רון חולדאי הוא הסיבה למחאה החברתית - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רון חולדאי הוא הסיבה למחאה החברתית

רק 3 ק"מ מפרידים בין התחנה המרכזית למגדלי אקירוב, אך הפער בין העוני והאלימות בראשון לבין העושר והפאר של השני בלתי ניתן לגישור

120תגובות

פרשנים רבים העלו על נס את העובדה שהמחאה החברתית פרצה בתל אביב-יפו, וראו בה הוכחה לכך שלמרות המוניטין, העיר אינה בועה. אין זה מקרי שהמחאה התחילה בתל אביב-יפו. 13 שנים של מדיניות עירייה עקבית בראשותו של רון חולדאי הפכו את העיר ל"גראונד זירו" לתסכולים של המעמד הביניים בישראל.

שיעור הניידות כלפי מטה בתל אביב-יפו מרקיע שחקים: ילדיהם של רוב תושבי העיר שקנו דירות לפני שנים לעולם לא יוכלו לקנות דירה בעיר. הפער החברתי בעיר בולט ביותר. רק שלושה קילומטרים מפרידים בין התחנה המרכזית למגדלי אקירוב, אך הפער בין העוני והאלימות בראשון לבין העושר והפאר של השני בלתי ניתן לגישור.

ניר כפרי

איך נהפכה תל אביב-יפו לסמל של חוסר צדק חברתי? בדרכים רבות. אחת היא תכנון לעשירים. עיריית תל אביב-יפו קידמה בנייה של דירות מרווחות במגדלים ומנעה בנייה של דירות קטנות וזולות. היא פירקה את המנגנונים שסיפקו דיור ציבורי ומסובסד בעיר. היא סירבה להשמיש בניינים ריקים, והעדיפה לחכות עד שערכם יעלה כדי שתוכל למכור אותם לקבלנים. היא הציעה הטבות לחברות ביטוח ובנקים ושינתה שימושים של בתי דירות לעסקים.

בזמן שתיכננה דיור לעשירים העירייה התעלמה מהצרכים האקוטיים של רוב תושבי העיר. היא פינתה משפחות בכפר שלם וביפו מבתים שגרו בהם במשך דורות. היא סירבה להקים בית ספר עיוני בדרום העיר. היא לא ניסתה לאתר מקומות מגורים ועבודה חלופיים לפליטים ולמהגרי העבודה המציפים את שכונות הדרום. היא קיצצה בתקציבי החינוך ונתנה יד לפריחתו של חינוך אפור, שמעניק יתרון בלימודים למי שחשבון העובר ושב שלו מנופח יותר.

עיריית תל אביב-יפו העדיפה פיתוח של נדל"ן על פיתוח קהילות. דוגמה לכך היתה ההריסה של אולם אוסישקין כדי לממש זכויות בנייה, על אף שהאולם היווה בית לקהילה תוססת של אוהדים. העירייה מיסחרה את השטח הציבורי והפכה מוסדות כמו בריכת גורדון ואירועים כמו מרתון תל אביב למותרות לאמידים בלבד.

העירייה החליפה אלפים מעובדיה בעובדי קבלן, המועסקים בתנאי עושק. היא זנחה את התחבורה הציבורית והשקיעה מאות מיליונים בכבישים וחניונים, כך שמי שיכול להחזיק מכונית וחניה צמודה זוכה להתנייד בעיר, ומי שלא יכול - נשאר תקוע. והיא סירבה לשתף תושבים - ואפילו את נבחריהם, חברי מועצת העיר - באופן אמיתי בקביעת מדיניותה.

לאור כל זאת, לא פלא שהמחאה נבטה ופרחה בתל אביב-יפו. ב-13 השנים האחרונות נהפכה תל אביב-יפו למופת של תחלואים שצצים כשמעדיפים רווח על רווחה, חברות על חברה, נדל"ן על קהילה, ועשירים על אנשים מן השורה. במובן זה, בהיותו זרז של אחד האירועים החשובים, היפים והמכוננים בהיסטוריה של המדינה, יש להודות לחולדאי, אבי המחאה החברתית.

חולדאי ניסה למצב את עצמו כמחבק של המחאה, אך הוא אחד הגורמים שייצרו אותה. אתמול, עם פינוי המאהלים ברחבי העיר, הוא הראה את מה שכבר היה ידוע - חולדאי הוא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. במקום פרחים וחיבוקים רגעיים התושבים מחכים לפתרונות של ממש של ערים מכילות ולא של ערים לעשירים בלבד.

ד"ר עפרון שימש עד לאחרונה חבר מועצת העיר תל אביב-יפו מטעם תנועת "עיר לכולנו"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות