צדק חברתי לנשים הערביות? רק בתוכנית ויסקונסין - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צדק חברתי לנשים הערביות? רק בתוכנית ויסקונסין

עד היום, כשנה וחצי לאחר עצירתה, אני עדיין לא מבינה בדיוק למה הפסיקו את התוכנית

2תגובות

תגובה לכתבה "חלומן הגדול של הפועלות הערביות: שכר מינימום"

אני קוראת ולא מאמינה. עולם הפוך. לפני מעט יותר משנה הצביעה הכנסת נגד המשך תוכנית "אורות לתעסוקה" (ויסקונסין). התוכנית היחידה שהתמודדה בכל הכח והאומץ הדרושים עם תופעות, שזו המוצגת בכתבה היא רק אחת מהן. תופעות של הפרה בוטה של שכר מינימום, אי תשלום שכר "בתקופת ניסיון", אי תשלום שכר עבור שעות הדרכה ועוד ועוד.

תופעות העסקה פסולות כאלה ואחרות נחשפו "במלוא הדרן" במרכזי התעסוקה אשר הופעלו במסגרת תוכנית "אורות לתעסוקה". המרכז הצפוני של התוכנית אותו הפעילה חברת אגם מהל"ב במשך חמש שנים נתן שירות למקבלי הבטחת הכנסה בעיקר, אך לא רק, מהמגזר הערבי. תופעת ההעסקה על ידי ראיסים היתה ידועה לנו והתמודדנו איתה. כל משתתף ומשתתפת בתוכנית אשר עבד חויב להביא תלוש שכר להוכחת העסקתו, אך לא פחות חשוב מכך - כדי לבדוק את תנאי שכרו. במקרים של הפרת חוקי העבודה, המעסיקים נדרשו לתקן את העוולה כלפי העובד, שאם לא כן היו עשויים למצוא עצמם מול יחידת האכיפה של משרד התמ"ת או בבית הדין לעבודה.

התנהלות קלוקלת של שנים לא ניתן לתקן ביום וגם לא ביומיים. זהו תהליך שדורש
עקביות, אומץ וגיבוי של המערכות האוכפות. התהליך הזה החל בתכנית "אורות לתעסוקה" ביסודיות ובשיטתיות. טיפול עומק. במהלך שנות ההפעלה, היחידה המשפטית של מרכז התעסוקה טיפלה בעשרות מקרים של הפרת חוקי עבודה כלפי מקבלי הבטחת הכנסה אשר היו משתתפי התכנית. החשיבות שבהתנהלות זו היה מעבר לפיצוי המיידי של העובד, אלא בשפה החדשה שהותכנית הכניסה לעולם ההעסקה והמעסיקים. היה בתהליך הזה היבט של הטמעת דרכי התנהלות אחרות
ונורמות התנהגות תקינות: כיבוד החוק, כיבוד העובד, גם אם הוא חלש ולא מודע לזכויותיו.

הכתבה הזו מכעיסה בגלל תוכנה, בגלל שהפעלתי תוכנית שהתמודדה בדיוק עם תופעות אלה של העסקה פוגענית. אבל היא גם משמחת אותי כיוון שיש בה אנשים המודעים לזכויותיהם והמוכנים להיאבק עליהן. ראינו את ניצני התופעה הזו והתפתחותה בכל שנות הפעלת התכנית. אנשים המודעים לזכויותיהם בזכות סדנות שהעברנו להם בנושאים כמו "הכר את זכויותיך", "חוקי עבודה", "תנאים סוציאליים". פתאום התעורר ניצוץ בעיניים, ניצוץ שמקורו בהבנה והמביא לזקיפת קומה והכרה בכבודם כבני אדם בעלי זכויות. ואת התוכנית הזאת, שנתנה מרחב ליצירת שפה תעסוקתית שונה, שבה העבודה היא ערך שכל אחד יכול וצריך לעבוד, שבה העסקה
חוקית היא חובה החלה על כל המעסיקים והעובדים, שבאה לקדם ולשלב לתוך שוק העבודה את אותן אוכלוסיות אשר ייצוגן במעגל העבודה נמוך ביותר, את התוכנית הזו הכנסת הפסיקה.

עד היום, כשנה וחצי לאחר עצירתה, אני עדיין לא מבינה בדיוק למה הפסיקו אותה וכואבת את כל התהליכים המשמעותיים שהיא החלה ושהיום זועקים את חסרונם. אין פתרונות קסם. בטח לא כשמדובר בשינוי הרגלי חיים של אנשים ושל דרכי התנהלות של מעסיקים ושל מוסכמות של אפליה ושל הדרה. זהו תהליך מורכב הדורש קביעת כללים
חדשים וגבולות התנהגות ברורים. כדי להציף כשלים ודרכי התנהלות לא תקינות ולחשוף עוולות דרוש אומץ. כדי להתחיל לתקן ולהציע חלופות דרושים עיקביות וגיבוי של כלל המערכות. סיסמאות לא פותרות עוולות ולא מרפאות מכאובים, ובוודאי לא מממנות אוכל וחינוך. הן כעשן בעיניים המסמאות מלראות את הבעיות האמיתיות ומכאן את הפתרונות הנדרשים.

"אורות לתעסוקה" היתה תוכנית מעשית וברורה. תובענית ומעצימה. "אורות לתעסוקה" לא איפשרה קיום תופעה כמו (העסקה) ניצול של נשים הרוצות להתפרנס בכבוד
ולסייע לכלכלת ביתן על ידי ראיסים. לזאת אני קוראת תוכנית ליישום צדק חברתי.

הכותבת היא מנהלת לשעבר של תוכנית "אורות לתעסוקה" באיזור נצרת, נצרת עלית ועין מאהל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות