מיצוי כושר ההשתכרות? רק אצל 120 אנשים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מיצוי כושר ההשתכרות? רק אצל 120 אנשים

תנועת מעמד האוהלים הישראלית

7תגובות

"עזוב, אין לך סיכוי שיורידו את זה. זה לא יעזור. מה? שיקצצו לחברי הכנסת 4,100 שקל על ביגוד ויורידו להם את ההעלאה בשכר? איך הם ייקנו דירות?".

זו התשובה שאני שומע בשבוע האחרון כאשר אני מדבר על מנהיגות, דוגמא אישית וחלוקת הכסף. בשבוע שעבר השתתפתי בהקמת השדולה למען צדק חברתי בכנסת ודרשתי שכצעד בונה אמון נבטל את התוספת הנ"ל לתקציב הביגוד של הח"כים (שעברה בקריאה במליאה בשיא המחאה באוגוסט). כך נדע שלנבחרי הציבור שלנו, אלו שצצו כפטריות אחרי הגשם בקיץ האחרון במאהלים של העם, באמת אכפת.

כל זה עוד לפני שהתייחסנו לתקציב "הקשר עם הבוחר" הבזבזניים – אם נכפיל את מספר חברי הכנסת ל-240, שיותר ממחציתם ייבחרו בבחירות אזוריות ואז יישמר הקשר עם כמעט כל אחד מאיתנו, לא עדיף? כמובן שזה לא יפתור את הבעיות האמיתיות שלנו בחברה וברווחה, אבל לפחות נדע שיש מענה בקידומת 02.

כנראה שנהיינו כל כך ציניים ששכחנו מה המהות של נבחרי ציבור ודאגה לרוב האוכלוסייה. בכלל, המושג "שדולה לצדק חברתי" הוא תעודת עניות. עצוב מאד, וזה כמובן מופנה לכל הנבחרים שלנו ובראשם הממשלה – שצריך להיות לובי (!) שילחץ על הח"כים שלנו ליישם את עקרונות הצדק החברתי, שעליהם הוקמה המדינה ועליהם אמור לשמור הפרלמנט שלנו. בן גוריון לבטח מתהפך בקברו, שלא לדבר על הרצל.

צריך להזכיר שמצב הדיור הציבורי בארץ הוא בין הגרועים בעולם (ומספיק שנסתכל על דוגמאות כמו ניו יורק, ונראה שדיור ציבורי לא בהכרח מדבר על דירות מעלות-עובש משנות ה-60)? צריך שאזרחים יעלו לכנסת לקדם את נושא הרווחה, התעסוקה ועובדי הקבלן? אה, שכחתי – שר האוצר שלנו למעשה אומר שאנחנו היחידים ב-OECD שהעברנו עבדי קבלן להעסקה ישירה בתקופה הנוכחית. כמובן שאף אחד לא בדק את הספין השקרי הזה וראה שהפכנו להיות המדינה עם אחוז המועסקים ללא זכויות סוציאליות (וללא תנאים בסיסיים) הגבוה בעולם המערבי, ופיטורים מדי 8 חודשים הפכו לשגרה אצלנו.

אדון שטייניץ, מר נתניהו – שמת לב מי מגיש לך את האוכל במזנון? 54 עובדים שלא מקבלים אפילו שי לחג, שלא נדבר על צבירת ותק בתפקידם. באופן אירוני העובדים היחידים שמועסקים בהעסקה ישירה בכנסת הם חברי הכנסת עצמם.

תומר אפלבאום

אז מה לנו כי נלין כי את נושא מיצוי כושר ההשתכרות ב"דיור בר-ההשגה" (שהמרכאות קצרו מלהכיל) והדאגה למעמד הביניים לא הוכנסו לפירורי ועדת טרכטנברג, שעברו בשבוע שעבר בממשלה בקריאת שווא?

והכי מצחיק שאומרים לי, בתור אזרח משלם מסים, שהולך למילואים (ולא מעט) וסטודנט למשפטים – "זה תהליך שלוקח זמן". נכון, זהו אכן תהליך – אבל 64 שנים? לא קונה יותר את השקר הזה. יכול להיות שלנתניהו, שטוען תמיד, קבל עם ועדה, כי התחנך על ערכי ז'בוטינסקי, חמשת המ"מים הם בבחינת: ממון, מלון, מטוס, מעיל (עור) ומזגן?

בשנת 1961 קנדי אמר: "אנחנו בוחרים להגיע לירח, ונעשה את זה עד סוף העשור הנוכחי". כשהוא אמר את זה – אף אחד לא ידע מהי המשמעות של "זה" ואיך עושים את "זה". לדבר "הזה" יש שם, במונחים של הפוליטיקה העולמית: חזון. והחזון האסטרטגי הזה, שהוצב על ידו, הפך למציאות ב-1969 (אם אכן ניל ארמסטרונג דרך על הירח). אגב, לאחר אותו נאום מספר לא-מבוטל של מומחים הסתכלו עליו וקראו לו הזוי. מוכר לכם? טוב שלא קראו לו אנרכיסט.

אבל, לא צריך להיות מופתעים. איך נתפלא כאשר השכם וערב אנחנו עוסקים בברווזים איראנים למיניהם? ממתי נהיינו כאלה רדודים שכאשר ראש הממשלה שלנו נואם מעבר לאוקיינוס אנחנו אומרים: "איזה גבר הוא, איך הוא הכניס להם?". האם זהו החזון הציוני, האם בשביל זה הקמנו פה מדינה? או ששכחנו שהיא הוקמה בשביל שנוכל לחיות פה, לא רק לשרוד? שנוכל לקיים חברה ישראלית עם מדיניות רווחה הכוללת עזרה לזוגות צעירים, תחבורה ציבורית אמיתית שמחברת בין כל חלקי הארץ הקטנה שלנו ומערכת בריאות שלא צריכה להתפטר מדי כמה חודשים מעייפות תמידית? כמובן שבנוסף אפשר גם להתעלם מהיורדים מן הארץ, שהולכים ומתרבים, אבל היום אני בספק אם אפילו רבין ז"ל היה קורה להם "נמושות". אפשר להתעלם תמיד, אבל זו תהיה בריחה מהמציאות.

בכל דור ודור קמה קבוצה של צעירים ואומרת שהיא לא יכולה להשלים עם המצב הקיים. הזעקה לשינוי ולחברה חדשה בישראל, כזו שתקדש את ערך החיים בכבוד ותרצה להקים תרבות של סובלנות וחיים אזרחיים שאינם מבוססים על ספינים וגראדים – היא זעקה שעוד לא נקלטה באותו משכן אטום וסגור בירושלים. אבל אצלנו – זהו החזון, זוהי התכנית ואת השנים הקרובות נקדיש על מנת להגשים אותם. במובן הזה, אנחנו – ילידי שנות ה-70 וה-80 – דור תש"ח של התקופה השניה של המדינה. אם אנחנו לא נגיד לאנשי "הנסיון" וה"קבלות", שקצת שכחו לדאוג לאופק של מדינת ישראל, איך אנחנו רוצים לראות את המדינה והחברה בעוד 20 שנה – אף אחד לא יעשה זאת. החזון הזה פשוט לא קיים אצל אף אחד מהמנהיגים שלנו.

מיום ליום עולה אצל האנשים התחושה כי רק אנחנו - ולא הפוליטיקאים לובשי החליפות ודוברי השיח הישן - יכולים לבצע את השינוי. והאמת, שזה נכון. הגיע הרגע להסכים ולומר: את הזלזול במעמד הביניים והשכבות החלשות (למעלה מ-90% מאזרחי ישראל) נוכל לשנות רק ע"י תנועה המונית שתייצג מעמד חדש שנוצר בחודשים האחרונים - מעמד האוהלים. תהיה זו תנועה שתדאג לאינטרסים שלנו באמת (ולא על ידי שאלות ריקות מתוכן כמו "איפה הכסף?"), ותדע להביא את הידע לציבור ולא להסתפק בחינמונים ובכותרות גדולות. אז אולי נוכל לומר בגאווה: מה שהולך כמו חברה אזרחית, נשמע כמו חברה אזרחית ומתנהג כמו חברה אזרחית – זו חברה אזרחית! ולא סתם חברה אזרחית – אלא חברה אזרחית פעילה ויוזמת. והיא לא תהיה זקוקה לתקציבי עתק של קשר עם הציבור – היא תהיה הציבור בעצמה. הגיע העת להקים אותה.

הכותב הוא ממארגני המחאה החברתית בקיץ האחרון וסטודנט למשפטים ומנהל עסקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות