אפשר להגדיל את הגירעון בתקציב

יש הבדל גדול בין מימון גירעוני של הצריכה הציבורית לבין מימון גירעוני של ההשקעה הציבורית

 אריק שרמן
אריק שרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים11
 אריק שרמן
אריק שרמן

בישיבת הממשלה בשבוע שעבר הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו: "מי שאומר שאפשר להרחיב הוצאות על חשבון הגירעון נעדר אחריות וידע כלכלי". האומנם?

ראשית, זה יותר משני עשורים שולטת בשיח הכלכלי התיאוריה הדוגלת בניהול מדיניות כלכלית לפי כללים קבועים ומוגדרים, במקום לפי שיקול דעת. כך לדוגמה, בנק ישראל פועל לפי יעד אינפלציה מוגדר, ומשרד האוצר מנהל את המדיניות הפיסקלית לפי כלל ההוצאה והגירעון.

צילום: אוליבייה פיטוסי

הרציונל פשוט: מדיניות כלכלית המושתתת על כללים מעקרת את הניסיון של הממשלה לזכות ברווחים כלכליים ופוליטיים קצרי טווח על חשבון יציבות בטווח הארוך. ואולם, ראש הממשלה אמור לדעת כי ניהול מדיניות כלכלית על פי כללים קשיחים מתבטא באובדן הגמישות הניהולית והאפשרות להפעיל שיקול דעת הן בתקופה של צמיחה והן בתקופה של שפל ותסכול כלכלי.

שנית, הוצאות הממשלה נחלקות לשני מרכיבים עיקריים: צריכה ציבורית והשקעה ציבורית. בנוגע לצריכה הציבורית צודק ראש הממשלה - אכן יהיה זה חוסר אחריות להגדיל את ההוצאות השוטפות של הממשלה מבלי לדרוש מהציבור לשלם בעבורן באופן שוטף. הגדלת תקציבי החינוך, הבריאות והרווחה ללא העלאת מסים היא הפקרת הדורות הבאים, שייאלצו לשלם את המחיר של הרחבת הגירעון - וראו לדוגמה את המקרה של יוון.

אך מה לגבי ההשקעה הציבורית? כאן מדובר בשיפור התשתיות של המשק, תשתיות שישמשו הן את הדור הנוכחי והן את הדורות הבאים. האם האצת קצב הפיתוח של תשתיות התחבורה בישראל ללא העלאת מסים היא צעד חסר אחריות? הרי כל אדם שביקר במדינה מפותחת באירופה ובצפון אמריקה מבין שיש חלופה אמיתית לתחבורה פרטית - תחבורה ציבורית מפותחת, שמייתרת את הצורך להתניע את האוטו הפרטי כדי להגיע אל מקום העבודה.

תשתיות תחבורה מפותחות מחייבות השקעה ציבורית נרחבת, ויפה שעה אחת קודם. השקעה מסיבית בתשתיות הלאומיות תגדיל את כושר הייצור של המשק ותיצור מנועי צמיחה חדשים, שיקטינו בעתיד את היחס בין החוב הלאומי לתוצר. יש הבדל גדול בין מימון גירעוני של הצריכה הציבורית לבין מימון גירעוני של ההשקעה הציבורית. האחד אינו בר-קיימא, וסופו להוביל למשבר כלכלי, ואילו האחר, אם ילווה בתוכנית חומש ובמחויבות ממשלתית, יוביל לשגשוג כלכלי.

על הממשלה להגדיל את מרחב שיקול הדעת ולמצוא את שביל הזהב בין מדיניות כלכלית חברתית אחראית, השואפת לכך שהצריכה הציבורית כולה תמומן מכספי מסים, לבין מדיניות כלכלית אמיצה שדוגלת בשיפור מיידי של התשתיות הלאומיות, שימומן בחלקו בהווה ובחלקו בעתיד.

הכותב הוא מרצה במחלקה לכלכלה וחשבונאות במרכז האקדמי רופין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker