נתניהו לא מסוגל לקבל החלטות, ולכן לא ברור מי אחראי על מצבי חירום בעורף

נתניהו, שעמד מנגד כשהמפכ"ל הבעיר את המלחמה בחמאס, עמד מנגד גם כשהמשרד להגנת העורף פורק, רשות החירום הלאומית (רח"ל) הוחלשה והחוק להגנת העורף לא קודם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר אמיר אוחנה ומפכ"ל המשטרה קובי שבתאי בזירת האסון במירון
מירב ארלוזורוב

מלחמת לבנון השנייה ב-2006 היתה הפעם הראשונה שבה היה העורף הישראלי נתון תחת מתקפת טילים רחבה, וחוסר מוכנותו של העורף נחשף. בעקבות לקחי המלחמה והמלצותיה של ועדת וינוגרד, שבחנה את ניהול המלחמה, הוקמה רשות החירום הלאומית (רח"ל) כגוף האחראי על ניהול הגנת העורף ועל התיאום בין משרדי הממשלה העוסקים בתחומים השונים של הגנת העורף — בעיקר משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים, פיקוד העורף ומשרד הפנים.

רח"ל הוקמה ב-2008. מאז 2009 בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה ברציפות, כלומר כמעט כל הפעילות של רח"ל נעשתה במהלך כהונתו של נתניהו. זהו אותו נתניהו שכראש האופוזיציה ב-2009-2006 היה בין התומכים הנלהבים ביישום המלצות ועדת וינוגרד והקמת רח"ל.

רק שתחת נתניהו דעכה רח"ל. יותר נכון, איבדה כיוון ונהפכה כמעט לחסרת משמעות. זה קרה בגלל מלחמות אגו וסמכויות בין פיקוד העורף למשרד הביטחון מצד אחד, המשרד לביטחון פנים מצד שני, המשרד להגנת העורף מצד שלישי, והמועצה לביטחון לאומי (מל"ל) באמצע. כל אחד מהמשרדים משך את שמיכת העורף לכיוונו, ונתניהו — כמו נתניהו — התלבט, זיגזג, משך זמן ולא קיבל החלטות.

הקורבן הראשון לחוסר היכולת של נתניהו לקבל החלטות היה המשרד להגנת העורף, שנסגר ב–2014 וסמכויותיו חולקו בין המשרד לביטחון פנים למשרד הביטחון. הקורבן השני היה רח"ל, שהצליחה גם היא להרגיז את פיקוד העורף החזק ורב המשאבים.

ועדה שהקים שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן ב–2018, שבראשה עמד אלוף במיל' אבי מזרחי, הבחינה בכך שרח"ל ופיקוד העורף חופפים זה לזה, לעתים מבצעים את אותה פעילות תוך יצירת כפילות בזבזנית ואפילו מסוכנת. למשל, בתחום הערכות המצב בשעת חירום התברר שכל אחד מהגופים מכין הערכת מצב משלו, מה שמשאיר את מקבלי ההחלטות מבולבלים וחסרי יכולת קבלת החלטה.

פתיחת מקלטים בתל אביבצילום: מוטי מילרוד

מזרחי הכריע בסופו של דבר לטובת שינוי סמכויות: רח"ל, שאמורה היתה להיות הגוף העליון שמנהל את כל הגנת העורף, נהפכה לגוף מטה הכפוף למשרד הביטחון ותפקידו מתמצה בתיאום בין משרדי הממשלה. בשנה האחרונה, שנת הקורונה, היא לא הופעלה אפילו פעם אחת, אף שאין ספק שהקורונה היתה מצב חירום בעורף, וכיום עסוקים במשרד הביטחון בייצוב ובבנייה שלה מחדש.

מי מנהל את העורף?

הבית הפרטי שספג פגיעה ישירה ובו שהו הקשישה שנפצעה קשה והמטפלת שנהרגהצילום: JACK GUEZ - AFP

רח"ל היא רק אחרונת הקורבנות למאבקי האגו בצמרת ניהול העורף בישראל. הקרב העיקרי, בין המשרד לביטחון פנים למשרד הביטחון, עדיין לא הוכרע. מבקר המדינה הקדיש שני דו"חות, גם ב–2016 וגם ב–2020, לשאלה מי בדיוק מנהל את העורף הישראלי בשעת חירום. התשובה, מתברר, נמצאת בעיני המתבונן. מאחר שלא הועבר חוק עורף, למרות המלצות חוזרות ונשנות לכך מאז מלחמת לבנון השנייה, לא נקבעה מעולם חלוקת העבודה והסמכויות בעורף. ב–2014 קבעה הממשלה כי יש צורך להגיע להסכמות בנוגע לחלוקת העבודה, ושלחה את הנִצים — משרד הביטחון והמשרד לביטחון פנים, בתיווך המל"ל — להגיע להסכמות.

התיווך נחל כישלון מוחץ. משרד הביטחון הגיש ב–2016 הצעת חוק, שלפיה הוא יהיה הגוף האחראי על כל אירועי החירום בעורף, פרט לאירועים חריגים (למשל סופת שלגים או שריפה), שלגביהם תוכל הממשלה לקבוע אחריות של משרד אחר, ואז יורה משרד הביטחון לרח"ל לשתף פעולה עם המשרד האחר.

המשרד לביטחון פנים, שכמובן לא אהב את העובדה שנותר חסר כל סמכות ממשית לגבי ניהול אירועי חירום בעורף, הגיש בתגובה הצעת חוק נגדית, שלפיה משרד הביטחון יהיה אחראי על כל אירועי החירום המלחמתיים, ואילו המשרד לביטחון פנים ינהל את כל אירועי החירום שאינם מלחמתיים. בהינתן אירוע חירום שאינו מלחמתי, תוכפף רח"ל אוטומטית למשרד לביטחון פנים.

המל"ל, כמתווכת, תמכה בהצעת החוק של המשרד לביטחון פנים, אבל מתברר שמשרד הביטחון לא ממש סופר את המל"ל. עובדה: מבקר המדינה הצביע על כך שהמל"ל כינסה, על פי סמכויותיה בחוק, לא מעט דיונים בנוגע לתוכנית העבודה להגנת העורף — דיונים שאנשי משרד הביטחון כלל לא התיצבו אליהם, בהוראת השר דאז משה (בוגי) יעלון.

יעלון אפילו לא הסתיר זאת, והגיב למבקר המדינה כי "נכון שמשרד הביטחון לא הסכים להשתתף בחלק מהדיונים שקיימה המל"ל בעניין העורף, אך זאת רק בדיונים שלגביהם סבור משרד הביטחון כי המל"ל חורגת מסמכותה ועוסקת בפעולות אופרטיביות או מנסה להחליף את סמכותו של משרד הביטחון". במלים אחרות, יעלון סבור כי המל"ל פלשה לתחומים שהם באחריות משרד הביטחון ופיקוד העורף, ולכן בחר להטיל עליה חרם.

משה (בוגי) יעלוןצילום: אוהד צויגנברג

בקיצור, משרד הביטחון דרס את המל"ל — עוד גוף שקיבל סמכויות בחוק בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה, אבל הסמכויות האלה מעולם לא מומשו מאחר שנתניהו איפשר לגופים הביטחוניים לזלזל במל"ל ולסרב לציית לה. ראש המוסד מעולם לא ראה את עצמו כפוף לראש המל"ל, גם לא שר הביטחון או ראש המוסד, וכשהם בחרו — הם לא הגיעו לדיונים, גם אם מדובר היה בדיונים שהחוק קבע שעל המל"ל לקיים אותם, למשל להסדיר את תוכנית העבודה להגנת העורף.

התוצאה, במקרה הספציפי שלנו, היא שמאז 2016 ישראל עומדת בנקודה הזאת: יש שתי הצעות חוק, שסותרות זו את זו, בנוגע לשאלה מי אחראי לנהל אירועי חירום בעורף, וחלוקת הסמכויות בין הגופים נותרה מבולבלת, סותרת ופתוחה לפרשנויות. השורה התחתונה היא שאין ניהול לעורף הישראלי, וכל גוף שקשור לטיפול במצבי חירום בעורף פועל על פי שיקול דעתו, ללא תיאום או ראייה מתכללת.

גאון רטורי, אבל מנהל עלוב

זירת פגיעה ישירה של טיל בבאר שבעצילום: אליהו הרשקוביץ

את המחיר — היעדר ניהול ברור למצבי חירום בעורף — חווה מדינת ישראל השבוע. ההתנהלות התמוהה של מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי, שבפועל הצית את אש התבערה עם ההחלטות לחסום את שער שכם (ואחר כך לפתוח אותו), לאפשר את ריקוד הדגלים בשער שכם (ואחר כך לבטל אותו), ולחסום את דרכם של אזרחים ערבים לתפילות באל־אקצא באמצעות חסימת האוטובוסים על הכביש לירושלים, התרחשה מאחורי גבם ובלי ידיעתם של שאר גורמי הביטחון בישראל. השב"כ והצבא חזו מזועזעים בהתעקשות של שבתאי לאפשר את מצעד הדגלים, תוך שההחלטה התקבלה על דעת המשטרה, וללא כל תיאום עם שאר גורמי הביטחון. התוצאה: הידרדרותה של ישראל לכמעט מלחמה עם חמאס.

כמובן שכל זה היה נמנע לו היתה חלוקת עבודה מסודרת בניהול מצבי חירום בעורף, כולל חובת תיאום והיוועצות באירועים כאלה. כל זה היה נמנע לו בראש מדינת ישראל היה עומד אדם שמסוגל לקבל החלטות, ומסוגל להכריע במאבקי אגו בין ראש המוסד, שר הביטחון, השר לביטחון פנים וראש השב"כ.

ראש המל"ל, מאיר בן שבתצילום: אוהד צויגנברג

הגנון של מאבקי האגו בצמרת הביטחונית הולך ומתעצם, מפני שמי שצריך היה לשלוט בגנון הזה ולהפסיק אותו הוא אדם חלש, שלא מסוגל לקבל החלטות. נתניהו, שעמד מנגד כאשר שבתאי הבעיר את המלחמה בחמאס, עמד מנגד גם כאשר המשרד להגנת העורף פורק, רח"ל הוחלשה ונהפכה ללא רלוונטית, החוק להגנת העורף לא קודם, ואין הכרעה בשאלת חלוקת הסמכויות בניהול העורף.

הכאוס המוחלט בניהול העורף הישראלי הוא פרי הבאושים של החולשה של נתניהו: ראש ממשלה שהוא גאון רטורי, אבל מנהל עלוב. כמו בניהול הכאוטי של משבר הקורונה, גם במלחמה מול חמאס ישראל תצא בשן ועין, ותשלם מחיר דמים מיותר, בגלל עליבותו של נתניהו.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker