שר"פ אינו הפתרון, הוא הבעיה

שר"פ הוא עוד מסמר בארון הקבורה של מערכת הבריאות הציבורית בישראל. אם רוצים להשאיר רופאים במערכת הבריאות הציבורית צריך לתגמלם יותר, משמע עוד כסף למערכת הבריאות

שלומית אבני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

אין ספק שמערכת הבריאות הציבורית זקוקה למשאבים, וגם אין ויכוח על העובדה כי המימון הציבורי מתוך ההוצאה הלאומית לבריאות הלך והצטמצם, בעוד שמנגד גדל המימון הפרטי מכיסם של האזרחים. אבל יש ויכוח מר אם שר"פ (שירות רפואי פרטי) בבתי חולים ציבוריים הוא הפתרון למחסור במימון ציבורי או דווקא אחד הגורמים המנציחים את הבעיה ומייצרים אי-שוויון נוסף לזה הנגרם כתוצאה מהשחיקה של המערכת הציבורית.

נסו לתאר לעצמכם מה יקרה אם יוגשם הצעד שקראו לו ההסתדרות הרפואית ואחרים, לאפשר להפעיל שר"פ בבתי החולים הציבוריים והממשלתיים: הרופאים אמנם יהיו נוכחים גם בשעות אחר הצהריים בבית החולים, אבל מי יבטיח שהם יהיו זמינים לכל חולה?

בית החולים איכילוב, ארכיוןצילום: מוטי מילרוד

החולים שיש להם כסף לביטוח משלים, ועוד כסף להשתתפות העצמית הכרוכה במימוש סעיף בחירת הרופא דרך השר"פ, פוגשים באותם הרופאים שלהם זקוקים חולים שאין בידם הכסף לשלם על ביטוח משלים או ביטוח פרטי. כולנו רוצים לבחור את הרופא המטפל וכולנו רוצים לקבל תור מהיר ככל הניתן. מדוע לאפשר שההכרעה לגבי זהות הרופא ואורך התור תהיה תלויה ביכולת לשלם במקום שתהיה תלויה בדחיפות הרפואית?

שר"פ בבתי חולים ציבוריים יכריע לטובת הכסף - חולים בלי כסף יראו את הרופא שלהם בבקרים, אחרי שהמתינו שבועות; וחולים עם כסף יפגשו את אותו הרופא בשעות אחר הצהריים לאחר זמן המתנה קצר יותר. נכון, זה קורה כבר כיום - רופאים עוזבים בתום משמרת העבודה בבית החולים כדי לפגוש בפרקטיקה הפרטית חולים עם כסף. אז למה לא לאפשר את זה בבית החולים? מכיוון שהנחת היסוד המעודדת שר"פ מעוותת. הנחת היסוד טוענת כי שר"פ הוא הרע במיעוטו, ולפחות כך תוכל המערכת הציבורית להרוויח את נוכחות הרופאים בשעות אחר הצהריים ולהרוויח את הכספים המוזרמים למערכת הפרטית לצורך שיפור התשתיות הציבוריות לכולם.

אצל חלק מהשחקנים, נוסף להנחת היסוד, יש גם סדרי עדיפויות אחרים ולא מעט אידיאולוגיה - לעודד את אפשרויות התעסוקה והרווח של הרופאים, ולאו דווקא את פריחתה של המערכת הציבורית. בכל מקרה, הנחת היסוד המיואשת מהצורך לדרוש תקצוב ציבורי ראוי של המערכת היא פרדיגמה מסוכנת שהשתרשה בקרב השחקנים הראשיים במערכת הבריאות. פרדיגמה שמי שעודנו מאמין במערך הסוציאלי הכמעט אחרון שנותר בישראל, חייב לאתגרו.

שר"פ אינו הפתרון, הוא עוד מסמר בארון הקבורה של מערכת הבריאות הציבורית בישראל. אם רוצים להשאיר רופאים במערכת הבריאות הציבורית צריך לתגמלם יותר, משמע עוד כסף למערכת הבריאות.

אם הציבור חושב שבחירת רופא מטפל היא זכות מרכזית, צריך לאפשר מידה של בחירה לכל תושב ללא תשלום, בדומה לאפשרות הבחירה ללא תשלום של רופאים בקהילה. הדרך לעשות זאת היא להסב כספים פרטיים לערוצים הציבוריים. צריך לשכנע אנשים שבמקום לשלם את כל הביטוחים משלימים ופרטיים אפשר, באמצעות מס בריאות, להזרים למערכת הציבורית עוד אוויר לנשימה. אז גם יוכלו לקבל רפואה זמינה, איכותית ושוויונית, שלא תפנה להם את הגב ביום סגריר בגלל ה"אותיות הקטנות" בפוליסת הביטוח.

הכותבת מנהלת את מחלקת תושבים בעמותת רופאים לזכויות אדם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker