ישראל לא תוכל לחזור לתוואי שבו היתה לפני הקורונה

ישראל של שני העשורים האחרונים לא האמינה בתקציבי רווחה גדולים. זו תוצאה של אידיאולוגיה ימנית ושל תרבות שבה רמת האמון בין הציבור לממשלה ולמרכיבי החברה נמוכה מדי

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
סמי פרץ

שנתיים של כאוס פוליטי יגיעו לקיצן ביום הבחירות, ב-23 במארס - ויאפשרו לבנות סוף־סוף ממשלה יציבה עם חזון וסדר יום ברור. או שלא. תוצאות הבחירות הקרובות והרכב הממשלה הבאה הם נעלמים בשלב הזה. כל האופציות פתוחות, אך כל ממשלה שתיבחר תידרש להתמודד עם שאלת המודל הכלכלי־חברתי של ישראל.

לכאורה, הסוגיה הזאת הוכרעה מזמן. ישראל בחרה כבר ב-1977 את המודל שלה - קפיטליזם ושוק חופשי. הוא יושם בצורה משמעותית יותר לאחר תוכנית הייצוב של 1985, שהביאה להפסקת המעורבות הממשלתית בשוק ההון, פתיחת המשק ליבוא, הפסקת הסובסידיות, הפרטות של חברות ממשלתיות ורפורמות מבניות בתחומים רבים - כולל בתחומי המיסוי והפנסיה. הדבר איפשר למשק להתפתח ולצמוח, ולהוריד את שיעור האבטלה לשפל היסטורי. זה גם יצר תופעות לוואי של בניית דור הטייקונים הממונפים ופערים חברתיים גדולים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker