החוק לעידוד השקעות הון אינו משרת את מטרתו

החוק מעוות את הקצאת המשאבים במשק - כפי שנקבע בעבר על ידי בנק ישראל ומבקר המדינה ■ פרשנות החוק לעידוד השקעות הון על ידי רשויות השלטון רק יוצרת עיוותים נוספים.

אבי נוב

החקיקה החדשה בעניין הרווחים הכלואים חושפת את הכשלים הרבים בחוק לעידוד השקעות הון. החוק עצמו אינו משרת את מטרתו ומעוות את הקצאת המשאבים במשק - כפי שנקבע בעבר על ידי בנק ישראל ומבקר המדינה. פרשנות החוק לעידוד השקעות הון על ידי רשויות השלטון רק יוצרת עיוותים נוספים.

דוגמה לפרשנות בעייתית לחוק לעידוד השקעות הון היא הקביעה של היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה חברות הנהנות מפטור שהוענק להן בחוק, חייבות במס חברות מלא למרות הפטור, רק בשל השקעות שביצעו בתאגידים זרים בשליטתם.

יובל שטייניץצילום: אמיל סלמן

בעבר, עד לתיקון החוק לעידוד השקעות הון, חברות מוטבות נהנו מפטור ממס חברות עד לשלב שבו חולקו דיווידנדים לבעלי המניות. אותן חברות נדרשו לשלם בעת חלוקת דיווידנד את מס החברות בשיעור של 10%-25% למרות הפטור שניתן להן, בנוסף ל-15% מס במקור בגין דיווידנד. בשל המס הגבוה, אותן חברות נמנעו מתשלום דיווידנד וצברו רווחי עתק, המוגדרים על ידי משרד האוצר כ"רווחים כלואים".

חברות מוטבות רבות, כמו חברת התוכנה צ'ק פוינט, השקיעו את אותם רווחים בחברות בנות שהקימו במדינות שונות. לדוגמה, צ'ק פוינט השקיעה כספים בחברה בת שהקימה בסינגפור ב-2002-2005. גם חברת טבע השקיעה חלק ניכר מרווחיה ברכישת חברת התרופות אייווקס.

השאלה היא כיצד יש לפרש את סעיף 51(ח) לחוק העידוד, טרם תיקונו, שמגדיר דיווידנד כסכום כסף שנתנה חברה מוטבת לבעל שליטה או לתאגיד בשליטתה. האם העברת כספים של חברה מוטבת לחברה בת זרה או רכישת חברה זרה תיחשב כחלוקת דיווידנד? אני סבור שלא, מהטעמים המפורטים להלן.

הרעיון המרכזי שעמד מאחורי סעיף 51(ח) הוא לעודד חברות מוטבות להשאיר רווחים בקופת החברה לצורך פיתוח והשקעות, ולמנוע חלוקת רווחים לבעלי המניות. הסעיף לא ביקש למנוע העברת כספים על ידי חברה מוטבת לחברה הבת שלה. ההפך הוא הנכון, שכן השקעות כאלה מאפשרות התרחבות לשווקים נוספים, וכך מחזקות את החברות המוטבות בישראל.

מסקנה זו מבוססת, בין היתר, על פרשנות רשות המסים, שלפיה מטרת הסעיף היא סיכול חלוקת דיווידנד בלא לשלם את המס שהחברה הופטרה ממנו, ולא למנוע מהלכים כלכליים כמו השקעה בחברות בנות. בנוסף, פרשנות ראויה של המונח "נתנה" בסעיף 51(ח), היא שהכסף יצא מרשותו של הנותן ולא חזר אליו. לפיכך, השקעה בחברה בת - או אף הלוואה לחברה בת - של חברה מוטבת אינה בגדר נתינה, שכן ניתן להחזיר את ההשקעה או ההלוואה. לפיכך, רווחים שהושקעו על ידי חברה מוטבת בחברה בת לא אמורים להיחשב כחלוקת דיווידנד.

אכן, החוק לעידוד השקעות הון מלא עיוותים, והיה ראוי להחליפו בקביעת שיעורי מס חברות נמוכים ביחס לכלל החברות במשק. הפרשנות של החוק, שלפיה השקעה של חברה מוטבת בחברה בת תיחשב כחלוקת דיווידנד, רק מוסיפה עיוות נוסף לחוק בעייתי זה.

הכותב הוא ד"ר למשפטים ועורך דין לדיני מסים ומיסוי בינלאומי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker