ויש למערכות האלה פוטנציאל לייצר 10%-15% מתצרוכת החשמל בישראל. לפי מחירי החשמל של היום, ההשקעה מוחזרת תוך 7-8 שנים, וסביר שתוחזר מהר יותר לאור הצפי לעליית מחירי החשמל. נוסיף לכך בונוס של הקטנת פליטות המזהמים במדינה, והרי לנו תוצר אידיאלי.

שר התיירות עוזי לנדאוצילום: תומר אפלבאום

ואולם בפועל, לא רק שמשרדי הממשלה והגופים האמונים על משק האנרגיה בישראל אינם מעודדים ייזום והתקנה של מערכות סולאריות, הם אף מונעים ומעכבים שימוש בטכנולוגיה הזו. קצרה היריעה מלפרט כאן את התהליך הביורוקרטי הנדרש להתקנת מתקן שכזה, אף שהספקו החשמלי נמוך מזה של דוד לחימום מים. בעל גג המעוניין להתקין מערכת סולארית, נדרש לעבור מסכת תלאות מול שלושה גופים ממסדיים (ועדות תכנון, חברת החשמל ומינהל החשמל), החל בסדרת ביקורים של אנשי חברת החשמל במבנה וכלה בקבלת היתר בנייה וטופס 4 למתקן. בסך הכל, מדובר על תהליך בן כ-14 שלבים, שבממוצע נמשך 6-12 חודשים.

מישהו בממשלה, ובייחוד במשרד האנרגיה, צריך להבין - הימים שבהם היתה מפלגה אחת שלטת, ערוץ טלוויזיה אחד והסתדרות אחת - פסו מהעולם. המונופול בייצור החשמל ובהפצתו באמצעות גוף אחד, משפיע על אופן קבלת ההחלטות במשרד האנרגיה ומאפשר לאותו גוף להילחם בכל חידוש או טכנולוגיה ה"מאיימים" על הכנסותיו, בדומה לכל גוף כלכלי אחר שניזון ממכירות. האם זו אכן סיבה מספיק טובה ומוצדקת למנוע את החיסכון בצריכת האנרגיה מדלקים יקרים ומזהמים? ניגוד העניינים בין טובת המשק וחברת החשמל ברור זה מכבר, ועל משרד האנרגיה לפעול לפירוק המוקש הזה בהקדם.

לפני כארבע שנים, בתקופה שבה התחום הסולארי בישראל היה עדיין בחיתוליו, מחירי המערכות היו גבוהים והממשלה קיבלה החלטה לעידוד התחום בצורת תעריף מתמרץ. כיום אנו במצב שלמעשה אין צורך בתמרוץ. הדבר היחיד שנותר לעשות הוא הסרת חסמים, ביטול הצורך בהיתרי בנייה או טופס איכלוס (טופס 4) ועידוד התקנה מסיבית.

דווקא במצב הזה מתברר שרשות החשמל מתעתדת להגביל את כמות ההתקנות השנתיות לכמות מזערית ולא משמעותית, כאשר חברת החשמל, מטעמיה שלה, מצדדת בהגבלה זאת. אף שיש מגבלה טכנית על כמות המערכות הסולאריות שניתן לחבר לרשת החשמל הציבורית, הכמות המחוברת כיום, פחות מ-1.5% מיכולת הייצור, נמוכה בהרבה מהחסם הטכני. בפועל, ניתן להגיע ל-20% ואף 30% של ייצור באנרגיה מתחדשת ולא מזהמת.

רשות החשמל צריכה לקבוע תקנות המאפשרות ייצור חשמל זול ונקי על גגות ללא הגבלה. יש להוריד את החסמים ולעודד את האזרחים. לא צריך להיכנע ללחצים, אלא לעשות מה שנכון למדינה ולאזרחיה.

הכותב הוא מנכ"ל משותף בחברת סולארפאוור וחבר הנהלת איגוד החברות לאנרגיה מתחדשת בישראל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker