ביבי, זה לא נגדך - זו מחאה גלובלית - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ביבי, זה לא נגדך - זו מחאה גלובלית

לאזרחים בעולם נמאס לראות עושר וכוח הנצברים בידי מעטים באמצעות קשרים

46תגובות

>> דפני ליף, איציק שמולי וסתיו שפיר קמו בוקר אחד בתל אביב והחליטו לפעול. אבל אותנטית ומקורית ככל שתהיה המחאה הישראלית שהניעו, היא חלק ממשהו גדול הרבה יותר שמתרחש בשנה האחרונה בעולם ופורץ בהדרגה למעוזים של הקפיטליזם, המנהיגות הכלכלית העולמית והאלפיון העליון.

הנה מה שבחר ה"פייננשל טיימס" הבריטי, עיתון האליטה הכלכלית העולמית, לספר לקוראיו ביום רביעי השבוע: בעמוד הראשון, ליד הכותרת הראשית, מדווח העיתון שמספר העניים בארה"ב עלה לרמה הגבוהה ביותר זה 50 שנה - 46.2 מיליון איש נפלו בשנה שעברה מתחת לקו העוני האמריקאי המוגדר כהכנסה שנתית של 22,314 דולר למשפחה של 4 נפשות ו-11,139 ליחיד. שיעור האמריקאים החיים מתחת לקו העוני עלה לרמה של 15% - הגבוה ביותר מאז 1993.

ומה עם כל סיפורי הצמיחה? המהפכה הטכנולוגית? הגלובליזציה, העולם השטוח והמלהיב? רובם נכונים - רק לא רלוונטיים לאמריקאי הממוצע: ההכנסה החציונית בארה"ב ירדה בעשור האחרון מ-52.5 אלף דולר ל-49.5 אלף דולר. ההכנסה החציונית של עובד אמריקאי עומדת ברמה הריאלית של 1969.

והצמיחה? היא התרכזה, כמובן, במאיונים העליונים. ה"פייננשל טיימס" החליט לספר לקוראיו שהשכר של שני המאיונים העליונים גדל באותה תקופה ב-75% במונחים ריאליים. בידיעה על האמריקאים העניים בוחר ה"פייננשל טיימס" לשלב נתונים שפורסמו במקביל על העשירון העליון האמריקאי: מספר בתי האב שהכנסתם גדולה מ-100 אלף דולר לשנה דווקא עלה ב-2010 ל-44.2 מיליון וההוצאה שלהם שמרה על רמה של 1.4 טריליון דולר. "אצל רוב העשירים העסקים כרגיל - הם מתכננים לטייל, לשפץ את הבית ולהשקיע כהרגלם", מצא סקר שערכה חברת איפסוס מנדלסון.

בעמוד 2 מדווח עיתון העסקים הגלובלי כי "האיטלקים אומרים צ'או לדולצ'ה ויטה" - כותרת מעט סטריאוטיפית, אבל זו האווירה עכשיו. לעיתון יש לוגו מיוחד לכתבה "מעמד הביניים הלחוץ", שבו המלה "ביניים" נתונה בתוך איור של מלחציים. הנה כמה ציטוטים על איטליה: "רק 7% מהאיטלקים סבורים שמצבם השתפר בשלוש השנים האחרונות ואילו 45% סבורים שמצבם הורע"; "אנחנו מאבדים את מעמד הביניים, אנחנו מסתכנים במצב שבו תהיה לנו שכבה דקה של עשירים ומאסה בלתי נגמרת של ניאו-פרולטריון"; "מעמד הביניים נשחק זה 15 שנה, המוביליות החברתית נעצרה וכוח הקנייה נפל". ועל שוק העבודה המצפה לצעירים איטלקים: "בעבר קבלת התואר האקדמי היתה קו הסיום, כיום היא קו ההתחלה". קוראי ה"פיינשל טיימס" לא שואלים את עצמם מדוע נאלצת ממשלת איטליה להטיל עוד ועוד מסים על מעמד הביניים.

ביום שלישי בבוקר חשף העיתון את המו"מ החשאי שבו החל הממשל האיטלקי עם ממשלת סין לגיוס כסף מהאימפריה העולה. ואולם ביום רביעי כבר שפך ראש ממשלת סין מים קרים על הרעיון שסין תחלץ את איטליה ממשבר פיננסי, ואמר בפתיחת הפורום הכלכלי העולמי שנפתח בדליאן כי "אין להסתמך על סין לחילוץ ... מדינות המערב צריכות להשתלט על הגירעונות שלהן".

עשירים ועסוקים ככל שיהיו, ה"פייננשל טיימס" אינו מרפה מקוראיו ובעמוד 3 באותו גיליון מספרת הכותרת כי המפלגה הסוציאליסטית הספרדית העלתה מחדש את ההצעה להטיל מס העושר, שהוטל בפעם האחרונה ב-2008. הממשלה גבתה אז ממיליון עשירים ספרדים 0.2%-2.5% מהעושר המדווח שלהם, צעד שהכניס לקופת משרד האוצר הספרדי 2.1 מיליארד יורו. עכשיו רוצים הפוליטיקאים הספרדים להטיל מס שמכוון אך ורק לעשירים ביותר והוא צפוי להכניס מיליארד יורו בשנה. זהו כסף קטן שלא יסתום ולו שבריר מהגירעון הספרדי הענק - אבל לציבור נמאס והוא רוצה לראות את הממשלה מכניסה יד ארוכה לכיסי העשירים. ראש ממשלת ספרד לשעבר, פיליפ גונזלס, אמר בשבוע שעבר: "המנהיגים שלנו צריכים להיות מודעים לכך שאנחנו מתקרבים לתהום".

ספרד ואיטליה מתחרות ביניהן בחודש האחרון על התואר - הקורבן הבא אחרי יוון של המשבר הכלכלי. בעוד האיטלקים פנו לממשלת סין בבקשה לרכוש את איגרות החוב שלהם כדי למנוע משבר פיננסי, הספרדים פנו לממשלת יפאן. משלחת של בכירים ממשרד האוצר הספרדי ביקרה השבוע בטוקיו בניסיון לגייס קונים לאג"ח הספרדיות.

בראש עמוד 8 מפרסמים עורכי ה"פייננשל טיימס" כתבה על הפעיל החברתי ההודי וינוד ראי. אם לא שמעתם עליו מעולם, זו הבעיה שלכם. העיתון, המאופק בדרך כלל, לא מהסס לקרוא לו "איש המשפיע ביותר בהודו היום". ראי הוא החשב הכללי של הודו, שמאז נכנס לתפקידו לפני שלוש שנים הוא לא מפסיק לחשוף שחיתויות ענק של הון-שלטון בכלכלה ההודית. "יש עכשיו אווירה של אקטיביזם נגד שחיתות מהסוג של 'בא נערוף להם את הראשים', אומר לעיתון עוזר בכיר של אחד מאנשי העסקים הגדולים בהודו, "יש תחושה כמו בצרפת לפני המהפכה - אלא שאיש לא יודע לאיזה סוג של רפבוליקה תיהפך הודו".

מתחת לסיפור על החשב הכללי ההודי שנלחם בשחיתויות ההון-שלטון מתפרסמת כותרת מסין: "זעם בסין על האליטה שאינה שומרת על החוק". נושא הכתבה הוא הכעס הגובר בציבור הסיני על ההתנהלות היהירה של בכירי הממשלה בסין, הסבורים לעתים שהם מעל החוק. בין היתר, מסופר על בנו של גנרל סיני מפורסם שהיכה זוג סינים בעקבות ויכוח שהיה לו אתם בכביש.

בטור השבועי על יזמות בעמוד 12 מסופר על הצעירים האיטלקים הנוטשים את המדינה מכיוון שהיא "נשלטת על ידי גברים מבוגרים שמסרבים לשחרר כוח לדור הבא... המגזר העסקי שלה חולה ... בין השאר בגלל גילוי העריות בין ההון לשלטון... המנהיגים של מדינות כמו איטליה, יפאן וגם בריטניה וארה"ב צריכים להעלות את המורל של הצעירים ולשבור מחסומים כמו מחירי דיור והקמת עסקים חדשים... כדי למנוע את מצב הרוח הנוכחי של הרס עצמי".

ואם מישהו לא הבין עד לאן יכול להגיע הזעם הציבורי - בעמוד 15 הכותרת הראשית מטפלת שוב ברופרט מרדוק. עד לפני שנה הוא היה untouchable, האיש החזק ביותר בעולם העיתונות הבריטי והאוסטרלי וכוח עולה מפחיד גם בארה"ב לאחר הזינוק של פוקס ניוז ורכישת ה"וול סטריט ג'ורנל". רופרט האיום כבר לא כך כך מפחיד: הוא מותקף בשלוש יבשות, כותב ה"פיינשל טיימס", ומצטט מתביעה ייצוגית שהוגשה נגד מרדוק בארה"ב הטוענת שיש לו היסטוריה של שחיתות מובנית וכישלון מתמשך בתיקון התנהלות לא חוקית.

בישראל, ראש הממשלה ושר האוצר מרבים להשתבח בחודשים האחרונים בעוצמה שמגלה הכלכלה לנוכח המשבר בארה"ב ובאירופה, ולהזהיר מפני מדיניות תקציבית לא אחראית שתדרדר אותה למעגל הרסני של משבר פיננסי וקיצוצים תקציביים. הם צודקים: ארה"ב ואירופה מדגימות היטב את הסכנה במדיניות כלכלית של חובות ומינוף. ראש הממשלה משוכנע שאת המחאה הישראלית מתדלקים גופי שמאל שרוצים להדיח אותו מהשלטון. הוא צודק, יש הרבה מאוד טרמפיסטים על המחאה הזאת, ובראשם הטייקונים שרוצים להוריד אותו מהרעיונות של פירוק הריכוזיות במשק.

אבל ראש הממשלה מחמיץ משהו גדול יותר. כדאי לבנימין נתניהו וליובל שטייניץ להתעניין לא רק במצב הפיננסי והפיסקלי של מדינות המערב, אלא גם במצב הרוח הציבורי המשתנה: לאזרחים במדינות המערב וגם בשווקים המתעוררים נמאס לראות עושר וכוח אדירים הנצברים בידי מעטים באמצעות קשרי הון-שלטון. הם יכלו לספוג זאת כל עוד הרגישו שהם מתקדמים קדימה יחד עם האליטות הכלכליות. אבל באחרונה נפל לאזרחים האסימון שהם בעצם דורכים במקום כבר זמן רב - והם לא מוכנים לספוג את זה. אם נתניהו ושטייניץ לא יפנימו את השינוי בסנטימנט הבינלאומי הם עלולים לקבל משבי רוח קרים ומעיקים מכיוונו של מועדון ה-OECD שהם כה שמחו להצטרף אליו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות