שקרים למען המנהיג: הטור של גדי טאוב מדבר על "נרטיב" - ומתעלם מהעובדות

הטור של טאוב בהארץ מלא בטענות לא מבוססות ומציג נתונים שמידת מהימנותם לא ברורה ■ הביקורת על הפרקליטות חשובה, אך מוטב שלא תיעשה בצורה רשלנית, מתוך מניע פוליטי צר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גדי טאוב בהפגנה של הימין הכיכר גורן.

היום (שישי) התפרסם ב"הארץ" מאמר דעה מאת ד"ר גדי טאוב שעסק בתיק 4000 וניסה להגן על יו"ר האופוזיציה, ח"כ בנימין נתניהו (הליכוד), מפני כתב האישום שהוגש נגדו בתיק זה. אלא שהטור הזה לא היה אמור לקבל את הבמה שקיבל – הוא מלא בשקרים, ספקולציות, טענות לא מבוססות, האשמות לא מוכחות, ומציג "נתונים" שנאספו על ידי אנשים אנונימיים שמידת מהימנותם לא ברורה.

להלן דבריו של טאוב, ולצידן הערות של כותב שורות אלה.

"הטענה ש"נתניהו מושחת" היא כל כך מרכזית בנרטיב של השמאל,"

טאוב מתחיל עם מסגור של ההאשמות נגד נתניהו כאילו הן האשמות פוליטיות של שמאלנים. ובכן, זה לא "נרטיב" של אנשי שמאל וזו אינה "טענה". נתניהו עומד למשפט בבית משפט ממלכתי של מדינת ישראל בגלל מעשי שחיתות. נמשיך.

נתניהו בפתיחת המשפט, בשנה שעברה. זה לא נרטיב - המדינה הגישה כתב אישוםצילום: RONEN ZVULUN / POOL / AFP

"שאין זה מפתיע שחלקים גדולים מן התקשורת עשו, ועושים, מאמץ הרואי להסתיר מהציבור את העובדות לגבי מה שקורה בתיק 4000, התיק היחיד שבו יש נגד בנימין נתניהו אישום בשוחד."

זו טענה מעגלית שאי-אפשר להתמודד עמה. קודם ממציאים תזה שיש "עובדות", ואז טוענים שהתקשורת מסתירה אותן.

"האישום נשען על קונסטרוקציה משפטית תקדימית שהיתה צריכה להדליק נורות אדומות מלכתחילה: הרעיון שסיקור אוהד יכול להיות שוחד הוא חידוש עולמי של הפרקליטות הישראלית."

זה לא תקדים משפטי, משום שכבר עמד בישראל ראש עיר למשפט על סיקור אוהד. בנוסף, גם אם זה תקדים, כאשר לראשונה יש ראיות כל כך מוכחות לסיקור חיובי, מדוע לא ניתן לבצע תקדים?

"אבל זו רק תחילתו של הסיפור. המשכו בכך שהקונסטרוקציה פגשה את הראיות, והתברר שהיא מגדל קלפים העומד על בלימה."

עד כה, עד אחד בלבד מתוך יותר מ-300 העיד במשפט. כיצד אפשר לקבוע על בסיס הראיות שהתיק עומד על בלימה?

פרקליטו של נתניהו, בעז בן צור לפני השופטים בדיון בתיק 4000. בהמשך טאוב מצטט את ההגנהצילום: Biana Zakutnik

"כל עוד היה אפשר לשלוט בנרטיב באמצעות הדלפות סלקטיביות ותעמולה פוליטית המתחזה ל"פרשנות משפטית", ניתן היה ליצור את הרושם שברור ומובן שראש הממשלה אשם, ורק נותר להוכיח זאת באופן פורמלי בבית המשפט."

שוב – זהו לא נרטיב, אלא כתב אישום שהגישה המדינה. מעבר לכך, לטאוב אין מושג מי הדליף למי, והוא לא יודע מה העמדה הפוליטית של העיתונאים. זהו ניסיון חוזר לתייג את המשפט כהליך פוליטי בלי שום הוכחה לכך.

"אבל מרגע שהתחיל המשפט, אבדה לעיתונות — ולפרקליטות — השליטה הבלעדית בהצגת הפרשה. בבית המשפט עצמו יש פרוצדורה מסודרת והיא דורשת ששני הצדדים יישמעו. אוהדי הפרקליטות המושבעים מקרב כתבי המשפט יכולים אמנם למלא פיהם מים ולא לדווח על חקירתו הנגדית של אילן ישועה, אבל את שאלות ההגנה ותשובות העדים אי אפשר יהיה למחוק מן הפרוטוקול."

בניגוד לטענת טאוב, עדותו הנגדית של ישועה והצ'ופרים לפוליטיקאים אחרים סוקרו בהרחבה בכל כלי התקשורת.

"כך קרה שלאט לאט החל להתברר דבר שהוא לא פחות ממדהים: בלב תיק הדגל של הפרקליטות, במשפט השוחד החשוב בתולדות מדינת ישראל, יש בעצם רק רִיק. התביעה לא לגמרי מצליחה להסביר מה בדיוק היה מתת השוחד בתיק."

לא נכון. התזה של התביעה, שיש הבדל בין היענות חריגה למשפחת נתניהו להיענות אחרת לפוליטיקאים ולאנשי עסקים אחרים, מעולם לא הופרכה.

"נזכיר: החקירה התחילה בחשד שראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל שוחד בצורת "סיקור אוהד" מאתר "וואלה", שבבעלותו של שאול אלוביץ', ונתן בתמורה "הטבות רגולטוריות". אלא שבמהלך החקירה, התברר שהסיקור באתר "וואלה" ככלל, היה עוין לנתניהו, באותה רמת ארס הנהוגה כלפיו בעיתונות השמאל, פחות או יותר."

זו הטעייה. לא התברר בשום שלב, בטח לא בחקירה, שהסיקור לנתניהו היה "עוין". תפקידה של התקשורת הוא לבקר את השלטון, ולכן, אכן היה סיקור ביקורתי על נתניהו בוואלה. העורך הראשי של וואלה באותה תקופה היה איש ימין.

"זו לא איזו בעיה שולית. זה דבר שהוא יותר מקצת מוזר, כאשר באישום על שוחד מה שחסר הוא מתת השוחד. משל היתה לנו חקירה על אודות שוחד שניתן במעטפות כסף, ולפתע היה מתברר לנו שלא היו מעטפות של כסף. אז איך אפשר לבנות תיאוריה (תקדימית) על סיקור אוהד כמתת שוחד, אם לא היה סיקור אוהד?"

נניח, לצורך הדיון, שבנקודת הפתיחה לנתניהו אכן היה סיקור שלילי באתר וואלה, ואילו עסקת השוחד סייעה לו לכאורה, אך במעט, לשפר את אופן הסיקור. גם במצב הזה, עדיין מדובר באותו שוחד בדיוק. אם נתרגם את זה למספרים, אין הבדל אם השוחד סייע לנתניהו לעבור מ-0 ל-1 או ממינוס 2 למינוס 1. המתת בעלת אותו משקל בדיוק.

הפגנת תמיכה בנתניהו. בחקירה לא התברר שסיקורו של נתניהו היה עויןצילום: אמיל סלמן

"במקום לסגת מסעיף האישום ולהודות שהוא מופרך, כפי שהיה ראוי, ביצעה הפרקליטות נסיגה טקטית: היא החליפה את "סיקור אוהד", במשהו מעורפל הרבה יותר שכבר אינו מתאר את הסיקור. ב"כתב החשדות", שפורסם בסוף פברואר 2019, המתת זכה להגדרה חדשה: "היענות" של בני הזוג אלוביץ' ש"היתה חריגה בכל קנה מידה תקשורתי מקובל" לדרישות הנאשם נתניהו."

הפרקליטות לא נסוגה. בכתב האישום המתוקן המילה "סיקור" מוזכרת 116 פעמים. תיק 4000 עוסקים בסיקור – בסיקור החיובי של נתניהו, או בבקשות לסיקור שלילי של מתחרים פוליטיים של נתניהו. הפרקליטות אכן דייקה את ניסוחיה והבהירה שההיענות לדרישות הסיקור של נתניהו היתה חריגה יחסית למקובל.

"אלא שאיש לא ידע לומר מהו אותו "קנה מידה תקשורתי מקובל"."

מנכ"ל וואלה, אילן ישועה, העיתונאים בוואלה וגם עדי המדינה ידעו היטב לציין מהו קנה המידה ושההיענות לנתניהו היתה חריגה.

"לפיכך, בכתב האישום עצמו, שהוגש ביוני 2020, צומצם המתת ל"היענות חריגה" לדרישותיו של הנאשם."

כאמור, המתת לא צומצמה, אלא הובהרה: היענות חריגה לדרישות סיקור.

"כפי שנראה מיד, שאלת "קנה המידה" חזרה לרדוף את הניסיון הפתלתל לכפות עבירה של "מתת שוחד" על התנהלות שגרתית של פוליטיקאים ועיתונאים"

טאוב צודק, נתניהו הוא לא היחיד, למרבה הצער. אבל מידת התפוצה של עבירה פלילית לא הופכת לחוקית. כשיש ראיות לפלילים אוכפי החוק צריכים לעשות את תפקידם.

"נניח בצד את שלל הבעיות שנחשפו בתיק ובמדינת חוק מתוקנת היו מביאות לפסילת המשפט על הסף — לחצים פסולים שהופעלו כדי לסחוט הסכמים מעדי מדינה; העדר אישור יועמ"ש בכתב לפתיחת החקירה, כהוראת חוק יסוד: הממשלה. הסתרה לכאורה של חומר ראיות קריטי מפרקליטי ההגנה; השמטות מפרוטוקולים שכיסו — מעשה שטן! — דווקא על מחדלי הפרקליטות, ועוד ועוד."

כאן כבר יש שורה של הטעיות. באף הליך משפטי לא הוכח שהיו לחצים פסולים, וגם עדי המדינה עצמם לא טוענים זאת. בנוסף, בית המשפט קבע שהאישור של היועמ"ש לפתיחת החקירה בעל פה היה דווקא על פי החוק. בית המשפט אכן הורה לתביעה להעביר חומר נוסף להגנה, חלקו כלל לא היה ידוע לה, אך אין לטאוב שום הוכחה שמישהו "הסתיר" חומר באופן מכוון. לא ברור למה התכוון המשורר בהשמטת חלקים מפרוטוקולים.

שאול ואיריס אלוביץ' בבית המשפט. כשיש ראיות לפלילים אוכפי החוק צריכים לעשות את תפקידםצילום: אוהד צויגנברג

"נתרכז רק בשאלת המתת, כיוון שגם רעיון ה"היענות החריגה" התבהר חיש קל, ולא רק בעיני פרקליטי נתניהו אלא גם בעיני השופטים; או בלשונו של כבוד השופט עודד שחם: "אנחנו לא בטוחים שזה מספיק להגיד שיש יער בלי לספר על העצים שמרכיבים את היער במקרה הזה" (14.12.20). במלים אחרות, על התביעה לספק פירוט מלא לאותה היענות חריגה, ולא רק לטעון באופן כללי לקיומה."

טאוב מצטט אמירה של השופט שחם מדיון מקדים שנגע לדרישה לפרט את העבירות בכתב האישום. אלא שמאז כבר הוגש כתב אישום מתוקן והאמירה של השופט לא רלוונטית מול הטיעונים המשפטיים הנוכחיים.

"התביעה הכינה לפיכך רשימה של 315 מקרים שבהם היתה לכאורה עדות להיענות חריגה לדרישות נתניהו. בינתיים, פרט לבדיקה על ידי צוות הגנה, התגייסה קבוצה של כ–60 מתנדבים, אזרחים מהשורה, מיוזמתם הם, לשבת ולבדוק את כל הפריטים ברשימה הזאת, עץ אחרי עץ. הם קראו לעצמם "פרויקט 315". אפשר לסכם את תוצאות הבדיקה שלהם בערך כך: לא דובים ולא יער."

טאוב מציג כעובדה עבודת מחקר לא ברורה של אנשים אנונימיים. מה היה הרכב צוות הבדיקה? מה אנחנו יודעים עליהם? איך אפשר לתת במה ל"בדיקה" של אנשים שאין לנו מושג מה הידע המקצועי שלהם ומהן המוטיבציות שהדריכו אותם?

"לפי "פרויקט 315", כמעט במחצית מהמקרים שמנתה הפרקליטות היא כלל לא ציינה שנתניהו היה מעורב."

זו טענה תמוהה. האם בעסקת שוחד שנמשכת על פני חמש שנים, עם כוונה פלילית לכאורה, מקבל השוחד אמור להיות מעורב אישית בכל צ'ק שהתקבל?

"בחלק גדול מאלה שבהם כן היה מעורב, לטענת הפרקליטות, לא היתה היענות כלל, לא כל שכן חריגה: כתבות שהפרקליטות טענה שהוסרו עדיין מתפרסמות באתר, וכתבות שהובטח שיעלו כלל לא עלו."

באינטרנט לא רק מוחקים כתבות. בחלק מהמקרים המתת היתה דרדור כתבות מעמוד הבית כך שלא יקבלו חשיפה. ובכל מקרה, זהו בדיוק תפקידו של בית המשפט: למצוא את המקרים שבהם היתה היענות ולהחליט אם היתה חריגה. אם היו רק 200, אולי גם זו היענות חריגה?

"יש לקוות שמדובר ברשלנות — אפילו אם זו רשלנות בלתי נתפשת בתיק כל כך חשוב — ולא חלילה, בהטעיה מכוונת."

זו עוד טענה מעגלית. צוות המומחים של טאוב קבע שלא היתה היענות חריגה, ומיד מר טאוב מסיק שהפרקליטות התרשלה, או אולי הטעתה בכוונה. ומה אם אכן היתה היענות חריגה?

מנכ"ל וואלה לשעבר, אילן ישועה. אין נורמה ברורה ביחסים בין עיתונאים ופוליטיקאיםצילום: אמיל סלמן

"עוד התברר שברבים מהמקרים, ה"דרישות" שנענו להן באופן חריג, כביכול, היו לא יותר מהודעות דוברים שנשלחו לכלי תקשורת רבים, ואכן פורסמו גם במקומות אחרים. חריגות ודאי אין בזה. יש, לפי "פרויקט 315", רק קומץ מקרים שבהם היתה היענות, שאולי ניתן להגדירה כחריגה."

ראשית, טאוב קובע כי "התברר" כאשר לא ברור מיהו צוות ה"מומחים" שגילה זאת. שנית, אין שום רלוונטיות לכך שחלק מהכתבות היו הודעות שנוסחו על ידי דובר והתפרסמו גם במקומות אחרים. אם אכן יתברר שבוואלה היתה מערכת יחסים שוחדית, עם כוונה פלילית, כתבות שהתפרסמו במסגרת מערכת היחסים הזו הם חלק מהמתת.

"אבל זאת בתנאי שנבין קודם מהי הנורמה שממנה חרגו. ולמרבה התדהמה הפרקליטות קבעה שההיענות היא חריגה בלי לבדוק מה נהוג — לא איזו היענות היתה לפוליטיקאים אחרים מצד "וואלה", ולא מה קורה בכלי תקשורת אחרים."

אכן, קשה לקבוע מהי הנורמה בהיענות לפוליטיקאים. עבודה עיתונאית היא דבר חמקמק מאוד. בסביבה התקשורתית הבעייתית מאוד בישראל קשה עוד יותר לקבוע מהי הנורמה הנכונה. אבל טאוב מנסה בחסות הערפל להבריח את הנאשמים. בשביל זה בדיוק צריך לבחון היטב את העדויות של המנכ"ל, של העורכים, של עדי המדינה ולהסיק אם ההיענות של וואלה לנתניהו היתה חריגה. הפרקליטות וכל העדים הרלוונטיים סברו במשטרה שהיתה היענות חריגה.

"הנושא עלה, למרבה האירוניה, כאשר התברר, מתוך החומר שהפרקליטות ניסתה לכאורה להסתיר מההגנה, שאילן ישועה "נענה" ליצחק (בוז'י) הרצוג (ולרבים אחרים) באופן שגבל בהתרפסות. אז אם הוא נענה להרצוג באותה המידה שנענה לבקשות שהגיעו מנתניהו  — אם לא יותר — אולי כך הוא נהג בכולם?"

בניגוד לטענת טאוב, הפרקליטות כלל לא ידעה על התכתובות מאחר שהגוף החוקר, המשטרה, לא העביר זאת לידיה. בנוסף, הטענה שההיענות להרצוג, היתה דומה לזו של נתניהו, או שהיתה אפילו יותר מזו של נתניהו, שקרית לחלוטין. נכון לעכשיו ידוע על כותרת אחת בלבד ששונתה לטובת הרצוג. אין שום דימיון בהיקף המקרים ובמידת ההשפעה של נתניהו כרגולטור של בזק ואלוביץ'.

"אולי כך נוהגים גם כלי התקשורת האחרים? ואם כך אולי אין שום דבר חריג בהתנהגות של בני הזוג אלוביץ' עצמם? זה לא רק שלפרקליטות לא היתה תשובה לשאלות האלה, התברר שהיא אפילו לא שאלה אותן. היא קבעה שמשהו חריג בלי לברר מה רגיל."

כפי שציינו, אכן אין נורמה ברורה ביחסים בין עיתונאים לפוליטיקאים, אך אפשר ללמוד עליה רק באמצעות עדויות של אלה שנאלצו לבצע את ההנחיות של משפחת אלוביץ'. האמירות שלהם במשטרה ובבית המשפט היו חד-משמעיות: היתה היענות חריגה.

"אבל חלקנו, אלה הצורכים חדשות עם מידה בריאה של ספקנות, שלא קונים באדיקות כמו־דתית את נרטיב "נתניהו המושחת" שטווה בשבילנו התקשורת, דווקא יודעים מה רגיל במקומותינו. כי מי שטרח להסתכל סביב, יודע למשל שבין אלה שפעלו לקידום חוק "ישראל היום", כמו איילת שקד או חברי "יש עתיד", היו מי שקיבלו שפע של שערים חנפים ב"ידיעות אחרונות" — סיקור אוהד בדציבלים רועמים, ולא איזו "היענות חריגה" ספקולטיבית שאיש לא יודע להגדירה."

טאוב שוב ממסגר את משפט נתניהו כאילו הוא נקבע בתקשורת ולא מדובר בהליך פלילי של מדינת ישראל. ולמרות הטיעון – טאוב מנסה למלט את נתניהו מאימת הדין בטענה כי פוליטיקאים אחרים גם זכו לסיקור חיובי בתמורה להטבות רגולטוריות. ייתכן מאוד שהוא צודק, ועסקנו ללא הרף בסוגיית הקשרים הפסולים בין פוליטיקאים אחרים וקבוצת "ידיעות אחרונות". אלא שבמקרה של נתניהו יש ראיות, תכתובות ועדויות שאיפשרו להגיש כתב אישום. במקרים האחרים, אין.

נוני מוזס. טאוב מציג תזה לא מוכחתצילום: ראובן קסטרו

"אז אותנו יותר קשה לשכנע שנתניהו קיבל שוחד, בדמות סיקור־לא־אוהד, באתר לא חשוב, ונתן בתמורה "הטבות רגולטוריות", שלטענת ההגנה דרגי הרגולציה לא התנגדו להן (גם ה"הטבות הרגולטוריות" שונמכו במהלך המשפט ל"פעולות שלטוניות")."

טאוב מסיר את המסיכה ועובר לצטט באופן ישיר את ההגנה. אלא שמנגד, התביעה מציגה שפע של ראיות שחלק מהפעולות נעשו תוך התנגדות ברורה של הדרגים המקצועיים.

"עם כל הכבוד, יש כאן פוליטיקאים שפעלו לקדם חקיקה שנועדה לסגור עיתון, תמורת תשפוכת מתמדת של מחמאות בעיתון המתחרה. אז להגיד על כתב האישום נגד נתניהו שהוא מאולץ, ושהוא פרי בולט של אכיפה בררנית, יהיה כנראה האנדרסטיימנט של השנה."

טאוב מציג תזה לא מוכחת, שלפיה היתה עסקת שוחד גם בחוק "ישראל היום" – תומכי החוק עשו זאת בתמורה לקבל סיקור חיובי בעיתון המתחרה, "ידיעות אחרונות". ייתכן שהוא צודק, אך הדבר דורש הוכחה. ייתכן שהמצב היה שונה – עיתון "ישראל היום" החל לסקר באופן שלילי פוליטיקאים מסוימים, ובתגובה הם ניסו לסגור אותו. זה אולי מהלך אלים ופסול, אבל ייתכן שהם היו עושים זאת ממניע אישי גם ללא הסיקור החיובי מ"ידיעות אחרונות" וה"שוחד", לכאורה, לא היה המניע לקידום החוק. זה לא המקרה בוואלה – שם לכאורה יש קשר מוכח בין מתת לתמורה.

"אפשר להבין, אם כן, למה דומה שהשופטים זעים באי־נוחות בכיסאותיהם ונוזפים שוב ושוב בתביעה. הם חשים, אולי בצדק, שזו הכניסה אותם למלכוד. אם יורשע נתניהו בעבירת שוחד, השופטים, לא הפרקליטים, יהיו חתומים על הדייסה שבישלו בצלאח א־דין. וייתכן שהאפשרות הזאת לא מאוד מוצאת חן בעיניהם."

טאוב הפך את עצמו לקורא מחשבות. לתיאור הזה אין שום הוכחה במציאות.

התובעת בתיקי נתניהו, ליאת בן ארי. הביקורת על הפרקליטות ניזוקה מטענות רשלניותצילום: אמיל סלמן

"אבל לכל זה יש גם צד חיובי: משפט נתניהו פקח עיני רבים ויגמול אותנו, אולי, מתמימותנו. כל מי שעיניו בראשו מבין שאם כך ייעשה לראש ממשלה מכהן, לאדם מן השורה אין שום סיכוי לעמוד מול פרקליטות ששמה את ההרשעה מעל הצדק, ומוכנה גם לרמוס כל חוק ונורמה בדרך למטרתה. זה אומר שישראל איננה בדיוק מדינת חוק, ושאנחנו לא בדיוק עם חופשי בארצו. במלותיו המצמררות של עו"ד אביגדור פלדמן: "הפרקליטות יכולה לחסל כל אדם בישראל". עכשיו כולנו רואים איך."

ראשית, טאוב מטיח האשמות לא מבוססות ולא מוכחות, כאילו מישהו בפרקליטות רומס חוק. ובנוגע לביקורת על הפרקליטות – זהו עיקרון חשוב מאוד. אבל הנזק הכי גדול לביקורת על הפרקליטות נוצר כאשר מבקרי הפרקליטות עושים זאת בצורה רשלנית, תוך הטחת שקרים, הפרחת ספקולציות – ובעיקר מתוך מניע פוליטי צר.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker