הכלכלה היא שלנו - אנשים לפני רווחים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכלכלה היא שלנו - אנשים לפני רווחים

אנחנו אלופי העולם בגרפים אבל זה כמו להיות אלופי העולם במשחקי ידידות בכדורגל ■ אין לכך שום חשיבות, אם הכסף לא מגיע לאזרחים

35תגובות

שלום לך, חבר הכנסת אקוניס. שלום גם לך, חברת הכנסת מירי רגב. שלום לח"כ ה"חברתי" כרמל שאמה-הכהן. ושלום גם לשר העל שאחראי על כלכלת ישראל, בנימין נתניהו. אני פונה אליכם בגובה העיניים כי הגיע הזמן שנדבר "כלכלית" בשפה של כולנו.

שנים הרגילו אותנו לחשוב שכלכלה היא דבר מסובך, לא לנו, וש"אסור למי שלא מבין בזה, לחוות את דעתו". אז זהו - שלא נכון הדבר. בחודשים האחרונים אנחנו מוכיחים בדיוק את ההיפך. ההתעוררות האזרחית של השנה האחרונה גרמה לכולנו להבין דבר מאד פשוט - הכלכלה היא שלנו, ויותר מזה: היא שאלה של בחירה. כלכלה היא קודם כל שאלה של אנשים - לא רק של רווחים וגרפים.

מבחינת גרפים - אנחנו אלופי עולם. אבל, זה בעצם כמו להיות אלופי העולם במשחקי ידידות בכדורגל. אין לכך שום חשיבות, אם הכסף לא מגיע לאזרחים. בשבועות האחרונים למדנו מראש הממשלה ושר האוצר כי "הקופה ריקה" (וזה הזמן לב.מ.וו חדשים לשרים כמובן), ש"אין ארוחות חינם" (לטייקונים יש), וש"יוון" ו"ספרד" הפכו להיות מילים נרדפות ל"ישראל". אז זהו - שלא: מדינת ישראל רחוקה מכך.

מספיק להסתכל על היחס בין החוב לתוצר של מדינת ישראל, שעומד על 75%, ולהבין שאנחנו אפילו לא קרובים למדינות הללו - לגרמניה, מדינת הרווחה הגדולה – היחס בין חוב לתוצר הוא 93%, וליוון 180%, כאשר ככל שהאחוזים יותר גבוהים, המצב פחות טוב.
הגיע הזמן להגיד לראש הממשלה - יש דרך אחרת. דרך שבה הטייקונים לא יקבלו הטבות בשווי של עשרות מיליארדי שקלים (מתי פעם אחרונה קוצץ לכם חוב בביטוח הלאומי או בהוצאה לפועל, תשאלו את עצמכם), והכסף יועבר לציבור. דרך שבה העני ובן מעמד הביניים לא ישלם מס כמו אחרון המנכ"לים - שפער השכר בינו לבין רובנו עומד על פי 600. דרך שבה עליית מחירי הלחם, הדלק, המע"מ - פשוט לא תהיה.

מוטי מילרוד

איך? פשוט מאוד. כלכלה וחברה בנויה על העובדה שהבסיס שלה הוא זה שמחזיק אותה. כלומר, מעמד הביניים והשכבות המוחלשות - למעלה מ-90 אחוז מאזרחי ישראל מחזיקים את הכלכלה.

כאשר בחר ראש הממשלה, שיחד עם שר האוצר והח"כים שמעדיפים להתעסק באיראן במקום בבעיות האמיתיות, לפגוע בצורה רוחבית בכולנו - הוא למעשה ממוטט את הבסיס שעליו עומדת החברה; העסקים הקטנים והבינוניים, העצמאיים, השכירים וכו'. בלעדיהם אין אפילו את אותה "צמיחה" שבה מתגאה שטייניץ כל כך הרבה. אולי היה עדיף שהיה מתעסק בפילוסופיה, כי כלכלה לא עובדת בתיאוריות.

אילו היה בוחר לעשות בדיוק את ההיפך - להוריד את המע"מ, להוריד את מחירי מוצרי היסוד - המדינה הייתה מרוויחה לטווח ארוך, וכוח הקנייה היה גדל. והדבר הכי נורא שקרה בשנים האחרונות, ואין ברירה אלא להפנות אצבע מאשימה לאידיאולוג הראשי, בנימין נתניהו: ריסוק מדינת הרווחה. משה סילמן ז"ל, שהצית עצמו למוות לפני כחודש, הוא לא מקרה של עוני. הוא היה מעמד ביניים קלאסי, ששפר גורלו - ומחוב של 15 אלף שקל ועסק פרטי עם מחזור של כמיליון שקל - הוא התדרדר למקום הכי נמוך.

למה? כי המושג "רשת ביטחון חברתית" כבר אינו קיים במדינתנו. החורים ברשת הזו התחילו להופיע עוד בשנות ה-80 וה-90, אבל היא נקרעה סופית ב-2003, כאשר נתניהו מונה לשר האוצר. "רפורמה" זוכרים? הרפורמה הזו הובילה אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו. למשבר העולמי יש חלק קטן בזה, אך העיקר הוא מדיניות ממשלתית כושלת, שריסקה את השירותים הציבוריים והחברתיים, בטענה ש"הפרטה היא הפתרון לכל". הפנטזיה הזו נגמרה.

לא סתם קמו 92 אלף עמותות במדינת ישראל, מתוכם למעלה מ-50 אלף חברתיות. הן החליפו את תפקיד הממשלה ומשרד הרווחה (השר כחלון - איפה אתה בעניין הזה?). והדבר כמובן חילחל לחינוך ולמורי הקבלן, למערכת הבריאות הציבורית ולבסוף גם לרכבת, שאמורה להיות שייכת לכולנו, אך הממשלה הנוכחית החליטה להפריט גם אותה, למרות שבכל העולם הוכח שזהו כישלון. למעשה, אם מדברים על "חלחול למטה", כמו שנתניהו אוהב להציג: זה מעולם לא קרה. הכסף לא מגיע אלינו. הוא פשוט נשאר למעלה, והמרוויחים הגדולים הם תשובה, דנקנר, אריסון, בן דב ושותפיהם. הם כמובן הנהנים הגדולים ממדינה שמוציאה את ידה מהשירותים הציבוריים ומפריטה עצמה ללא הפסקה.

אז אחרי שאמרתי את כל הדברים הללו, ואחרי שהוכחנו בשנה האחרונה שיש אפשרות אחרת לכלכלה ולחברה הישראלית, השאלה שנשארה עכשיו היא אידיאולוגית בלבד: נתניהו, השטייניצים והאקוניסים, בחיבור-טבור לטייקונים וש"ס כמובן, או אופציה שבה "אזרח הקטן" כבר לא כל כך קטן, ומסוגל להרים את הראש מעל המים. או מעל איראן, תלוי באיזה שבוע.

הגיע הזמן לשים לזה סוף - והכתם השחור בהיסטוריה של הכלכלה הישראלית - צריך לעבור מן העולם. כמו שהממשלה הנוכחית קיצצה לנו בכל תחום אפשרי, בעוד התספורות של המשפחות הגדולות רק הלכו וגדלו, כך הגיעה העת לקצץ במנדטים של אידיאולוגיית ריסוק מדינת הרווחה.

וביום שזה יקרה - זה יהיה אחד הימים המאושרים ביותר של החברה הישראלית, שחפצה חיים. המילה תקווה הפכה להיות מילה גסה, אך במהלכים נכונים ומדיניות כלכלית אחרת - היא יכולה לחזור להיות המציאות של מיליוני ישראלים - יהודים, ערבים, מזרחים, אשכנזיים, חילונים, דתיים, סטודנטים וסטודנטיות. זו הבחירה שלנו בחודשים הקרובים, ועליה נמשיך להיאבק - ברחובות ובמערכת הפוליטית.

הכותב הוא ממארגני המחאה החברתית, פעיל חברתי ומייסד תנועת "מעמד האוהלים הישראלי".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות