בחסות הקורונה, קורים כאן דברים מדאיגים - ולהם לא יהיה חיסון

בגז, בתחבורה, בתקשורת ובפוליטיקה: לצד הקורונה מתרחשים בישראל תהליכים שליליים ומעוררים חשש, שמחירם הכבד יכה בכולנו

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מבקר בבית החולים שערי צדק
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מבקר בבית החולים שערי צדק (למצולמות אין קשר לכתבה)צילום: אמיל סלמן

יום אחד זה יקרה. יימצא חיסון לקורונה, יחל תהליך עולמי מהיר של חיסון מיליארדי אנשים, וכולנו נחזור לחיים נורמליים יותר. לא בהכרח נחזור לשגרה שהכרנו, ויש להניח שנראה עוד זמן רב אנשים במסכות (כמו בדרום־מזרח אסיה למודות המגפות), רבים יתמודדו במשך שנים עם הנזקים, אבל כוח החיים יגרום לכך שרובנו נמשיך הלאה.

אלא שבימי הקורונה האלה, כשדעתנו נתונה בעיקר לפגעי המגפה - הבריאותיים, הכלכליים והנפשיים, קורים לא מעט דברים מסביב שבימים רגילים היו זוכים לכותרות גדולות יותר. בצד החיובי, הסכמי השלום/נורמליזציה עם איחוד האמירויות, בחריין וסודאן הם ודאי בשורות דרמטיות למצבה הבינלאומי של ישראל, וגם פתח להזדמנויות עסקיות שבימים רגילים היו תופסות נפח גדול יותר.

בצד השלילי, קורים כאן לא מעט דברים שעלולים למצוא אותנו בסופה של המגפה עם מציאות כלכלית פחות נוחה לציבור הישראלי. ולא רק בהיבטי עלויות המשבר ויום התשלום שבוודאי יגיע, אלא גם מבחינת התארגנויות כלכליות, רפיסות והפקרות שלטונית, ביורוקרטיה ממשלתית ופוליטיקה שערורייתית.

התוצאה של ההתנהלות הזו היא יוקר מחיה גבוה יותר, פחות אפשרויות בחירה, טכנולוגיות ותשתיות תחבורה מפגרות והקטנת תחרות. כל אלה מתרחשים ממש בימים אלה בחסות הרעש שמקים העיסוק הבלתי פוסק בקורונה, ויום אחד הם יכו בנו. אז נניח רגע לקורונה ונתמקד בהם.

מטרו

רבים סבורים, ועד לאחרונה היתה בהם גם שרת התחבורה מירי רגב, שבתל אביב כבר חופרים את המטרו, אך טעות בידם. מה שנחפר בשנים האחרונות הוא תוואי של הרכבת הקלה, וחלק ממנו עובר מתחת לאדמה. המטרו הוא פרויקט גדול ויקר בהרבה, שבמסגרתו יעברו רכבות רבות־קיבולת ב–24 רשויות מקומיות, והוא נחשב חלק בלתי נפרד ממערכת הסעת ההמונים העתידית של גוש דן. משום מה, השרה רגב החליטה שהיא לא אוהבת את הפרויקט הזה. היא מעדיפה שהכסף יושקע בפתרונות תחבורה בפריפריה - רכבות לאילת ולקרית שמונה.

השרה מירי רגב
השרה מירי רגב צילום: אוהד צויגנברג

הממשלה הזו גרועה מכל ממשלות ישראל בהרבה מאוד פרמטרים, אחד מהם הוא מינויה של שרת תחבורה לפרק זמן קצוב של שנה וחצי במקום לקדנציה שלמה. זה מכתיב לרגב סדר יום קצר טווח, בתחום שבו נדרשת חשיבה ארוכת טווח. היא סבורה שמה שהיה נכון במשרד התרבות (לקדם את הפריפריה) עובד באותו אופן גם בתחבורה, אך היא טועה. אם גוש דן יהיה פקק אחד גדול, תושבי הפריפריה יינזקו מזה לא פחות, ואולי אף יותר מתושבי המרכז, משום שלא תהיה להם נגישות למרכז העסקים, התעסוקה והתרבות הגדול במדינה.

רגב אינה מוסמכת להחליט בשאלת המטרו, אך היא יכולה לתקוע פרויקט כזה ולמרוח את הזמן בדיוני סרק על פרויקטים אחרים ובלתי ישימים. מערך הסעת המונים בגוש דן הוא המפתח להגדלת הפריון במשק, לריסון מחירי הדירות ולהגדלת הנגישות של תושבי הפריפריה למה שיש למטרופולין תל אביב להציע. מינויים פוליטיים, פופוליזם ופוליטיזציה של תשתיות התחבורה יעשו פעולה הפוכה ויפגעו קשות בצמיחה.

גז

קשה היה לפספס את כניסתה של ענקית האנרגיה שברון לישראל בעקבות השתלטותה על חברת נובל אנרג'י, המפעילה והשותפה במאגרי הגז תמר ולווייתן. שברון הכריזה כי היא מייחלת ל"שותפות מתמשכת, לשיפור איכות החיים ולשגשוג כלכלי וחברתי עבור תושבי ישראל באמצעות הפקה ואספקה של אנרגיה בת השגה, יעילה ונקייה יותר".

שברון
שברוןצילום: בלומברג

אך בדברי הברכה שלה אין מלה על העובדה שהיא ירשה מנובל אנרג'י מעמד של חברה מונופוליסטית ששולטת בתפעול שני מאגרי הגז הגדולים ובקביעת מחיר הגז, ושהיא אינה מוכנה לתת לשותפות שלה במאגר תמר למכור גז לחברת החשמל במחיר נמוך יותר. רשות התחרות, בראשות מיכל הלפרין, שאמורה לשים קץ לזכויות הווטו של נובל/שברון כדי שהתחרות תהיה הוגנת ומחירי הגז יוזלו, גילגלה את הכדור למשרד המשפטים - והוכיחה שאין לה עניין לשקם את מעמד הרשות, שנפגע מאז מתווה הגז.

ההתנהלות הרופסת הזו, בצד האטיות בחיבור מפעלים לגז טבעי, הן פספוס אדיר של תגליות הגז כמנוע צמיחה למשק. אז שברון רוצה "שותפות ושגשוג", אך כל עוד היא נאחזת בכוחה המונופוליסטי ומונעת הורדה של מחיר הגז, יש חשש שכניסתה לכאן תסתיים בשברון לב או כיס.

סיבים אופטיים

לא היינו צריכים את משבר הקורונה כדי לדעת שתשתיות התקשורת בישראל מפגרות ואטיות. אבל כן היינו צריכים את האירוע הזה כדי להבין שהגיע הזמן לקדם את פרויקט הסיבים האופטיים - אחרת תשכחו מלמידה מרחוק, עבודה מרחוק ובריאות מרחוק. שר התקשורת יועז הנדל מנסה לעשות זאת, אך הוא נופל קורבן לממשלה הבלתי מתפקדת הזו. אין מתנגדים לפרויקט, אבל יש פוליטיקה של להחזיק זה את זה בגרון. ועדת השרים לחקיקה לא כונסה מאז יולי בגלל כיפופי הידיים בין הליכוד לכחול לבן - ולכן הרבה מאוד דברים נתקעים.

עבודות של בזק על פרישת סיבים אופטיים
עבודות של בזק על פרישת סיבים אופטייםצילום: אמיל סלמן

וכך, ביד אחת המדינה דורשת ממערכת החינוך ללמד מרחוק, ובידה השנייה היא מונעת ממנה את הטכנולוגיה המתאימה לעשות זאת באופן יעיל. מצד אחד ישראל מתגאה שהיא סטארט־אפ ניישן, ומצד שני, כשמתפרסמות תוצאות המבחנים הבינלאומיים אנחנו מתפלאים כיצד תלמידי ישראל נשארים מאחור.

פריון

אחת הסיבות לכך שישראל סובלת מפריון נמוך היא ענפי המסחר, השירותים המקומיים והבנייה. משבר הקורונה יצר מפץ אדיר בתחום המסחר. חנויות הרחוב והקניונים, שהתמודדו בשנים האחרונות עם זינוק בהיקף הקניות באינטרנט בישראל (בזכות פטור ממע"מ על רכישות של עד 75 דולר), ניצבות כעת בפני קושי נוסף. רבות מהן נסגרו בשני הסגרים, ואחרות חוזות בנגיסה הגוברת של רשתות השיווק בתחומי פעילותן.

רשתות השיווק, שהוגדרו כעסק חיוני, מנצלות את העובדה שהן פתוחות כדי להגדיל את היצע המוצרים גם לתחומים פחות חיוניים ממזון - צעצועים, כלי בית, ספרים וכו'. לפי העיקרון הזה, הן גם יכולות לספק בשטחיהם שירותי תיקונים, אימוני כושר וטיפולי קוסמטיקה, הרי אמרנו שזה עסק חיוני.

שני הסגרים, הרכישות באונליין וההתחזקות של רשתות השיווק יגרמו לחיסול של חנויות ועסקים קטנים רבים כאלה. ייתכן שהקורונה פשוט האיצה תהליך שהיה מתרחש ממילא. זה אולי יתרון להגדלת הפריון, אך התהליך עלול לצמצם את התחרות ולפגוע בצרכנים, ולהותיר מאחוריו בעיה חמורה של תעסוקה ופרנסה לכל אותם בעלי עסקים קטנים, ולכן הוא יחייב את הממשלה לחשוב על פתרונות. לאו דווקא פיצויים, אלא בעיקר הכשרה מקצועית והקניית כלים להתמודד במציאות החדשה. העולם הדיגיטלי חיסל את החנות? אולי זה הזמן לפתוח ערוצי שיווק דיגיטליים.

טיפול נמרץ קורונה
טיפול נמרץ קורונה. ההתנהלות סביב התקציב והרפורמות היא מתוצרת עצמית, ואין לה קשר לנגיףצילום: אייל טואג

נ.ב

בשנה הבאה, בהנחה שיימצא חיסון לקורונה, יעסקו כל ממשלות העולם רק בדבר אחד: איך מאוששים את הכלכלות ומחדשים את הצמיחה. ידברו על תוכנית מרשל, ניו דיל, על חשיבות ההשקעה בחינוך ותשתיות, על תמריצי מיסוי להשקעות וכו'. ומה אצלנו? מהיכן תבוא הצמיחה? יש פוטנציאל בגז, בתשתיות התחבורה, ברפורמות תחרותיות, בהשקעה בטכנולוגיות מתקדמות - בתקשורת, בחינוך, במסחר, בענף הבנייה ובשילוב גדול של החרדים והערבים בכלכלה. הכל ידוע ומוכר, ובזכות הקורונה גם דחוף יותר.

לאחר שלוש מערכות בחירות תוך שנה, ניתן היה לצפות שהממשלה שהוקמה לפני חצי שנה בלבד תעסוק בזה ותתכונן ליום שאחרי. אבל כשזה נוגע לאינטרס הציבורי, הממשלה הזו והעומד בראשה לא מסתכלים מעבר לחודש הקרוב. הקורונה הגיעה לכאן ביבוא והיא אינה מחדל של ממשלת ישראל, אבל ההתנהלות סביב התקציב והרפורמות היא מתוצרת עצמית, ואין לה קשר לנגיף. כל יום שעובר ללא טיפול בסוגיות הללו הוא רשלנות פושעת מצד בנימין נתניהו וממשלתו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker