הגדלת הגירעון: אז על מה נבזבז את הכסף? - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגדלת הגירעון: אז על מה נבזבז את הכסף?

בהשקעה נכונה, הרחבת הגירעון גם מעבר ל-3% יכולה להתגלות כצעד מבריק

3תגובות

הוויכוח בנוגע ליעד הגירעון הרצוי - 2.5% או 3% - מטעה ומסיט את הדיון מהשאלה האמיתית, והיא מהי המדיניות הכלכלית-חברתית המסתתרת מאחורי המספרים, או במלים אחרות, על מה נוציא את הכסף.

קל לשכנע את הציבור בחשיבות השמירה על גירעון נמוך, שכן כשמדובר בכלכלת בית פשוטה, ברור שאם אנחנו בחובות, מוטב שנקטין את ההוצאות. אבל כלכלת מדינה וכלכלת משק בית שונות זו מזו באופן מהותי. אם משפחה נמצאת בגירעון, היא יכולה לצמצם את ההוצאות (לקנות פחות) ולהגדיל את ההכנסות (לעבוד שעות נוספות), וכך הגירעון בתקציבה יצטמצם. כשמדובר במדינה, האיזון התקציבי תלוי במה שקורה במשק, ולא רק בפעילות הממשלה. הכנסות המדינה ממסים מושפעות מהמצב הכלכלי במדינה ובעולם, והוצאות המדינה משפיעות על המצב הכלכלי של כולנו.

היחסים המורכבים בין הוצאות המדינה והכנסותיה לבין מצב המשק מקשים לחזות מה תוליד מדיניות מסוימת. למשל: העלאת מסים יכולה לגרום דווקא לירידה בהכנסות המדינה אם היא תגרום להקטנת הפעילות העסקית במשק. לעומת זאת, הרחבת הוצאות המדינה, למשל באמצעות השקעה בתשתיות, יכולה לייצר פעילות עסקית, להגדיל את הכנסות המדינה ממסים וכך לצמצם את הגירעון.

דרימסטיים

רבים טוענים כי על המדינה לצמצם את התערבותה במשק. זו עמדה אבסורדית: המדינה היא שחקן מרכזי בכלכלה של כל מדינות המערב, וההוצאות הציבוריות בהכרח משפיעות על הפעילות הכלכלית ועל המחירים במשק. חלק לא מבוטל מהכספים שהממשלה מוציאה אינם הוצאות אלא השקעות, והשקעות יכולות לעודד פעילות כלכלית בטווח הבינוני, למשל השקעה בתשתיות, ובטווח הארוך, למשל השקעה בחינוך.

להוצאות המדינה יש גם השפעה ישירה על הכלכלה בטווח המיידי, וכאן שוב בולט ההבדל בין משק בית למשק של מדינה. כאשר משפחה מזמינה, למשל, ארון מנגר, היא משלמת לו והוא אינו משלם לה בחזרה. לעומת זאת, כשמדינה מזמינה ארון מנגר, היא מקבלת בחזרה אחוז מסוים מהתשלום כמסים. בנוסף לכך, הנגר יקנה עץ מספקים וישלם מע"מ, הספקים ירוויחו וישלמו מסים וכן הלאה וכן הלאה. בחישוב שנעשה באחרונה בבריטניה נמצא שעל כל לירה שהמדינה מוציאה על תשתיות, היא מייצרת עלייה של 2.84 לירות בתמ"ג.

אנחנו מוצפים בפרסומות המעודדות אותנו לחיות מעבר ליכולתנו, ליהנות עכשיו מכסף שאין לנו על חשבון כסף שאולי נרוויח בעתיד. זו המלצה גרועה מאוד. לעומת זאת, מדינות עשויות לצאת מגירעון דווקא באמצעות הגדלת ההוצאות. כך לדוגמה, בסוף מלחמת העולם השנייה, החוב של הממשלה הבריטית הגיע ל-246% מהתמ"ג. הממשלה בחרה להוציא כספים על בתי ספר, על מערכת הבריאות, על בינוי ציבורי ועל תשתיות, וכתוצאה מכך הצטמצם החוב הממשלתי ל-20% מהתמ"ג, ונשאר ברמה זו עד סוף שנות ה-70.

אומרים לנו שכלכלת ישראל במצב טוב יחסית למדינות המערב, ושעלינו לשמור על המדיניות שהובילה אליו, אך המצב הכלכלי הנוכחי נובע במידה רבה מהשקעות בחינוך ובתשתיות בעבר הרחוק, כאשר מדיניות הממשלה היתה דומה לזו של ממשלת בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה. השאלה העומדת על הפרק אינה אפוא אם להעלות או לא להעלות את יעד הגירעון, אלא אילו השקעות יובילו לפריחת המשק והחברה.

כדי שכלכלת ישראל תפרח גם בעתיד, אנחנו זקוקים להשקעות ממשלתיות חכמות בחינוך, ברפואה מונעת ובתשתיות מתקדמות. אם נדאג לכך שהגדלת הוצאות המדינה לא תתבזבז אלא תושקע בצורה חכמה, הרחבת הגירעון גם מעבר ל-3% תתגלה בבוא העת כצעד מבריק.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הכותבת היא עמיתה במכון שחרית לפוליטיקה חדשה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות