שיטת השקשוקה חוזרת - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיטת השקשוקה חוזרת

מחקרים מראים כי הפחתת שיעורי המס והענקת הטבות מס גדולות מעודדות השקעות זרות רק בטווח הקצר ■ בטווח הארוך, הן עלולות לפעור פערים חברתיים שיפגעו בהון החברתי של המדינה

8תגובות

>> נכונותו המסתמנת של משרד האוצר להתפשר עם תאגידי הענק הגלובליים במשק - טבע, אינטל, אמדוקס, מוטורולה וצ'ק פוינט - בנוגע להיקפי המס שעליהם לשלם, מעוררת שאלות קשות הן ביחס למדיניות הממשלה הן ביחס לעמדת התאגידים. הצעת רשות המסים לגבות מחברות אלה 15 מיליארד שקל בלבד, במקום 30-40 מיליארד שקל, היא מהדורה מחודשת של "שיטת השקשוקה": החלטות הרות גורל על כספי הציבור מתקבלות מאחורי הקלעים ב"מסחרה", שמתבצעת בתיווכם של עורכי דין ורואי חשבון מפולפלים.

זהו גם תקדים מסוכן: אם המס הקבוע בחוק נהפך לנקודת פתיחה במשא ומתן, נוצר תמריץ לחברות להפעיל לחץ תמידי על האוצר. מה יש להן להפסיד? לכל היותר ישלמו מס מלא. אלא שהפעם התחושה קשה אף יותר: שר האוצר מצהיר באחרונה מעל לכל במה כי הבור בתקציב המדינה יתמלא באמצעות הטלת גזירות קשות על הציבור הרחב. במצב דברים זה, ויתור מודע על הכנסות של 15-25 מיליארד שקל הוא מעשה מקומם, שמצטרף לוויתור התמוה על הטלת מס העשירים שעליו המליצה ועדת טרכטנברג, ומצייר פעם נוספת את הממשלה כפועלת למען ה-1% ונגד ה-99%. כפי שכתב כבר ב-1752 הפילוסוף והכלכלן הסקוטי דיוויד יום: "תחת ממשל שרירותי, קל לעשירים להתאגד נגד העניים ולהטיל על כתפיהם את מלוא עול המסים".

אחת הטענות המרכזיות שמעלים המצדדים בכניעה לדרישות התאגידים הגדולים היא שאנו חיים בעולם גלובלי, ושמוטב להיות חכמים ולא צודקים: התעקשות על תשלום מס מלא תבריח את ההון למקום שבו הרגולציה נוחה יותר והמסים נמוכים יותר. אכן, אין חולק כי המדינה מרוויחה הרבה מהשקעות התאגידים. ואולם, העובדה שחלק מתאגידי הענק קיבלו מהמדינה הטבות מס בסכום הכפול (!) מסכום המס שהם ועובדיהם שילמו למדינה, מצביעה על כך שהלכנו רחוק מדי לקראתן.

מחקרים מראים כי הפחתת שיעורי המס והענקת הטבות מס גדולות מעודדות השקעות זרות רק בטווח הקצר; בטווח הארוך, הן עלולות לפעור פערים חברתיים שיפגעו בהון החברתי של המדינה, כפי שאירע, למשל, באירלנד, ש"הצטיינה" בתחרות מסים בינלאומית אגרסיבית. מחקר אחר מראה כי מה שמנחה משקיעים בהחלטה על הקמת מפעל במדינה אינו דווקא הטבות מס ושיעורי מס נמוכים, כי אם קיומן של תשתיות פיסיות וחברתיות, כוח עבודה משכיל ויציבות פוליטית וכלכלית. תשתיות כאלה, יש להזכיר, הן בראש ובראשונה תוצר של תשלומי מס גבוהים.

התפישה שלפיה תכלית התאגיד היא אך ורק השאת רווחים לבעלי המניות היא מיושנת. תאגידים מחויבים גם כלפי בעלי העניין האחרים שלהם, ובהם הציבור. זוהי מהותה של האחריות התאגידית. תשלום מס מלא הוא אפוא דיווידנד שהתאגיד מחזיר לחברה, בתמורה לשירותים שהיא מעניקה לו. זהו תשלום חברתי ראוי, ולא עלות שיש לחמוק ממנה.

המס הוא הדם הזורם בעורקי "האמנה החברתית" שבין המדינה לאזרחיה, ותאגיד המנסה שוב ושוב לצמצם את מחויבויות המס החוקיות שלו פועל באופן טפילי. מה ש"כולא" את החברות הגדולות בישראל אינו שיעור המס שעליהן לשלם, כי אם תאוות הבצע הבלתי נשלטת של מנהליהן.

הכותב הוא ראש תחום מחקר במכון לאחריות תאגידית, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם