מחדל הגז הגדול: רק לא פתרונות "יצירתיים" - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחדל הגז הגדול: רק לא פתרונות "יצירתיים"

אלה פתרונות שנגמרים תמיד בתוספת גירעון; נכון שארגונים ירוקים חשובים ומעשיהם רצויים, אך לא תמיד

37תגובות

אחד המשפטים המדאיגים שאמר נתניהו בראיונות ערב החג היה "גם בעניין מחירי החשמל יש פתרונות יצירתיים". אנחנו מתחננים: רק לא "יצירתיים". אלה פתרונות שנגמרים תמיד בתוספת גירעון. ראו למשל את "היצירתיות" בנושא הורדת מחיר הדלק.

במקום "יצירתיות" יש לאחוז את השור בקרניו ולומר לציבור את האמת: שהסיבה לעליית מחירי החשמל היא בעיקר הפסקת אספקת הגז המצרי, אך הסיבה להמשך העלייה בשנים הקרובות היא מחדל ממשלתי חמור של נתניהו עצמו ושל שר האנרגיה עוזי לנדאו.

אוליבייה פיטוסי

מדובר במחדל אדיר שנוגע לתוכניות להקמת תחנות לקליטת הגז בחופי ישראל. המחדל יעלה לציבור 10 מיליארד שקל, שאותם נשלם בשנים הקרובות דרך התייקרות תעריפי החשמל ושאר מוצרים, תוך כדי זיהום האוויר.

הנושא נמצא בדיונים כבר שלוש שנים, אך רק בשבוע שעבר הגישה הוועדה לבחינת משק הגז בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה שאול צמח המלצות ביניים לראש הממשלה. ההמלצות קובעות כי למשק הישראלי דרושות ארבע תחנות לקליטת גז, שתיים בצפון ושתיים בדרום, כאשר כיום יש רק תחנה אחת פעילה. אבל הסיפור מתחיל הרבה קודם.

הירוקים וברק

מדובר בהחלטות שנסחבות שנים, בלי יכולת הכרעה. לאחר מאבקים ודיונים הוחלט לפני שנתיים להקים תחנה לקליטת גז טבעי בצפון הארץ, אך אז יצאו נגדה תושבי חוף הכרמל וארגונים ירוקים.

אמיל סלמן

לנדאו, שרצה למצוא חן בעיני התושבים, הנחה את אנשי משרדו להוריד מעל סדר היום את הקמת התחנה בצפון ליד ישובי חוף הכרמל. הוא הציע שהמתקן ייבנה ביבשה, הצעה שמייקרת מאוד את התהליך ומעכבת אותו. אבל גם זה לא בוצע.

בפברואר האחרון, שוב בלחץ הירוקים, נקבע כי יש להקים את תחנת הקליטה בלב ים, ולא על היבשה. הירוקים אומרים שאין לנהל את משק האנרגיה לפי שיקולים כלכליים אלא לפי שיקולים סביבתיים, אבל כאשר מחיר החשמל ימשיך לעלות, אנשיהם יקימו קול צעקה נגד הממשלה תחת הכובע של "ארגונים חברתיים".

אז נכון שארגונים ירוקים חשובים ומעשיהם רצויים, אך לא תמיד. תחנה בלב ים היא פתרון יקר ביותר, לא אמין ואף מסוכן. אין אף מדינה בעולם שמטפלת כך בגז שלה.

לפני שבוע, ב-3 באפריל, פסלה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את התוכנית של קבוצת דלק להקמת מתקן לקליטת גז ממאגרי תמר ולווייתן בקרקע שרכשה באזור עכו לפני כמה חודשים. כי משרד הביטחון אמר שהמתקן יהיה קרוב מדי לשטח מחנה דוד של רפאל.

דלק השקיעה ברכישה 43 מיליון שקל, באזור שמתאים מכל בחינה, אבל זה לא עושה שום רושם על משרד הביטחון, שהוא משרד שיש לו מדינה. כך מעכב אהוד ברק את הגעת הגז ארצה, אך זה לא ימנע ממנו לצאת בקרוב בהכרזה שצריך להוריד את מחיר החשמל הגבוה שפוגע בחלשים ובעניים.

ובשורה התחתונה: מצבנו מסוכן ולא נורמלי כי אנו מקבלים כיום את הגז הישראלי רק דרך צינור אחד שמגיע ממאגר ים-תטיס לאשדוד. אבל לנתניהו יש כל הזמן שבעולם.

מחדל תמנע

ערב חג הפסח ביקר שר התחבורה, ישראל כץ, ברשות שדות התעופה לרגל הטקס המסורתי של הרמת כוסית לכבוד החג. כץ הגיע לטקס כדי לשגר מסר מרגיע לעובדי הרשות, שחוששים כי אולי בכל זאת מישהו שם למעלה יתעשת ויחליט למסור את הקמת שדה התעופה הבינלאומי החדש של ישראל לגוף פרטי.

טלי מאייר

כץ אמר לעובדי הרשות ש"רשות שדות התעופה נבחרה לבצע את הקמת שדה התעופה בתמנע בשל יכולותיה המקצועיות", וזכה למחיאות כפיים סוערות. כץ יודע איך להשיג את אהדת עובדי רשות שדות התעופה.

את ההחלטה הפופוליסטית הזאת קיבלו בתחילת 2011 שניים: ישראל כץ ובנימין נתניהו, וזו טעות קשה שתהיה בכייה לדורות.

אנחנו עוד זוכרים את דבריו של נתניהו, כאשר היה שר אוצר, על ועד עובדי נמלי הים. הוא אמר שמדובר בצוואר הבקבוק של המשק, שחובה על הממשלה לפתוח. לכן ביצע "רפורמה", שכללה תוספות שכר ענקיות לעובדי הנמלים תמורת הפרטת כמה רציפים וחלק מהנמלים. אז את הכסף הוא שילם, אבל רפורמה הוא לא קיבל. צוואר הבקבוק לא נפתח.

בנמלי האוויר המצב זהה ואף חמור יותר. שם ההסתדרות והוועד יכולים לסגור את המדינה כולה בקלות ובמהירות. אך כץ ונתניהו מפחדים. הם חוששים לגעת בוועד שמיוצג באופן משמעותי במרכז הליכוד.

היתה להם הזדמנות לשנות את יחסי הכוחות על ידי הטלת המשימה של הקמת שדה התעופה הבינלאומי החדש בתמנע על גוף פרטי, כמקובל במדינות סוציאל-דמוקרטיות רבות באירופה. כך ההסתדרות ורשות שדות התעופה לא היו יכולות עוד לשתק את ישראל בקלות שכזו.

אבל כץ ונתניהו העדיפו שקט בטווח הקצר על פני פתיחת צוואר הבקבוק ושבירת המונופול על השמים. ואחר כך נתניהו מספר לנו בראיונות בעיתונים ערב החג ש"האזרחים עומדים חסרי ישע מול ועדים כל יכולים... מה שעדיין לא השתנה הוא השלטון החזק ולפעמים חסר הרחמים של הוועדים הגדולים... לאורך זמן הציבור לא יהיה מוכן לסבול התנהגות חסרת אחריות".

אז נכון שהציבור חסר ישע, ואולי לא מוכן לסבול התנהגות חסרת אחריות, אבל מה לעשות והנציגים שבחר ממשיכים להיכנע ולא לעשות מה שדרוש מתוך חשבון פוליטי צר ותוך גרימת נזק אדיר לכלכלה ישראל, לתעסוקה, למחירים, ליצוא ולצמיחה.

מי יזכה בתחרות

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היממה את ראש הממשלה ואת שר האוצר כאשר שינתה לפני שבוע את שיטת המדידה של האבטלה וגילתה כי האבטלה האמיתית בישראל היתה בפברואר 6.5%, לעומת 5.4% ברבעון האחרון של 2011. זו עלייה של 20% באבטלה, מ-174 אלף איש לכ-210 אלף, וזה מהווה בעיה חמורה לראש הממשלה ולשר האוצר שמתפארים כל הזמן באבטלה הנמוכה.

הלשכה לא סיפקה לציבור הסבר מניח את הדעת בנוגע לשינוי, אך רציתי דווקא להתעכב על משפט אחד שאמר מרק פלדמן, האחראי על תחום המדידות בלשכה: "אנחנו עובדים על המהלך הזה שש שנים".

שש שנים? מה עשיתם בשש שנים? המצאתם מחדש את תורת הסטטיסטיקה? שיניתם את הגדרת סטיית התקן וה-R סקוור?

נראה שהלשכה רצתה להתחרות בקצב העבודה של משרד התחבורה וחברת נתיבי איילון. שם ישב צוות בראשות רותי אמיר על תכנון הרפורמה בתחבורה בתל אביב במשך 10 שנים תמימות, ולבסוף הוציא תוצאה גרועה שעוברת כל הזמן שינויים.

ואולי שני הגופים הללו החליטו להתחרות בקצב העבודה האטי להחריד של הפרקליטות שמעכבת תיקים במשך שנים, ושל בתי המשפט שמענים את המתדיינים במשך שנים ארוכות שהופכות משפט למשפח. ראו למשל הסיפור אתמול ב"הארץ" על מסע הייסורים בן 20 השנה של קבוצת עובדים ברשות השידור.

אז מה שנשאר לנו הוא רק לחכות ולראות מי יזכה בתחרות על כתר אי-היעילות של המגזר הציבורי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות