בשבע בבוקר נשמעה דפיקה בדלת, ומאז הכל השתנה

12 שנה מאז שעברתי דירה בפעם האחרונה, והמון דברים השתנו: מובילים שאורזים ומרכיבים את הדירה תמורת תשלום, בעלי מקצוע שמתחרים על השירות וחברות תשתית שהחלו סוף־סוף להשתמש בטכנולוגיה ■ מצד שני, היו כמה דברים מתסכלים שנשארו בדיוק אותו דבר

ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מפתחות דירה חדשה
מפתחות דירה חדשהצילום: lucigerma / iStockphoto via Gett
ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י

ב-7:05 בדיוק, חצי שעה לפני המועד שתואם ולאחר התראה טלפונית של כמה דקות, נשמעה דפיקה בדלת. בזה אחר זה נכנסו ארבעה גברים חסונים, עירניים לחלוטין וממוקדי מטרה, והחלו לפנות ביעילות ארגזים, רהיטים ומכשירי חשמל. שלוש שעות לאחר מכן, עם שתי הפסקות קפה באמצע, המשימה הושלמה. 12 שנות מגורים מלאות חוויות בבית הקטן שלנו עמדו להסתיים.

אחרי חודשים ארוכים שבהם חיפשתי ללא הצלחה בית במושב, חתמתי על חוזה שכירות לדירת שלושה חדרים נחמדה בסביבת המגורים השלווה והמוכרת בעיר קטנה בשולי גוש דן. אחרי המתנה של כמה שבועות, הגיע רגע המעבר. מאחר שלא נעזרתי בשירותי הובלה בשנים האחרונות, לא ידעתי כמה השתנה התחום - והספקתי לשכוח את מה שנותר כשהיה.

כדי למצוא חברת הובלה טובה, אמינה ולא יקרה, החלטתי לערוך סקר שוק. כל המובילים שאיתם דיברתי ביקשו שאשלח רשימה מפורטת של הציוד בבית כדי לתמחר את העבודה. חלק מהם שלחו טפסים וביקשו שאמלא; אחרים, הפחות מסודרים, הסתפקו בדרישה להודעת וואטסאפ כללי.

כמעט כל החברות שאליהן פניתי הרחיבו בשנים האחרונות את סל המוצרים שלהן, והציעו לצד הובלה ואחסון גם שירותי אריזה ופריקה תמורת מחיר ממוצע של 30 שקל לארגז. הביקושים לשירות הזה, כפי שגיליתי ממשאל קטן שערכתי בין כמה ממכרי, די גבוהים. לאף אחד היום אין זמן, חשק וכוח לארוז ולפרוק את ארונות חדר הילדים והמטבח. "היה לנו חשוב שהילדים לא יחוו מגורים על ארגזים", סיפרה לי חברה שהחליטה להשתמש בשירותי האריזה. "ממילא המעבר היה קשה להם ורצינו להקל עליהם ולתת להם הרגשה של בית עד הרגע האחרון". חבר אחר הוסיף: "גם ככה אין זמן והמעבר הוא סיוט מתמשך, בטח כשמחליטים גם לשפץ בדרך, אז על העניין המעיק הזה של קיפול, אריזה ופריקה - החלטנו לוותר".

אני דווקא חשבתי שיהיה נחמד להיות כמה ימים על ארגזים ולהתרגל לרעיון שהנה, עוזבים. הנחתי גם שיהיה כיף לעבור על כל הטפסים, הברכות, התמונות והספרים שנאספו לאורך הדרך ולמיין אותם בשקט. לא תיארתי לעצמי אז כמה קשה ומעייף זה עומד להיות. בכל זאת, הגעתי לדירה כשהיתי בהריון, ואני יוצאת ממנה עם ילד מתבגר ועם כלב מבוהל שאומץ לפני חמש שנים.

מחיר ההובלה היה פחות או יותר זהה: כ-2,500 שקל לדירת שלושה חדרים, עם פירוק והרכבה של ארון ושתי מיטות. לעובדה ששתי הדירות נמצאות במרחק של שלוש דקות נסיעה זו מזו לא היתה משמעות.

חברת הובלותצילום: דודו בכר

בחברת ההובלה שבה בחרתי, אחרי שקיבלתי המלצות חמות מחברים, דרשו מעט יותר: 2,600 שקל. כשאמרתי למזכירה שההצעה שלהם היא הגבוהה ביותר, היא שלפה את הטיפ המנצח: "תדחי את ההובלה ביום, ותזכי להנחה של 400 שקל". מתברר שלא רק עונות השנה משפיעות על המחיר - בקיץ המחירים גבוהים בכ-30% - אלא גם היום בחודש. ב-31 וב-1 בכל חודש המחיר עולה בכ-15%. שיחה עם בעל הדירה הישנה, שלא מצא עדיין דיירים חדשים, איפשרה לדחות את המעבר ביום, ללא עלות נוספת, וכך זכיתי בהנחה מפנקת.

רילוקיישן של ממש

כמו הרבה תחומים שהתפתחו לאורך השנים, גם שוק המובילים עבר שינוי. משוק שמורכב רובו ככולו מחאפרים שמציעים שירותי הובלה בלי התניות ובלי אחריות, לשוק שכולל גם חברות מסודרות, שמעסיקות עובדים, מספקות סל מוצרים רחב, כולל שירותי אריזה, פריקה, ניקיון וביטוח, אבל דורשות פירוט מדוקדק של החפצים בבית וגובות תשלום נוסף ולא נמוך על דברים בלתי צפויים, כמו מקרר גדול מידי או ספה רחבה במיוחד.

מדובר בשוק שמגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה: לפי הערכות, פועלות בישראל כ-600 חברות הובלה ולצדן אלפי חאפרים, שמעבירים מדי שנה את תכולתן של כ-300 אלף דירות, מהן 40 אלף דירות חדשות והיתר דירות שכורות או דירות מיד שנייה שמחליפות ידיים. על אף שזהו שירות חיוני, גם היום השוק לא מוסדר. למעשה, כל אחד עם משאית ושתי ידיים חזקות יכול להוביל דירות. אין כללים ברורים ואין פיקוח, והמובילים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, גם אם זה אומר לדרוש תוספת תשלום תוך כדי עבודה, כשהלקוח כבר שבוי בידם ואין לו ממש ברירה, או להתנער ממתן פיצוי במקרה של פגיעה בחפצים יקרים.

השינויים בשוק ההובלה נובעים, בין היתר, מהעלייה ברמת החיים ובצריכה הפרטית בישראל. אם פעם דירת שלושה חדרים כללה כמה מוצרי חשמל קטנים וריהוט קל, כיום כבר מדובר ברילוקיישן של ממש עם מחשבים, מסכי טלוויזיה ענקיים, מקררים בנפח גדול, מתקני ספורט ביתיים ועוד. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ההוצאה לצריכה פרטית לנפש ב-2019 הסתכמה ב-84.2 אלף שקל - פי 8.8 מההוצאה לנפש ב-1950.

בכל הקשור לצריכה, אני לגמרי חלק מהסטטיסטיקה. תהליך מיון החפצים שאספתי לאורך הדרך גילה כמה מוצרים שנרכשו עם הבטחה גדולה, ונותרו מאז חסרי תועלת, כמו מתקן לאופניים שכמעט לא נעשה בו שימוש, מכין פנקיקיים ומכונת פסטה שנותרו באריזה, וסטפר ששימש מתלה חינני לבגדים.

ארגזים לקראת מעבר דירהצילום: Andersastphoto Dreamstime

חצי שנה ו-14 שעות מאוחר יותר

מעבר לציוד הרב ולערימות המסמכים שנאלצתי למיין, היתי צריכה לנייד תשתיות. אף על פי שעברתי בין דירות שכורות, החשבונות נרשמו על שמי. חלק מהחברות, כמו בזק, חברת החשמל וחברות הכבלים, מאפשרות להעביר כתובת באתר או באפליקציה, בקלות יחסית. אצל אחרות, כמו העירייה ותאגיד המים, התהליך היה מסורבל יותר.

בכמה הזדמנויות נעזרתי בבעלי מקצוע, שבניגוד למה שאפשר היה לצפות, הגיעו בזמן. למעשה, גם המובילים וגם בעלי המקצוע השונים הפתיעו אותי ברמת הדיוק, וכך יצא שברגע אחד, מתסכל ומבלבל, נאלצתי לתת תשובות לשלושה בעלי מקצוע שעבדו בדירה החדשה, ובו־זמנית להנחות את המובילים היכן להניח את הציוד - ולהתמודד עם שינויים לא צפויים במתווה ההובלה.

בתוך הלחץ לא שמתי לב לאסטרטגיה שנרקמה לנגד עיני: מדי פעם עידכנו אותי המובילים על ג'סטה שהם עושים עבורי - מחשב שנארז אף על פי שלא חתמתי על ביטוח, ארון שמורכב מחדש כשהוא "מחוזק וטוב יותר עכשיו", שולחן הכתיבה של הילד שנעשה מאמץ להכניסו לחדר בלי לפגוע בו. כך יצא שלרגע מתן הטיפ הגעתי אסירת תודה. בעמידה מנומסת ונחושה, כשיש מי שדואג להזכיר את כל הטוב שנעשה עבורי בשעות האחרונות, הועבר מסר ברור: כדאי לתת טיפ גבוה. בסופו של דבר, הטיפ שנתתי הסתכם ב-500 שקל - כמעט כפול מזה שתיכננתי מראש לתת.

12 שנה אחרי המעבר האחרון, עשיתי זאת שוב. בדרך גיליתי שוק מובילים מגוון ומתוחכם יותר, ועדיין לא מוסדר, תרבות צריכה שהשפיעה גם עלי ותשתיות נלוות שהתרבו. על אף שהציעו לי לקחת את הדברים בקלות, פרקתי את הארגזים בלי הפסקה רק כדי לסיים, ומהר. וכך, כמעט חצי שנה אחרי שיצאתי לדרך, ו-14 שעות בדיוק לאחר שהמובילים דפקו בדלת ביתנו הישן, אחרי שעשרות ארגזים נפרקו, רהיטים חדשים הורכבו ותיקוני צבע בוצעו - הבית החדש עמד מוכן, נקי ומסודר, לכבוד דייריו החדשים. הגענו הביתה. שוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker