סודיות בנקאית בישראל? תשכחו מזה

מאיר קפוטא

>> ארגון OECD, בהשפעת ארה"ב, דוחף בשנים האחרונות להגברת חילופי מידע בין רשויות המס, במטרה לצמצם את האפשרות להחזיק כספים במקלטי מס ולהסתירם מעיני הרשויות. לצד חתימת הסכמים הדדיים להחלפת מידע, חוקקה ארה"ב לפני כשנתיים חוק שמטרתו לאפשר לרשות המסים האמריקאית לקבל מידע על חשבונות של אזרחי ארה"ב או חברות שבשליטתם בבנקים בחו"ל. גופים פיננסיים שיסרבו להעביר את המידע יחויבו, החל ב-2014, בניכוי של 30% מהכנסות שחל עליהן דין המס האמריקאי.

בארה"ב מתקיים דיון ציבורי בנוגע להשלכות החוק, בהן ההכבדה על מוסדות פיננסיים, ההגדלה הצפויה בעלויות הציות לחוק והפגיעה בסודיות הבנקאית והמסחרית ובזכויות הנישומים. רשויות המס בארה"ב מתמודדות עם סוגיות אלה, ופועלות להתקנת תקנות שיתנו מענה לבעיות.

עם הצטרפותה ל-OECD, החלה גם ישראל להרחיב את מערך חילופי המידע שלה בנושאי מס. באחרונה פירסם משרד האוצר תזכיר חוק המרחיב את סמכות רשות המסים להחליף מידע עם רשויות מס זרות, גם כאשר מדובר במדינות שאין להן אמנת מס עם ישראל. לשם כך ייחתמו הסכמים ייעודיים, שמטרתם להסדיר החלפת המידע.

כספומט
כספומטצילום: סי די בנק

טוב יעשה משרד האוצר אם ינצל הזדמנות זו כדי להסדיר בחקיקה את נושא חילופי המידע בתחום המסים. באופן פרדוקסלי, בתוך מדינת ישראל קיימת סודיות קיצונית שמונעת כמעט לחלוטין העברת מידע בנושאי מס - כולל העברת מידע ללמ"ס ולמכוני מחקר אקדמיים - אף שהדבר חיוני ביותר לצורך ביצוע מחקרים על תוצאות של רפורמות מס ולצורך מעקב אחר פעילות רשות המסים.

מנגד, כאשר מדובר בהעברת המידע לחו"ל נעלם האיסור, והמידע מועבר כמעט ללא הגבלה ובקרה. הסכמי העברת המידע משקפים בעיקר את האינטרסים של רשויות המס בעולם ואת הפיכתן ל"אח גדול", שבמחשביו כמויות אדירות של מידע והוא כמעט לא עוסק בהגנה על זכויות הנישומים שהמידע מתייחס אליהם: אין חובה להודיע לאזרח שמידע על אודותיו מועבר לרשויות בחו"ל, לא ניתנת לו זכות שימוע, הוא לא יכול לפנות לבית המשפט כדי לנסות לשכנע שהעברת המידע תפגע בו בצורה לא מידתית, אין מעקב אחר השימוש במידע שהועבר לחו"ל ואין יכולת לוודא שהמידע לא ידלוף בשוגג, לא יגיע לידי האקרים, ולא יועבר במכוון לגורמים נוספים מלבד רשויות המס, כמו המשטרה, מתחרים עסקיים או רשויות הוצאה לפועל.

לעתים מדובר במידע פיננסי רגיש, שחלה לגביו סודיות בנקאית, וגילויו גורם נזקים כבדים בלי שיהיה כל מנגנון פיצוי. מדובר בבעיות שיחמירו ככל שרשת ההסכמים תתרחב ותכלול גם מדינות שאין לישראל אמנת מס איתן, מדינות שחלקן לא מקפידות בהכרח על שמירת סודיות.

חשוב לדעת שאף שאמנות המס והסכמי חילופי המידע משנים חקיקה ישראלית שהתקבלה בשלוש קריאות על ידי הכנסת, בפועל אין עליהם כל בקרה פרלמנטרית וציבורית. מרגע שהדרג הפקידותי במשרד האוצר חותם בראשי תיבות על ההסכם, תהליך האשרור מתקדם כמו סרט נע: שר החוץ חותם, הממשלה מאשרת באופן אוטומטי, ולאחר שההסכם מונח באופן פורמלי על שולחן הכנסת הוא מאושר באופן אוטומטי, ללא דיון בוועדת הכספים.

שיטה זו ייחודית לישראל. מדינות אחרות לא מעלות על דעתן לאמץ הסדר כה מוזר, שבו לדרג פקידותי יש כוח לחתום על הסכם שמשנה חקיקה של הכנסת בלי שההסכם יוטמע בדין הפנימי בהליך חקיקה מסודר. בארה"ב, לדוגמה, כל אמנת מס עוברת הליכי חקיקה מסודרים, כולל שימוע מפורט בפני ועדה של הסנאט.

בעבר ניתן היה להשלים עם ההסדר הקיים, משום שהיקף העברת המידע לחו"ל היה זניח - בשל מגבלות טכנולוגיות ובשל מדיניות בלתי מוצהרת של רשות המס, שלא "התלהבה" להעביר מידע לרשויות מס בחו"ל. מציאות זו השתנתה לחלוטין בשנים האחרונות, ולכן חשוב שהנושא יוסדר בראייה שמאזנת בין האינטרסים של הרשויות לאלה של האזרחים.

הכותב הוא יועץ בחטיבת המס בפירמת ראיית החשבון Deloitte בריטמן אלמגור זהר, ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker