האנכרוניזם הסביבתי של דו"ח טרכטנברג

ההמלצות האופרטיביות של טרכטנברג לוקות באנכרוניסטיות קשה בכל מה שנוגע לזווית הסביבתית

ציפי איסר איציק
ציפי איסר איציק
ציפי איסר איציק
ציפי איסר איציק

"חבקו את השינוי, תשתלבו בו, אל תנסו לעצור את שעון ההיסטוריה, לטובתכם אתם, לטובת כולנו". במילים אלה מסכם טרכטנברג את פרק החזון הפותח את הדוח שפרסם.

למרות זאת, המלצותיו האופרטיביות לוקות באנכרוניסטיות קשה, בכל מה שנוגע לזווית הסביבתית ולעקרונות הקיימים. מה שהחל בעולם כטרנד ירוק, הפך כבר מזמן לחזון כלכלי מגובש. צדק חברתי הוא צדק סביבתי, החותר לכלכלה בת קיימא שנותנת מענה לכשלי שוק הכרוכים בניהול משאבי הטבע והסביבה.

אמנם הדו"ח קורא, ובצדק, להרחיב את היריעה בקביעת הפרמטרים לפיהם נמדדים הביצועים של המשק, באופן שיופנמו בתוכם היבטים נוספים של איכות החיים, מידת אי השוויון, מצב בריאותי, ואיכות הסביבה מעבר לפרמטרים המוכרים של שיעור הצמיחה. אולם מנגד בהמלצות האופרטיביות הוא ממליץ למשל להנחות את המינהל ואת מוסדות התכנון לתכנן ולהכשיר קרקעות ותשתיות להקמת 40 תחנות תדלוק חדשות תוך שנתיים!

המלצה זו נועדה לפתור את הבעיה של העדר תחרות אפקטיבית בין תחנות התדלוק, עקב ריכוזיות גיאוגרפית משמעותית ומיעוט שחקנים גדולים. נכון להיום, לפי הדו"ח, אמנם פועלות כ-35 חברות דלק, אולם ארבע מהן בלבד - פז, דלק, סונול ודור אלון - מחזיקות יחדיו נתח שוק של כ-90%. אז איך זה שטרכטנברג כשל בעיוות שהוא עצמו ממליץ לתקן בפרק המבוא?

הכשל הוא בתפיסת התחרות, במובנה הצר, לפי פרמטרים של מחיר ישיר לצרכן. אין הפנמת העלויות החיצוניות של אובדן ערכי טבע ומורשת בשטחים פתוחים שידרשו להכשרת תחנות תדלוק חדשות, אין הפנמת עליות זיהום מקורות מים וקרקע הכרוך בהפעלת תחנות התדלוק.

ואין הפנמת העלויות של זיהום האוויר הכרוך בהפעלת תשתיות נוספות שתידרשנה לצורך הקמת תחנות תדלוק חדשות. כל אותם פרמטרים שהמבוא לדוח קרא להפנים אותם לצורך מדידת ביצועים, נעדרים מההמלצות האופרטיביות הלכה למעשה.

אך הכשל בו חטא טרכטנברג הוא עמוק ויסודי יותר. בשעה שהוא עצמו קרא שלא לעצור את שעון ההיסטוריה, הוא מפנה להמלצות היסטוריות וארכאיות משנת 1993, שבה הכריזה הממשלה על הרפורמה בענף הדלק. הרפורמה דאז כוונה להאיץ את הקמתן של תחנות תדלוק חדשות ככלי אופרטיבי מרכזי לעידוד התחרות בשוק. והתוצאות היום מדברות בעד עצמן, בפן הכלכלי, בפן הסביבתי ובפן החברתי.

באירופה הוחלט כבר בשנות ה-80 שכל הקמת תחנת דלק חדשה תלווה בסגירת ארבע נקודות תדלוק קיימות של אותה חברת דלק, כדי להפחית את מספר נקודות התדלוק. הדבר הוביל לכך שבשנות ה-90 קצב סגירת תחנות הדלק באירופה היה 5,000 תחנות בשנה.

בישראל לעומת זאת, עלה מספר תחנות הדלק במחצית השנייה של שנות התשעים ב-36%, כאשר מדד הנסועה עלה באותה תקופה ב-19% בלבד.

התוצאות הסביבות הקשות של זיהום מקורות המים לא אחרו להגיע, והן נסקרו בהרחבה בדו"ח ועדת החקירה הממלכתית למשבר במשק המים שפרסמה את המלצותיה השנה. על פי ממצאי בדיקות הקרקע מטעם המשרד להגנת הסביבה בתחנות הדלק ב-92% מכלל תחנות הדלק שנבדקו נמצא זיהום קרקע, וב-37% מהתחנות שנבדקו נמצא זיהום מי תהום.

בסקר שנערך במחוז תל אביב, נמצא כי בכשני שליש מהתחנות התגלתה נוכחות אדי דלק בקידוחים רדודים שנקדחו בסמוך לתחנות הדלק.

גם על-פי נתוני רשות המים נמצא זיהום משמעותי של מקורות מי שתיה במספר לא מבוטל של תחנות תדלוק. במקרים מסוימים נמצאה שכבת דלק צפה על מי תהום ועובי הדלק הגיע אף לעשרות סנטימטרים ולפעמים עד כדי מטר.

הנזק למשק המים קשה מנשוא. בסופו של יום, מי שנושא בתעריפי המים ההולכים ותופחים, הוא הציבור. אכן, אין לעצור את שעון ההיסטוריה. יש לאמץ נורמות של כלכלה מקיימת, המפנימה את כל העלויות החיצוניות, ומראש. צדק חברתי שאותו דרשו הישראלים החדשים בקיץ האחרון, כולל ערכים של קיימות וצדק סביבתי. כל תכנית כלכלית שתתעלם משעון ההיסטוריה, שמתקתק בכל העולם ובכל כלכלה מודרנית ובת קיימא, דינה לכרות את מערכת התמיכה הטבעית שעליה היא נשענת.

עו"ד ציפי איסר איציק היא ראש המרכז להגנת הסביבה המכללה האקדמית נתניה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ