ממרומי מגדל אקירוב הכל נראה יותר טוב

לברק יש פתרון פלא: להגדיל את הוצאות הממשלה ולהרחיב את הגירעון

נחמיה שטרסלר
נחמיה שטרסלר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נחמיה שטרסלר
נחמיה שטרסלר

>> השבוע, בכנס בנושא חינוך שהתקיים בחולון, אמר שר הביטחון, אהוד ברק, שיש כיום "הזדמנות לביצוע שינוי עמוק בסדרי העדיפויות ובחלוקת העושר". מעניין לאיזה שינוי בסדר העדיפויות ולאיזה חלוקה מחדש של העושר הוא מתכוון.

בהמשך דבריו דיבר ברק על הסיכונים הביטחוניים שמסביב, על התראה המחודשת לפיגוע באזור אילת, ועל כך שתוך שנה וחצי יהיו לנו עוד תשע סוללות של כיפת ברזל. כלומר, צריך לשנות סדר עדיפויות, אך בתנאי שלא יגעו בביטחון. אז במה כן? לברק יש פתרון פלא: להגדיל את הוצאות הממשלה ולהרחיב את הגירעון.

אהוד ברק

דבריו אלה נתמכים לכאורה על ידי התיאוריה הקיינסיאנית, אותה כתב הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס ב-1935, על רקע המיתון הגדול שהשתרר אז בארה"ב. קיינס אמר שבעת מיתון ואבטלה הממשלה צריכה להגדיל הוצאות, כולל ביצוע עבודות יזומות, אפילו אם זה יבוא על חשבון הגדלת הגירעון בתקציב.

הבעיה היא שאנשים רבים, לא כלכלנים, ששמעו על התיאוריה הקיינסיאנית, לא מבינים שעכשיו זה לא 1935. אין הם יודעים שמאז צעדה התיאוריה הכלכלית לכיוונים חדשים, כי העולם השתנה מאוד.

ראשית, ראוי לציין שבישראל אין כיום מיתון, ולכן הפתרון הקיינסיאני לא מתאים. אפילו אם ניקלע למיתון עקב המשבר העולמי, גם אז לא ראוי שנלך לאורו של קיינס, כי צריך להבין שקיינס כתב את המודל שלו לפני 76 שנה, כאשר העולם הכלכלי היה שונה לחלוטין; הסחר העולמי היה צנוע, המשקים היו סגורים ומוגנים, החובות של הממשלות היו נמוכים, תנועות ההון היו אפסיות - ואף אחד לא ידע מה זו גלובליזציה.

ב-30 השנים האחרונות העולם השתנה לחלוטין. הוא עבר את מהפכת הגלובליזציה שהחלה בשנות ה-80 עם הורדת המכסים והסרת חסמי סחר, העולם הקומוניסטי התמוטט, מהפכת המחשוב הגיעה לשיא והתקשורת והאינטרנט חיזקו מאוד את הסחר העולמי. כך שכיום יש לנו שוק חופשי עולמי, כלכלה גלובלית, סחר בינלאומי אינטנסיבי, תנועות הון אדירות וממשלות שמעזות לקחת חובות אדירים.

השינויים האלה הפכו את המודל הקיינסיאני למיושן ולא מתאים. אין בו זכר לרמת החוב של כל מדינה ומדינה, ולכן גם לא לרמת הסיכון שלה. אין במודל גם נושאים כמו ציפיות ואי-ודאות, שלהן השפעה מכרעת על ההחלטות הכלכליות של בני האדם.

על רקע חוסרים אלה, פיתח פרופ' רוברט בארו את "מודל הציפיות הרציונליות", שמסביר טוב יותר את המאקרו-כלכלה העולמי.

בארו מול קיינס

מודל הציפיות הרציונליות של בארו מסביר שברגע שממשלה מחליטה להגדיל את הוצאותיה, בלי להתייחס לגודל הגירעון והחוב, הציבור מתחיל לחשוש ומבין די מהר שחברות דירוג האשראי יורידו את הדירוג לאותה מדינה, וזה יגרור עלייה בשערי הריבית, שתגרור אחריה ירידה בהשקעות, בריחה של משקיעים זרים וירידה בצריכה הפרטית.

הציבור מוריד מיד את הצריכה הפרטית וחברות מקטינות את ההשקעות ברגע שמדינה מגדילה את הגירעון והחוב, כי כולם צופים שדי מהר ייאלץ השלטון לבצע תוכנית חירום כלכלית שבמסגרתה יבוצעו קיצוצים נרחבים ועליית מסים, במטרה להקטין את החוב. כדי להיערך לרעה הבלתי נמנעת הזו, מוריד הציבור את הצריכה וההשקעות, ומגדיל חיסכון; הוא לא מחליף מכונית, לא עובר דירה ולא פותח קו ייצור חדש. כך נדחק המשק למיתון עמוק יותר.

צריך גם להבין שברגע שהממשלה מגדילה את הגירעון, היא צריכה גם לגייס יותר הון מהציבור כדי לממן את הגירעון הגדול, ואז המגזר הפרטי "נזרק" משוק ההון, ומצבו מחמיר, מה שמחריף עוד את המיתון והאבטלה.

הטעות של שטיגליץ

מיד לאחר פרוץ המשבר העולמי ב-2008, המליץ פרופ' ג'וזף שטיגליץ לממשל אובמה להגדיל באופן חד את ההוצאות בתקציב, מבלי לשים לב יותר מדי לגירעון ולחוב. ברק אובמה, שבכל מקרה רצה להגדיל את ההוצאות לטובת הבריאות והרווחה, קיבל בשמחה את ההמלצה של שטיגליץ והגדיל את ההוצאות והגירעון באופן חד.

את התוצאה אנחנו רואים כיום, במשבר הקשה שעובר על ארה"ב, שסובלת מצמיחה נמוכה, אבטלה גבוהה ודירוג האשראי שלה ירד. כתוצאה מכך נאלץ אובמה לבצע כעת תוכנית קיצוצים חדה, כאשר הוא רוצה גם להעלות מסים, והכל כדי להוריד את החוב הציבורי - בדיוק לפי מודל הציפיות הרציונליות של בארו.

אבל שטיגליץ ממשיך בשלו. הוא ממליץ לאובמה להמשיך במדיניות המוטעית ולהרחיב את התקציב. הוא אף אומר שחבילת התמרוץ של אובמה מ-2009 היתה קטנה מדי, ולכן נכשלה.

המזל היחיד שלנו הוא שהפעם אובמה כבר לא מוכן להקשיב לעצות האחיתופל של שטיגליץ. הפעם הוא מקצץ, בניסיון להציל את המשק האמריקאי, כי עכשיו גם אובמה מבין שאסור לחיות מעבר לאמצעים. אסור להגדיל חובות ולקוות לנס. אסור להסתמך על המודל המיושן של קיינס.

הטעות של זליכה

אחת הבעיות הקשות של המשק הישראלי היא העובדה ששני שלישים מהגברים החרדים אינם עובדים; זה פוגע בתפוקה, מעלה את רמת העוני ומכביד על המעמד הבינוני שצריך לממן במסים כבדים את החרדים.

אבל כל זה לא עושה רושם על ד"ר ירון זליכה. באחרונה הוא אמר בהרצאה שנשא במרכז האקדמי בקרית אונו, שהסיבה שהחרדים אינם נמצאים בשוק העבודה, היא שהמשק לא ייצר מספיק מקומות עבודה. כלומר המשק אשם - לא החרדים שאינם רוצים לעבוד.

זו טעות קשה של זליכה. הרי אם החרדים היו משנים את התנהגותם הטפילית, וכן יוצאים לעבודה (כמו, למשל, בברוקלין), מצב המשק והעוני היו משתפרים מאוד. בשלב הראשון לא כולם היו מוצאים מיד עבודה ונתוני האבטלה היו עולים - אבל בכלכלה הביקוש יוצר את ההיצע - וההיצע את הביקוש. יש הזנה הדדית בין השניים, וזה המכפיל.

החרדים הראשונים שהיו מצטרפים לשוק העבודה היו מגדילים את הכנסתם וצורכים יותר. אז היה נוצר מחסור בשוק, ובעלי העסקים היה מחפשים עובדים נוספים, חלקם חרדים, כדי להגדיל את הייצור, וכך היה המשק גדל, התפוקה עולה ורמת החיים של כולנו היתה משתפרת.

הרי כך בדיוק קרה כאשר ספגנו את העלייה הגדולה מבריה"מ לשעבר - מיליון איש. בתחילה האבטלה אמנם עלתה, אך לאחר שנתיים-שלוש העולים החדשים מצאו עבודה, האבטלה ירדה, התוצר גדל ורמת החיים של כולנו עלתה.

ואולי זליכה פשוט רצה למצוא חן בעיני החרדים הרבים שלומדים בקרית אונו?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker