אור בקצה המנהרה: במקום כוח, עוד כוח ורק כוח - אולי נתחיל להפעיל מוח

כל מה שצריכים מקבלי ההחלטות לעשות זה לפתוח את דו"ח ועדת אור ולקרוא אותו ואת הלקחים העולים ממנו ■ אם מישהו מהם היה עושה את הצעד המתבקש הזה, הטעויות הנוראות של השבוע החולף לא היו קורות

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
התפרעויות בלוד, בלילה בין שני לשלישי
התפרעויות בלוד, בלילה בין שני לשלישיצילום: מוטי מילרוד

חוסר היכולת של מדינת ישראל להתמודד עם שלושת האיומים המרכזיים עליה - הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הקרע עם האזרחים הערבים, ההשתעבדות ההרסנית לצרכי החרדים - נובע מסיבה מרכזית אחת. חוט השני של הכישלון שלנו - שמלווה אותנו עוד לפני עידן נתניהו, אבל בוודאי החריף מאד במהלך 12 שנות בטלנותו של נתניהו בשלטון - הוא מה שראש הממשלה יצחק רבין המנוח כינה "יהיה בסדר". במילים אחרות: חוסר המקצוענות או החפיפנקיות שלנו.

השבר הנורא של מהומות הדמים ברחובות ערי ישראל בשבוע החולף הוא ההוכחה הניצחת לכך. צריך לזכור: היינו כבר בסרט הזה, בדיוק לפני שני עשורים - במהומות אוקטובר 2000. אלא שבניגוד לחפיפנקיות המצויה שלנו, את האירוע של אוקטובר 2000 תיחקרנו עד תום. ועדת החקירה הממלכתית, ועדת אור, בדקה וניתחה את אירועי אוקטובר 2000, והוציאה את אחד הדו"חות החשובים שפורסמו כאן מעולם.

כל מה שצריכים מקבלי ההחלטות - ראש הממשלה, שר הביטחון, השר לביטחון פנים, המפכ"ל וראש השב"כ - לעשות זה לפתוח את הדו"ח, לקרוא אותו, ואת הלקחים העולים ממנו. אם מישהו מהם היה עושה את הצעד המתבקש הזה, הטעויות הנוראות של השבוע החולף לא היו קורות, והסחרור הנורא היה נעצר.

זה לא מאוחר לעצור את הסחרור גם כעת. נדרשים רק הצעדים הבאים:

1. לפתוח את דו"ח ועדת אור, ולקרוא אותו עד תום. למי שמתקשה, להלן הלינק.

דיונים של ועדת אורצילום: אייל ורשבסקי באוב

2. לחזור ולשנן: האזרחים הערבים אינם אויבים. הם אזרחים. מדובר אומנם באזרחים ממורמרים, כועסים, דחויים, וחלקם בוודאי אלימים ומסוכנים. אבל הם אזרחים. אם נבין כי האירוע שמתרחש ברחובות ישראל הוא זעם אזרחי, ולא מלחמת אזרחים, הדבר יקל עלינו לקבל החלטות בשיקול דעת.

3. הטיפול באירוע אזרחי חייב להיעשות רק באמצעים אזרחיים. עד כה המשטרה נראית כמי שהפנימה את הלקח של ועדת אור, והיא ממעטת להשתמש באש חיה נגד הפורעים ברחובות. מזל שכך, אבל חוסר התבונה שמגלים מנהיגינו עלול להביא לכך שהמזל הזה יאזל בקרוב.

כל הסימנים המדאיגים לאובדן התבונה נמצאים שם: רעיון העוועים להכניס צבא לרחובות, העירוב של השב"כ באירוע, ההגדרה של ראש השב"כ למהומות כאירוע טרור. בנוסף לכך, כמובן ההסתה הנמשכת של מנהיגינו הנהדרים, שחוזרים ומציגים את המהומות כפוגרום, טרור, מלחמת אזרחים, ומה לא. כל אלו מסיטים אותנו במהירות מתפישה של אירוע אזרחי, לתפישה של אירוע צבאי. האזרחים הערבים הם בוגדים, ומה שמתרחש לנגד עינינו הוא מרד נגד מדינת ישראל.

ועדת אור חזרה והזהירה במסקנות שלה בדיוק מהטעות הזו: ברגע שהמשטרה התייחסה אל המפגינים הערביים כאל מחבלים היא פתחה עליהם באש חיה, לרבות אש צלפים, וכך החריפה את הבעיה. זוהי נבואה שמגשימה את עצמה - המיתוג של האזרחים הערבים כבוגדים, גורר את היהודים לבצע מעשים תוקפניים נגדם, ורק מלבה את האש עוד יותר. אם נתייחס לאירוע כאל מלחמת אזרחים, נקבל מלחמת אזרחים. אם נתייחס אליו כאל מהומות אזרחיות, נקבל מהומות אזרחיות ותו לא.

4. הלקח המרכזי של דו"ח ועדת אור הוא שאובדן שיקול הדעת מצדה של המשטרה הביא להחרפה במהומות, ולתוצאה העגומה - 12 אזרחים ערבים הרוגים (ועוד ערבי פלסטיני אחד), ואזרח יהודי אחר הרוג גם כן. צריך להפעיל שיקול דעת גם כיום: במקום כוח, עוד כוח ורק כוח, הגיע הזמן להתחיל להפעיל מוח.

עכו, בשבוע שעברצילום: רמי שלוש

5. הפעלת מוח מתבקשת תהיה בביצוע הבחנה בין הפורעים ברחובות לבין הרוב הדומם והמתון של האזרחים הערבים. מדובר בנוער שוליים עברייני שמוביל את המהומות, והוא אינו מייצג כלל את החברה הערבית. כשם שהמופרעים של להב"ה אינם מייצגים את הרוב היהודי, כך המופרעים של הערבים אינם מייצגים את הרוב הערבי. ההבחנה הזו גם תוציא את הרוח מאחורי ההיסטריה של "מלחמת אזרחים". זאת אינה מלחמת אזרחים, זהו פשוט אובדן שליטה על השוליים האלימים של החברה הערבית.

צריך להזכיר לעצמנו: הנוער הערבי העבריין, שטבח באזרחים הערבים בארבע השנים האחרונות - מבלי שלרוב היהודי היה ממש אכפת - עובר עכשיו לטבוח ביהודים. הערבים הם אלו ששילמו את המחיר הכבד על ההשתוללות של הנוער הזה עד כה, והם ממשיכים לשלם את המחיר בגינו גם עכשיו. בעקבות הדעות הקדומות וההכללה מצד היהודים, הנוער הזה נתפש בעינינו כמייצג את החברה הערבית. ההיפך המוחלט הוא האמת, ואם נבין שהטיפול בנוער הזה הוא אינטרס משותף של החברה היהודית והערבית גם יחד, נוכל להתחיל לפתור את הבעיה.

6. הפעלת מוח מתבקשת נוספת תהיה להרגיע את האווירה. במקום לשלוח את השב"כ או את הצבא, ובכך לדרדר את מדינת ישראל חזרה לימי השלטון הצבאי של שנות ה-50 וה-60, אפשר וצריך לעשות את ההיפך המוחלט מכך. יש לשדר אמון לאזרחים הערבים, להבהיר שהם אזרחים ולא בוגדים, וכי ההשתלטות על הנוער העברייני האלים היא אינטרס משותף של יהודים וערבים גם יחד.

צעד חכם כהתחלה יהיה אם המפכ"ל קובי שבתאי, יקרא אליו את ראשי החברה הערבית וינסה לנסח, יחד איתם, את התגובה ההולמת שתביא להרגעת המהומות. צעד חשוב נוסף יהיה אם שבתאי יתנצל על עצירת האוטובוסים בדרך למסגד אל אקצא על הכביש המהיר לירושלים, וגם על השימוש במי הבואש - מכת"זית לפיזור הפגנות שמשתמשת במים בריח של ביוב - נגד מתפללים, ועוד בקדושה של הר הבית. התנצלות כזו תוכיח ששבתאי הוא המפכ"ל של כולם, גם של האזרחים הערבים, ותוציא במשפט אחד את כל הרוח הלאומנית-בוגדנית-טרוריסטית מהמהומות.

אפשר גם לשקול לדלל כוחות משטרה, במקום רק להגדיל אותם, בנסיון לתת לרוחות להירגע, ולתת לכוחות המתונים בתוך החברה הערבית להשתלט על הנוער העברייני.

7. ולבסוף, הפעלת המוח המתבקשת מכולם תהיה להקים ממשלה, ודווקא ממשלת פיוס. בניגוד גמור לדברים שאמר נפתלי בנט - שזאת לא העת לממשלת שינוי - זאת בדיוק העת לממשלת שינוי. אין עת חשובה יותר לממשלת שינוי מאשר העת הזו, כאשר מדינת ישראל נמצאת בפתחה של סכנת מלחמת אזרחים ושל פילוג נורא. דווקא עכשיו, שילוב ידיים עם המפלגות הערביות יהיה המהלך המכריע האחד שיכול לאחות את הקרע.

תחשבו על זה: במקום להציג את האזרחים הערבים כבוגדים ובכך לדחוף אותם להקצנה ולאלימות, נציג את האזרחים הערבים כאזרחים לגיטימיים שווי זכויות שביחד עם היהודים פועלים לשקם את מדינת ישראל. ממשלה שבה יישבו שלוש מפלגות ימין מובהקות (בנט, סער, ליברמן), ושתי מפלגות ערביות (משותפת, רע"מ) תהיה בדיוק ממשלת האיחוד הלאומי שנדרשת כדי להתגבר על המשבר הנורא הזה. אולי פעם אחת ננסה את הדרך החכמה הזו?

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker