פינוי מאהל התקווה - ניסיון להשתקת המחאה החברתית - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פינוי מאהל התקווה - ניסיון להשתקת המחאה החברתית

המאבק על המשך קיומו של מאהל "האין ברירה" בשכונת התקווה הוא מאבק שנוגע לכולנו

10תגובות

בתחילת השבוע אישר בית המשפט לעיריית תל אביב לפנות החל מיום ראשון בשבוע הבא את מאהל המחאה בשכונת התקווה בעיר. זהו מאהל "אין ברירה", שבו גרים בחודשים האחרונים מחוסרי דיור שחיים ברחוב בשל מדיניות ממשלתית ועירונית. זוהי מדיניות שהקפיאה את כספי הדיור הציבורי, זוהי מדיניות שלא נותנת מענה לזכאים, זוהי מדיניות שלא נותנת פתרונות הולמים לאנשים ברחוב, בשעה שיש נכסים ריקים בעיר.

במאהל יש כיום 16 איש, עשרה מהם ילדים. עיריית תל אביב הציעה לפני מספר שבועות לדרי המאהל לקבל כמה אלפי שקלים למשפחה כמענק חד פעמי, ובלבד שהם יחתמו על הצהרה שלא נראתה כמותה עד היום, לפיה הם מתחייבים שלא לגור לעולם באוהל מחאה. אלה היו ימים קרים וגשומים וחלק מהמשפחות התפתו לקבל את הכסף ולחתום על ההצהרה, בזמן שחלקם חולים וחוששים מפני החיים בחורף ברחוב.

ערן אזרן

מאהל התקווה אינו רק מאהל "אין ברירה" של מחוסרי דיור. בחודשים האחרונים שוכני המאהל הפכו לקהילה שיתופית שוקקת ופעילה, הדואגת לרווחת אנשיה וילדיה, ומאוחדת במאבק מחאה כנגד הפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות. מאהל התקווה הוא מאהל מחאה חי ובועט.

כעת קיבלה העירייה אישור לפרק את הכוח הזה שיצרו אנשי המאהל, אנשים במצוקה קיומית, בודדים עד לא מזמן, שגילו לפתע עוצמה באיחוד שלהם. הסיפור של פינוי מאהל התקווה, אינו סיפור חד מימדי על עירייה אטומה לאזרח הקטן והמוחלש. זהו סיפור עם כמה רבדים של עוולה.

הרובד ראשון הוא השלכתם של מחוסרי דיור מהרחוב אל הרחוב. העירייה שמחובתה לדאוג לחסרי הדיור שבתחומה, לא רק שמתנערת מאחריות להם ואינה מספקת להם פתרונות אנושיים וראויים, היא עוד מגדילה לעשות ומגרשת אותם מהאוהל המוגן למחצה בחודשי החורף, ישירות אל הקור והגשם על הספסל.

הרובד שני הוא ההחתמה השערורייתית והלא מוסרית על התחייבות שלא לגור באוהל מחאה. החתמה זו הוצעה בתמורה לכסף לדרי המאהל הקופאים מקור ונמצאים עם הגב אל הקיר. זהו עושק תוך ניצול ציני של מצוקה, ואני תוהה האם תקפה חתימתו של אדם על התחייבות שלא למחות, בזמן שעומדת לו זכות היסוד לחופש הביטוי והמחאה במשטר דמוקרטי.

הרובד השלישי שחולש על הכל, והוא הסיפור שנמצא בבסיס כל מה קורה בחודשים האחרונים, הוא ניסיונות השלטון להשתיק את המחאה החברתית ולחסלה. פינוי מאהלי המחאה הוא לא עדות לאטימות השלטון. הוא עדות לרצונו הברור והשקוף של השלטון למנוע מהאזרחים להתקומם כנגד הסדר הקיים, הסדר שבו שולטת במדינה קבוצה קטנה של אנשי הון ושלטון העושים בה כרצונם.

כעת יוצאים אנשי המאהל ופעילי המחאה החברתית למאבק כנגד הפינוי, עם הפגנה גדולה המתוכננת למוצאי שבת בשכונה. אך חשוב להדגיש כי מהלך זה אינו מאבק כנגד שלטון שאוטם את לבו לאזרחיו. זהו מאבק כנגד שלטון דכאני ולא דמוקרטי שיעשה הכל - כולל לזרוק 10 ילדים אל הספסלים בחורף - ובלבד שהמחאה הזו תעלם מהשטח ותלך לעולמה.

התבוננות בכל שלושת הרבדים הללו מובילה למסקנה אחת: המאבק על המשך קיומו של מאהל "האין ברירה" התקווה הוא מאבק שנוגע לכולנו. לא רק לדרי המאהל, לא רק לתומכים, לא רק לפעילי המחאה. זהו מאבק שנוגע לכל אזרח בישראל שחפץ לשמר את הדמוקרטיה כאן, זו שהולכת ונכחדת כאן מדי יום, מדי עוולה.

זהו מאבק "אין ברירה" וזו העת לנקוט עמדה. זה נוגע לכולנו.

הכותבת היא עיתונאית ופעילה בחדר המצב של המחאה החברתית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות