הוועדים הגדולים הם לא "המשק" - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הוועדים הגדולים הם לא "המשק"

בישראל יש 450 אלף בעלי עסקים המעסיקים יותר מ-2.2 מיליון עובדים - כל אלה פועלים בשוק מצומצם, ריכוזי ולחוץ, תחת ידיה הארוכות של ממשלה החודרת לכל פינה

תגובות

>> לפני כמה ימים נשא דיוויד קמרון, ראש הממשלה השמרני של בריטניה, נאום בכינוס של ארגון בשם "עסקים בקהילה", העוסק בקידום אחריות חברתית בקהילה באמצעות בעלי עסקים. במרכז הנאום עמדה הסלידה שהפגין קמרון כלפי "הרטוריקה המסוכנת" לדבריו, שלפיה "יצירת עושר היא במידה רבה אנטי-סוציאלית, ושאנשי העסקים פועלים אך ורק למען טובתם. עלינו להילחם בכל כוחנו ב'מצב רוח' זה, לא מכיוון שהדבר רע לכלכלתנו, אלא משום שדרושים לנו צמיחה ויצירת מקומות עבודה. העסקים אינם מעוניינים רק בעשיית כסף, אלא הם הכוח עם העוצמה הגבוהה ביותר להתקדמות חברתית שהעולם אי פעם ידע". הוא כינה את הרטוריקה האנטי-עסקית "סנובית".

בריטניה, בניגוד לישראל, נפלה עמוק לתוך המשבר הכלכלי, ונדרשת לצעדים קשים בתחום הפיסקלי והמוניטרי. בין השאר, הממשלה מבצעת צמצומים קשים וכואבים בסקטור הציבורי, ומנסה לקדם תפישה לאומית של "חברה גדולה", שבה העסקים והקהילה לוקחים חלק חשוב בנושאים סוציאליים. החוב בבריטניה הוא כ-80% מהתוצר, הגירעון התקציבי הוא כ-8% מהתוצר והצמיחה הצפויה ב-2012 תהיה 1.2%.

קיוסק קטן
לימור אדרי

כמו כל המדינות שנדרשו לצמצום כואב בסקטור הציבורי, המאבק שמנהל אותו סקטור מול הממשלה מעורר מחדש רטוריקה של "אחריות חברתית", "צדק חברתי" והתעוררות של תנועות שחורתות על דגלן גם השמצת בעלי עסקים - בעיקר עשירים וטייקונים. אלה קבוצות המאמינות שניתן להביא למצב שבו המשק יישלט על ידי העובדים והאזרחים, מתוך מגמה של הגדלת משמעותית בהוצאה הציבורית לטובת שירותים חברתיים חיוניים, וסיוע מסיבי לאוכלוסיות הנזקקות.

העולם היה עד באחרונה למחאות אלימות וקשות של הסקטור הציבורי ביוון, המאיימות להבעיר את המדינה ולפגוע אנושות בהתאוששותה. אך נראה כי הנוכחות המסיבית של ראשי ההסתדרות וכמה מראשי הוועדים בחיי מדינתנו חורגת מכל ממוצע עולמי שאני מכיר. קשה לי למצוא מדינה שבה עיקר החדשות הכלכליות והחברתיות מתמקדות בפעולות ובתנועות של יו"ר ההסתדרות.

את אלה מלוות כל הזמן ידיעות על מיליארדי השקלים המוזרמים לפנסיה של עובדי חברת חשמל, לשיקום רשות השידור, חברת הדואר וגופים דומים. כל המאבקים האלה מלווים ברטוריקה מוגזמת של שימוש במונחים "עבודה מאורגנת" (כל מאבק של הנהלה כלשהי בקבוצת עובדים היא מלחמה "נגד העבודה המאורגנת"), "עובדי קבלן", "הפרטה", "מיקור חוץ" - ללא כל דיון ביכולת לנהל את כלכלת המדינה והשירותים הציבוריים שלה באמצעות כבוד לעובדים, ושימוש בכלים ניהוליים המתאימים לתקופה זו.

כדאי תמיד לזכור שבישראל יש 450 אלף בעלי עסקים המעסיקים יותר מ-2.2 מיליון עובדים. כל אלה פועלים בשוק מצומצם, ריכוזי ולחוץ, תחת ידיה הארוכות של ממשלה החודרת לכל פינה, ומטילה רגולציה מחמירה, ביורוקרטיה מסורבלת, והמעלה את מחירי המוצרים הציבוריים ועלות השימוש בשירותים ציבוריים כמעט ללא הגבלה.

בכוחה של קהילה זו, ביחד עם הסקטור הציבורי, לייצר בישראל מציאות טובה יותר לאזרחיה, כשהסקטור העסקי הוא היצרן העיקרי של מקומות העבודה ומזין את תקציבי הסקטור הציבורי. ראשי ועדים כמו אלה של הרכבת, חברת החשמל והנמלים, חייבים להתחיל להפנים שהם אינם "המשק". עבודה מאורגנת היא יסוד חשוב - אבל לא במחיר פגיעה באינטרס הציבורי. הפרטה, מיקור חוץ ועבודה קבלנית יהיו ויישארו התחליף אם וכאשר תמשיך התנהגותם השחצנית, המתנשאת וחסרת כל ההתחשבות.

הכותב הוא מנכ"ל להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות