תקציב 2013 יחכה לממשלה הבאה

תקציב 2013 יחייב חשיבה מחוץ לקופסה ■ המחאה החברתית לא תאפשר חזרה לפיתרונות הקלים של העלאות מסים עקיפים ■ הסבירות להקדמת הבחירות גבוהה למדי

רפי גוזלן
רפי גוזלן

המחאה החברתית בישראל פרצה במחצית השנייה של 2011, לכאורה, בעיתוי תמוה של שיא הצמיחה והפעילות בישראל. למתבונן מבחוץ על המשק הישראלי ניראה הדבר כלא סביר בעליל: משק צומח, אבטלה בשפל, מערכת פיננסית יציבה, עודף מבני בחשבון השוטף וחוב ממשלתי שנמצא במגמת ירידה.

תמונת המאקרו הורודה הסתירה תמונת מיקרו בעייתית ועיקרה אי שוויון מטפס, בין היתר, כתוצאה משחיקה ממושכת של השכר הריאלי ומדיניות מיסוי ניסיונית ששמה דגש על המיסוי העקיף תוך הקטנת הישיר. על כל אלה נוספו העדר תחרותיות בענפים המקומיים שאותם ניתן לראות בבירור בעזרת בחינת הפער העצום שנפתח לאורך השנים בין מחירי המוצרים והשירותים הסחירים לבין אלה הלא סחירים. אלו מדגישים את ההגנה לה זוכים המוצרים המקומיים, הגנה שעולה לציבור הרחב ביוקר רב ומגדילה את אי השוויון במשק.

הפחתת הריבית על רקע המשבר העולמי החריף ב-2008, באה בכדי למנוע פגיעה חריפה במשק ואכן הצליחה בכך, אך המחיר ששילם הציבור היה התנפחות ההוצאה לדיור.

כאשר הדפסת הכסף בעולם ניפחה מחדש את מחירי הסחורות והובילה שוב לעליית מחירי האנרגיה והמזון, היה זה הקש ששבר את גב הגמל. לכאורה, מדוע קיימת בעיה, שהרי מדובר במגמות שנקבעות בעולם אלא שזוהי הצגה חד צדדית של הדברים. מחירי הבנזין המקומיים נופחו בעקביות בכדי לתמוך במדיניות הורדת המיסוי הישיר על חשבון העקיף תוך הקטנת השירותים לאותו סקטור עובדים יצרני. מחירי המזון "שכחו" לרדת כאשר קרסו מחירי הסחורות החקלאיות בעולם במיתון האחרון, אך "נזכרו" לעלות עם העלייה המחודשת בהם.

אלו רק דוגמאות קטנות, אך הן ממחישות היטב את המשק הישראלי של טרום המחאה. מדוע חשוב לעמוד על כך? מכיוון שאחת התגובות העיקריות למחאה הייתה הקמת ועדת טרכטנברג. כמובן שאין ביכולתה של ועדה אחת לפתור את הבעיות של המשק הישראלי וייאמר לזכות חבריה שהדגישו כי מדובר בתהליך ארוך. עם זאת, ההמלצות שכן אושרו בממשלה לצד הסכמי שכר שנחתמו במהלך השנה האחרונה הובילו לכך שכ 6-7 מיליארד ש"ח מההוצאות המתוכננות אינן מתוקצבות. סכומים אלו המהווים קצת למעלה מחצי אחוז תוצר ניתנים לעיכול במסגרת תקציב 2012, אך הבעיה המהותית יותר נמצאת בתקציב לשנת 2013.

אסביר: בימים האחרונים הודלפה הערכת בנק ישראל כי בלא התאמות בתקציב 2013 הגירעון עשוי להגיע לכ-47 מיליארד שקל, כ-5% תוצר ולכן נדרש קיצוץ תקציבי ו/או העלאת מיסים (רצוי להבהיר כי כאשר מדובר בקיצוץ תקציבי אין פירושו ירידה בהוצאות, אלא בתוספת הוצאות נמוכה יותר).

לפי הכלל הפיסקלי החדש, שבא להתמודד בזמנו עם הירידה המתמשכת בהוצאות הממשלה ביחס לתוצר(הגיע מאוחר מדיי, יישומו לפני מספר שנים היה אולי מונע את המחאה), תקרת ההוצאה צפויה לעלות בשיעור ריאלי של כ-2.8%. ריאלית 2.8% וכמה נומינלית? כנראה סביב 7% (מעבר לעלייה הצפויה במחירי התוצר צפוי פיצוי בגין האינפלציה ב-2011).

עד כאן הכל טוב ויפה, אלא שהכלל החדש הוא ביחס לתקרת ההוצאה וזאת במגבלת הגירעון. יעד הגירעון הצפוי ל-2013 היה אמור להיות 1.5% תוצר וזאת לאחר יעד של 2% תוצר ב-2012. כשם שהגירעון השנה לא יהיה 2% אלא יותר בכיוון של 3.5% תוצר, כך גם יעד הגירעון ב-2013 יטפס ככל הניראה לסביבה של 3% תוצר. לכן, כבר בבסיס התקציב דרוש קיצוץ של כ-0.5% תוצר, כ-4.6 מיליארד שקל. נוסיף לכך את ההתחייבויות הנוספות (טרכטבנרג כ- 3.5 מיליארד שקל, הסכמי שכר כ-2.2 מיליארד שקל ותוספת לביטחון) ונקבל בור של כ-11-12 מיליארד שקל, כ-1.25% תוצר, וזאת מעבר להנחת העלאת יעד הגירעון (כלומר סך הכל, כ-4.25% תוצר).

אז מהיכן ייסתם הבור בתקציב?

בישראל הישנה היה נשלף מיד אקדח הבס"ם (בלו, סיגריות ומע"מ) לסתימת החור בתקציב. אלא שהמיסוי העקיף שכשמו כן הוא, עקף במשקלו את המיסוי הישיר וכבר לא יוכל לספק את הסחורה (אולי אם נחריג את המעשנים - רק שלא יפסיקו לעשן חס וחלילה). די להתבונן במהלכים האחרונים של ראש הממשלה שהפחית את מס הבלו בכדי למנוע עלייה של ליטר בנזין מלהגיע לרף ה-8 שקלים, בכדי לשלול צעדים בכיוון זה. נטל המס בישראל אמנם נמוך במעט בהשוואה לממוצע ה-OECD, אך התמהיל שונה והמיסוי העקיף גבוה משמעותית,למרות שמדובר במס רגרסיבי. מעבר לרצון להפחית את המיסוי הישיר, ההיגיון במיסוי זה נמצא בעיקר בחוסר היכולת לגבות מס ישיר מהכלכלה השחורה.

נזכיר כי כל ההנחות שלעיל בנויות על תחזית לצמיחה נאה יחסית ב-2013 בשיעור של 3.5%. ומה אם העולם לא יספק את הסחורה ולא יתאושש והצמיחה תהיה נמוכה משמעותית. לאורך השנים הוכח כי החששות מפני חריגה בגירעון לא נבעו מחריגה בצד ההוצאות אלא מגבייה נמוכה מהצפוי בהכנסות ממסים. פירוש הדבר הוא שבעוד צד ההוצאות ידוע ונשלט צד ההכנסות הוא נעלם ותלוי בצמיחת המשק. כאשר יחלו הדיונים להכנת התקציב הבא המבחן יהיה בקביעת תחזית ההכנסות ממסים וצריך להתחיל ולדאוג רק במידה ותחזית זו תהיה לא שמרנית ובנוסף תניח שיעורי גידול גבוהים משמעותית מקצב הצמיחה הצפוי. הנחה של שיעורי גידול מופרזים על רקע אי הוודאות בעולם מהווה לכאורה דרך נוח לפיתרון הגירעון. אך אם תיבחר דרך זו, העונש מהשווקים הפיננסיים לא יאחר לבוא כך שמוטב שלא פיתרון זה ייבחר.

המחאה החברתית והצעדים שננקטו בשנים האחרונות לא מאפשרים את השימוש באותה מדיניות שתרמה ליצירת הבעיה. אז מהיכן יגיע הפתרון?

אין ברירה אלא לחשוב מחוץ לקופסה, להמשיך ברפורמות המבניות שיישאו פרי בטווח הבינוני ויאפשרו צמיחה עתידית גבוהה יותר שמצידה תאפשר הגדלת העוגה תוך הקטנת אי השוויון. מבחינת מדיניות המס, השאיפה צריכה להיות הגדלת בסיס המס ולא הגדלת שיעור המס, גם אם הדבר יחייב חובת דיווח כללית שזוכה תמיד להתנגדות נחרצת משום מה. עד ליישום פיתרון זה, ההתאמה הסבירה יותר בתקציב השנה הבאה היא מצד העלאת המיסוי הישיר (לאן נעלם מס יסף?) ולא העקיף.

קביעת סדר עדיפויות חדש אמנם נשמעת כסיסמת בחירות אך כשהשמיכה מתקצרת אין ברירה אלא לבחון מחדש את התמונה הכוללת של הנושאים בנטל אל מול צד ההוצאות. ניסיון העבר אינו מבשר טובות, בטח שלא במבנה הקואליציה הנוכחית, אך השינוי שחל בתודעה הציבורית בשנה האחרונה מוביל לכך שלפחות השימוש בפיתרונות העבר לא יתאפשר עוד. כאשר מסכמים את כל האמור לעיל מגיעים למסקנה כי הסבירות להעברת תקציב לשנת 2013 לפני הליכה לבחירות נמוכה למדיי, וסדר העדיפויות החדש יחכה לממשלה החדשה.

רפי גוזלן הוא כלכלן המאקרו הראשי של בית ההשקעות IBI

בנימין נתניהו וסילבן שלוםצילום: קובי גדעון

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ