תקציב החינוך מבוזבז בבתי הספר - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תקציב החינוך מבוזבז בבתי הספר

אוטונומיה לכל בית ספר, כיתות קטנות ודגש על חינוך חברתי - כך אפשר לשנות את מערכת החינוך לטובה

8תגובות

>> חילופי מנכ"לים במשרד החינוך הם הזדמנות לבחינה חדשה של המערכת. התקציב השנתי של מערכת החינוך בישראל הוא כ-34 מיליארד שקל. זהו תקציב ענק, אבל מבוזבז. התפוקה החיובית היחידה ממערכת החינוך כיום היא האספקה של אכסניה לתלמידי כיתות א' עד י"ב למשך שעות לא מעטות מדי יום.

התקציב הבית-ספרי העצום של מערכת החינוך מבוזבז בשל כמה סיבות, שאנו ממעטים לדבר עליהן: בתי הספר מכלים את רוב הזמן ב"הנחלת ידע" מיותרת, לנוכח הגודש הזמין לכל; הם עוסקים חלק ניכר מהזמן בבחינות ומדידות הכרוכות בעיקר בשינון; התוצאות ה"השכלתיות" של התלמידים - חשיבה מורכבת, ידע שפה, הבנת הנקרא, יכולת החקר וידע העולם - נמוכות; לבתי הספר אין כמעט חלק בעיצוב הזהות החברתית, הערכית והרגשית של התלמידים; בתי הספר אינם עוסקים בהנחלת כישורים הדרושים לאדם בוגר בתקופתינו; והם אינם מהווים אתגר לתלמידים ומנתקים אותם מסביבתם במקום לשלבם בנושאי חברה וכלכלה. בנוסף לכל אלה, מערכת החינוך אינה מגבירה ניעות בין אוכלוסיות, וממשיכה להגדיל פערים חברתיים.

על כל אלה יוצא חלק ניכר מתקציבו של משרד החינוך, מבלי שצדקת ההשקעה תיבחן על ידי המדינה. תמונת המצב המתוארת כאן מובילה הורים רבים לעבר חינוך פרטי, וגם מעלה לא פעם את התהיה אם מערכת החינוך שלנו עומדת בפני קריסה. זו שאלה חשובה, שנותרת עלומה מאחורי מסך הערפל של המונח קריסה.

יש לזכור שהשאלה מוצגת על רקע שינויים טכנולוגיים-חברתיים כלליים מואצים, ואין כשנת 2011 להעיד עליהם. קריסה יכולה לקרות אם המתח בין האירועים הסביבתיים להתנהלות הבית-ספרית יהיה גדול מדי. כשחוסר הרלוונטיות של המוסד החינוכי ייהפך לבלתי נסבל, ההורים והתלמידים יצביעו ברגליים בגדול. אחת התופעות שאנו עשויים לפגוש בקרוב היא מרדנות קולקטיבית. זו עשויה לנחות על בתי הספר במגוון נושאים, שהמשותף להם יהיה היעדרות גוברת מבתי הספר.

האם ניתן למנוע את תהליכי הפירוק המאיימים על החינוך הפורמלי? כן, אבל לא באמצעות החלפתו של המנכ"ל היוצא שמעון שושני באדם בעל גישה דומה. נדרשת חשיבה חדשה ומערכת שונה לחלוטין. הגישה השונה הנחוצה למערכת החינוך אינה דורשת תוספת תקציבים משמעותית, אלא שינויים ארגוניים ופדגוגיים גדולים, שתמציתם היא גיבוש קונצפט עקרוני של התלמידים כמשאב, כיצרני ידע, ולא כמושאים פסיביים להנחלתו.

אוטונומיה לכל בית ספר - בכפיפות לסטנדרטים לאומיים רופפים - לשם גיבוש אתוס חינוכי משלו, כולל הסמכות לבחון לבגרות בית-ספרית במרבית המקצועות; צמצום שעות השהייה בבתי הספר, והפיכת למידה מרחוק למרכיב בהיקף של כ-25% מסך כל שעות הלמידה; והשתלבות של יום בשבוע בסביבה החברתית והעסקית - אלה הן כמה מהדרכים לשנות את מערכת החינוך לטובה.

הפיכת בתי הספר למעין קמפוסים אקדמאיים, עם אפשרויות בחירה, בכיתות שלא יכילו יותר מ-25 תלמידים, ויעסקו בעיקר בלמידה חוקרת ומאתגרת. מתן דגש לחינוך חברתי אישי אינטנסיבי באמצעות קבוצות קטנות. הכשרת חונכים במקום "מורים", להנחיית הלמידה החדשה והפעילות החינוכית הבינאישית, עם תוספת של עוד מורים לכיתות ושיפור שכרם. אלה הם הצעדים הדרושים. אם לא נגיע לשם עד 2021, זה כבר יהיה כנראה מאוחר מדי.

הכותב הוא מנהל תיכון לשעבר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות