החרדים אינם סחטנים - להיפך, אינם מיוצגים מספיק

המנדטים של החרדים הם בלתי פרופורציונלים - אם לכל זוג במגזר אחד יש ילד אחד, ובמגזר אחר חמישה ילדים, אזי המגזר האחרון מיוצג בחסר

אורי וייס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי וייס

מה שהחרדים מקבלים מהמדינה הוא מה שהם משיגים במשחק הדמוקרטי, אבל עדיין אומרים שלחרדים כוח בלתי פרופורציונלי ושהם "סחטנים". האם לחרדים באמת יש כוח בלתי פרופורציונלי?

הכוח הפוליטי של החרדים נוצר מקולות הבוחרים שלהם. המנדטים של המפלגות החרדיות, בדיוק כמו של החילוניות, משקפים את מספר מצביעיהם. האם המנדטים של החרדים הם בלתי פרופורציונלים? התשובה היא כן. לחרדים יש כוח אלקטורלי בלתי פרופורציונלי. הדבר בעיקר מפריע בשאלות של תקציב, שבהן חשוב לנו שההצבעה תלמד אותנו מהן ההעדפות של האזרחים למוצרים ציבוריים - הקמת אצטדיון כדורגל או פארק? בניגוד לשאלות כמו המתות חסד, כאן נכונות התשובה תלויה קודם כל בעצם ההעדפות האישיות של האזרחים.

חרדים בבית שמש צילום: אמיל סלמן

הסיבה שהכוח האלקטורלי של החרדים הוא בלתי פרופורציונלי פשוטה: יש אזרחים שאין להם זכות ההצבעה. האזרחים שאין להם זכות הצבעה הם הילדים. יש לכך כמה השלכות: הראשונה היא שהאינטרסים של הילדים אינם מובאים בחשבון במשחק הפוליטי. כך בייחוד כאשר מדובר בקונפליקטים בין מבוגרים לילדים. התוצאה היא שזכויות הילדים מקופחות.

ההשלכה השנייה היא שמגזרים מרובי ילדים זוכים לייצוג חסר. אם לכל זוג במגזר אחד יש ילד אחד, ובמגזר אחר חמישה ילדים, אזי המגזר האחרון מיוצג בחסר. יש יותר אנשים שמעוניינים באותם מוצרים ושירותים שבני אותו מגזר מעוניינים בהם מאשר משתקף בפרלמנט. חוסר הייצוג של הקבוצה הזו הוא כשל שוק במשחק הדמוקרטי.

כך, בניגוד למה שנטען - שלחרדים כוח פוליטי מעבר לפרופורציה שלהם באוכלוסייה, אני רוצה לטעון שיש להם כוח פוליטי מתחת לחלקם באוכלוסייה. האינטרסים של החרדים מיוצגים בכנסת בחסר. לפי החוק, ההורה הוא האפוטורופוס של הילד, קרי הוא נאמנו. אילו ניתן לנאמן של הילד להצביע במקום הילד - אזי היינו מקבלים כנסת שבה הכוח הפוליטי של החרדים הוא גדול הרבה יותר.

פתרון אפשרי לכשל כזה בהליך הדמוקרטי הוא פיקוח שיפוטי. נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, הוא חסיד של תיאוריות שלפיהן בית המשפט צריך להתערב בעיקר במקרים של כשל במשחק הדמוקרטי, ולכן בעיקר להגן על המיעוט. הנה, כאשר מדובר בקידום הזכויות והאינטרסים של ילדים או מגזרים מרובי ילדים - יש כשל במשחק הדמוקרטי, מה שיכול להצדיק ביקורת שיפוטית שתחפה על כך.

גם המשפחות הערביות הן גדולות יותר מהמשפחות הממוצעות. גם ערבים נדונים לייצוג חסר בכנסת. האם יכול להיות שהעוני של החרדים והערבים נובע, בין היתר, מכך שהם מיוצגים בחסר בפרלמנט?

הכותב הוא מרצה לניתוח משחקי של המשפט

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker