נתניהו לקח הלוואה של 150 מיליארד שקל - מי יחזיר אותה?

האנשים שיושבים על ברזי הכוח, הכסף והפוליטיקה לא רואים במשבר הזה הזדמנות לשינוי התוואי הכלכלי והחברתי, אלא רק עוד תקופה שבה ניתן למי שחזק, ניקח ממי שחלש, נתנהל בשרלטנות, נבזבז כספי ציבור, נחזק את שלטוננו ובעיקר נבצע עוד נתח מהקופה והרכוש הציבורי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ראש הממשלה בנימין נתניהו
ראש הממשלה בנימין נתניהוצילום: אמיל סלמן
גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק

כלכלני בנק הפועלים מעריכים את הגירעון הממשלתי השנה ב–180 מיליארד שקל. כלכלני בנק לאומי ובית ההשקעות לידר אופטימים יותר, וחוזים גירעון של 150 מיליארד שקל.

איש אינו יכול לתת תחזית רצינית ל–2021 בגלל האי־ודאות העצומה לגבי התפשטות נגיף הקורונה, אבל בהינתן תמונת האבטלה המעמיקה והתחייבות הממשלה לשלם דמי אבטלה מלאים לפחות במחצית הראשונה של השנה, גירעון של עוד 100 מיליארד שקל בשנה הבאה אינו מחוץ למתחם הסבירות.

כיצד תממן הממשלה את הגירעונות של 2020 ו–2021? כמובן, יש רק דרך אחת: נטילת הלוואות. החוב הלאומי של ישראל צפוי לגדול בשנתיים הקרובות לפחות ב–200 מיליארד שקל, ובמקביל היקף הפעילות הכלכלית, התוצר, יירד מדרגה. התוצאה היא שהיחס בין החוב לתוצר — אינדיקטור חשוב לחוסן הפיננסי של המדינה ועמידותה בפני משברים עתידיים — ייחלש משמעותית וישאיר אותנו יותר פגיעים ועם דרגות חופש קטנות מול זעזועים חיצוניים ואתגרים חברתיים.

הגידול החד בגירעון התקציבי ובחוב הוא תוצאתי ומתבקש. רוב המדינות המפותחות ירשמו גירעונות גדולים בתקופה הזאת, לכולם ברור שהממשלות חייבות להזרים כספים לסיוע לאזרחים כדי למנוע תסריט מפחיד של שקיעה לשפל גדול מהסוג שידענו ערב מלחמת העולם השנייה.

38.2 מיליארד

אבל בין אם משבר הקורונה יעמיק או שתתחיל התאוששות, זה רק עניין של חודשים ספורים עד שהאבק ישקע ונוכל להתחיל להסתכל ימינה ושמאלה ולשאול שאלות קשות שעכשיו נדחקות לשולי סדר היום הציבורי: כיצד הממשלה הוציאה כספים בתקופת המשבר, מי קיבל אותם, מי לא קיבל אותם, ובעיקר למי יוגש עכשיו החשבון.

נתונים מהימנים תמיד מגיעים באיחור, חוקרים רציניים תמיד יעדיפו לחכות שנה או שנתיים בטרם יקבעו דעה, אבל למי שרוצה להשפיע על המדיניות הממשלתית ותפישות הציבור אין את הלוקסוס הזה. לא מוקדם מדי לנסות להעריך מה הולך לקרות כאן. מתרבים הסימנים שרמת ההפקרות, הציניות, האדישות ובעיקר הרשלנות בניהול ענייניה הכספיים של המדינה עלולה לשבור שיאים שלא ידענו 40 שנה. הנה כמה אינדיקציות לכך:

כיצד תממן הממשלה את הגירעונות של 2020 ו-2021? כמובן, יש רק דרך אחת: נטילת הלוואות. החוב הלאומי של ישראל צפוי לגדול בשנתיים הקרובות לפחות ב-200 מיליארד שקל

1. פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, הכריז השבוע בדיון בוועדה המיוחדת לפיקוח על הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי הגז, "שיש לייעד את כספי הקרן למיזמי תשתית בתוך ישראל (ולא בחו״ל במטבע חוץ; ג״ר)".

לכאורה, לגיטימי לנהל דיון בשאלה איך צריך לנהל את האוצר האדיר שנפל בחלקו של הציבור הישראלי, למנוע בזבוז של הכסף או התפתחות ״המחלה ההולנדית״ — אשר פוגעת במדינות קטנות שמוצאות משאבי טבע בהיקפים עצומים.

אבל שמחון, כמו הבוס שלו וכל האנשים המעורבים בפרשיית תגליות הגז במדינת ישראל, יודע שהמסגור של הדיון כ"מה נעשה עם הכסף", הוא הונאה. במקום לדבר על הדרך שבה יושקעו כספי ״קרן העושר״, יכול היה בן שמחון להציע לנהל דיון בשאלה מה תעשה ישראל כאשר היא תגלה נפט על הירח: אם הוא יושקע ברכבות או במחקר ופיתוח.

אבי שמחון עם בנימין נתניהו
אבי שמחון עם בנימין נתניהוצילום: אוליבייה פיטוסי/פ

במשרד האוצר יודעים זמן רב שהתחזית שבקרן העושר הישראלית יגיעו ל״מאות מיליארדי שקלים שילכו לרווחה, בריאות וחינוך״, כדברי בנימין נתניהו והעיתונים המקורבים אליו, מופרכת. הסכומים שיגיעו מתגליות הגז בשני העשורים הקרובים נמוכים בחצי במקרה הטוב או בשני־שלישים במקרה הרע. באשר לתחזיות התקבולים עוד 30 ו–40 שנה — הן לא שוות את הנייר שעליו הן כתובות בהינתן השינויים הדרמטיים בשוק האנרגיה והצורך הקריטי לנטוש את הדלקים הפוסיליים ולעבור לאנרגיה חלופית.

התחזיות המופרכות והאסדרה הכושלת של משק הגז אינן טעות חד־פעמית, אלא אירוע מתגלגל שמעיד לא רק על ניהול כושל וחובבני והתכופפות בפני גורמים פרטיים, אלא על הקלות שבה ניתן לטייח ולהסתיר את המחדלים. לפני כמה שבועות נחשף באותה ועדה, כבדרך אגב, ש–13 מיליארד השקלים שהיו אמורים להיות בקרן העושר לא קיימים, אולם כל חברי הכנסת ואיתם כמובן רוב העיתונות אדישים לחלוטין לעניין.

לא מוקדם מדי לנסות להעריך מה הולך לקרות כאן. מתרבים הסימנים שרמת ההפקרות, הציניות, האדישות ובעיקר הרשלנות בניהול ענייניה הכספיים של המדינה עלולה לשבור שיאים שלא ידענו 40 שנה

למחדל שותפים כמעט כל גורמי הממשלה: בנק ישראל שנתן תחזיות מופרכות ולא מתקן אותן, משרד האנרגיה שמשמש כלוביסט דה־פקטו של המונופול ורשות המסים שאמורה לאכוף את חוקי המס. כאשר מנהל רשות המסים ערן יעקב נשאל בדיון לפני שבועיים על מה מבוססות התחזיות שלו, הוא לא התבייש להגיד שהרשות על אלפי עובדיה וכלכלניה מתבססת על התחזיות של החברות עצמן.

אריאל פז־סויצקי, הכלכלן של לובי 99, חפר בשנה האחרונה באותן תחזיות הכלולות בדו"חות הכספיים של השותפות במונופול הגז, וגילה שהן מנופחות באופן שיטתי. בדו"חות הכספיים האחרונים, שפורסמו בחודש שעבר, הוקטן לפתע הסכום החזוי ממאגר לווייתן לבדו ב–25%. פוף! מהסכום הכולל שאמור להצטבר בקרן העושר נעלמו לפתע, עם אפס תשומת לב ציבורית, 30 מיליארד שקל.

במקביל, בשיאו של המשבר הכלכלי החמור ביותר שידעה המדינה אי־פעם, ממשיכים הצרכנים והתעשייה בישראל לשלם עבור הגז הטבעי, דרך מחיר החשמל, מחיר גבוה פי שניים או שלושה ממחיר השוק, והכל מאחורי אותו מסך עשן שעוד רגע יתחילו להגיע מאות מיליארדי שקלים לחינוך ולרווחה.

מלחמת המעמדות

2. ח"כ מתן כהנא מימינה החליט לפני כשנה למצב עצמו כאיש השוק החופשי, והחל לאמץ רטוריקה כלכלית ולא רק ביטחונית. לפני ארבעה חודשים הופתעו כמה מחבריו לגלות בפייסבוק ובטוויטר סרטונים שבהם הוא תוקף את הסדרי הפנסיה התקציבית הנדיבים הנהוגים במגזר הציבורי. ההפתעה נבעה כמובן מהעבודה שכהנא הוא איש קבע בעברו, שיצא מצה״ל עם פנסיה תקציבית בשווי של יותר מ–10 מיליון שקל. בהודעה לעיתונות שפירסם כהנא הוא הסביר ש"בעת הזו, כאשר המשק כולו כורע תחת נטל הקורונה, גם המגזר הציבורי חייב להכנס תחת האלונקה. יש לבצע קיצוץ מיידי בשכרם של אלה המשתכרים מעל לשכר הממוצע במשק ומקבלי הפנסיות התקציביות. קיצוץ כזה יחסוך למדינה מיליארדי שקלים, שאותם נוכל להפנות לטיפול בקורונה וסיוע למשק לצלוח את המשבר. זהו צו השעה“.

האמת, הופתענו. הקמפיינים שניהל עיתון זה בנושא הפנסיות התקציביות במשך כמעט 25 שנה נכשלו. האי־שוויון בין תנאי הפנסיה של כלל העובדים במשק לבין אלה של קבוצות הכוח במגזר הציבורי רק גדל מתחקיר לתחקיר, מטבלה לטבלה, מטור לטור. בטבלה ניתן לראות את האומדן שלנו לשווי הכלכלי של חבילת פנסיה של מבוטחים בפנסיה תקציבית מול השווי של בעלי הפנסיה הצוברת: הפער הוא בין פי שניים לפי חמישה. בקצה ההתפלגות נמצאים בכירי מערכת הביטחון, כמו כהנא, עם פנסיות בשווי 10–15 מיליון שקל.

התחזיות המופרכות והאסדרה הכושלת של משק הגז אינן טעות חד־פעמית, אלא אירוע מתגלגל שמעיד לא רק על ניהול כושל וחובבני והתכופפות בפני גורמים פרטיים, אלא על הקלות שבה ניתן לטייח ולהסתיר את המחדלים

כהנא הכריז על הצעת החוק באפריל, והנה אנחנו מתקרבים לסוף הקיץ ותיכף בא הסתיו. פניתי בשבוע שעבר לדובר שלו וביקשתי לראות את הצעת החוק ואת הנימוקים. מתברר שאין הצעת חוק: ״קיצוץ במגזר הציבורי ובפנסיות התקציביות נכון תמיד ונחוץ כעת יותר מתמיד״, נמסר לי מטעמו של כהנא, ״יחד עם עוזי דיין ביקשנו לקדם את הנושא בחקיקה, אך ראינו צורך לבחון אותו לעומק לפני הגשת החוק. בינתיים החוק הוגש על ידי ח״כ שרן השכל ולכן אין צורך בחוק נוסף״.

והנה הסבר חלופי שלי, מפרי דמיוני או פרי ניסיון של 30 שנה עם הכלכלה הפוליטית של רפורמות כלכליות: מישהו לקח לצד את כהנא והסביר לו באדיבות ובעדינות שיש סיבה שאף ח"כ מעולם לא ניסה באמת לקצץ בפנסיות התקציביות של קבוצות האינטרס החזקות במשק. ״אפשר להציע תוכניות שמקצצות לציבור רחב ומפוזר, כי הוא לא יודע שקיצצו לו וממילא אין לו שום יכולת להעניש אותך בקלפי. הם מצביעים לפי שבט, מחנה וזהות. אבל אם תיגע בקבוצות הקטנות? הן ערניות וחדות כמו פנתרים, יש להן לוביסטים בכל מוסד דמוקרטי, ולפני שתספיק להבין מה קורה הן ינגסו לך בישבן כל כך חזק, שלא תשכח את זה עשר שנים״.

שר האוצר ישראל כ"ץ
שר האוצר ישראל כ"ץצילום: אמיל סלמן

אולי אותו איש פלאי הסביר לכהנא שיש דווקא שיעור גדול במיוחד מבוחרי ימינה שבכל הקשור לפנסיות התקציביות שלהם — לא אכפת להם אם זה ימינה, שמאלה, למטה או למעלה — אבל דיר בלאק אם תוריד להם שקל אחד מהפנסיה.

הדו״ח האחרון של החשב הכללי על עומק הבור של הפנסיות התקציביות — כלומר הנטל הכולל שייפול על משלם המסים בגינן — אומד אותן בכ–700 מיליארד שקל. אבל מבקר המדינה, כמו החשב הכללי עצמו, כבר קבע לפני ארבע שנים שהמספר הזה מוטה כלפי מטה בצורה קיצונית. סביר להניח שהוא קרוב יותר לטריליון שקל. טריליון זה 1,000 מיליארד.

כאשר יונח תקציב המדינה ל–2021 על שולחן המדינה, יום אחד זה יקרה, יתברר שסך התשלומים לפנסיה תקציבית יגיעו בשנה הבאה ל–20 מיליארד שקל — כמעט כפול מכל תקציב הרווחה. תוך עשור הסכום יוכפל ל–40 מיליארד שקל.

ואיפה משרד האוצר? בחודש האחרון הגיעו משם הדלפות על רעיונות יצירתיים רבים איך לקצץ ובמי לקצץ — בעיקר בעובדים החלשים: להוריד את שכר המינימום, לעצור את ההפרשות לפנסיה צוברת לעובדים או לשלוח עובדים לפדות את קרנות ההשתלמות שלהם — צעד נואש והרסני שיגדיל את הסיכוי שהמשבר ייהפך לנכות כלכלית ארוכה של עובדים רבים. רק את התוכנית המפורטת לחתוך ברבע או בחצי את חבילות הפנסיות התקציביות של הבכירים שיצאו משירות המדינה עם 5, 7, 10 ו–15 מיליון שקל שכחו ילדי האוצר להדליף. אולי היא לא קיימת.

כאשר יונח תקציב המדינה ל-2021 על שולחן המדינה, יום אחד זה יקרה, יתברר שסך התשלומים לפנסיה תקציבית יגיעו בשנה הבאה ל-20 מיליארד שקל – כמעט כפול מכל תקציב הרווחה. תוך עשור הסכום יוכפל ל-40 מיליארד שקל

3. הזנחת התחבורה הציבורית, הצפיפות ברכבת ישראל והפקקים המטורפים יגיעו כנראה למקום גבוה מאוד במצעד מחדלי הממשלה בעשור האחרון. השילוב של מחירי דיור מטורפים, מהגבוהים בעולם במונחי כוח קנייה, ותחבורה ציבורית וצפיפות של מדינת עולם שלישי — יצרו קוקטייל הרסני למאות אלפי משפחות עובדות שלכודות בדילמה: לשלם מחירי דיור מטורפים במרכזי התעסוקה, או להשחית את מיטב חייהם הבוגרים בקופסאות פח קטנות שנעות באטיות מחרידה הלוך ושוב לעבודה חמש פעמים בשבוע. תוסיפו לזה את ההגנה שאגף תקציבים, רשות המסים ומשרד התחבורה נותנים ליבואני הרכב בישראל מאז ומעולם, ותקבלו את הגיהנום של מעמד הביניים הישראלי: תקועים במכונית יקרה ובינונית שעתיים או שלוש ביום.

והנה מגיע הקורונה, הזדמנות חד־פעמית לעשות רה־סטארט למדיניות הכלכלית: לא להיכנע לקבוצות אינטרס ולהיחלץ לעזרתו של מעמד הביניים. ומה עושה משרד האוצר? לא תאמינו. כלומר, כן תאמינו. בשבוע שעבר מיהר שר האוצר ישראל כ"ץ לוועדת הכספים של הכנסת עם בקשה דחופה: לחתוך בחצי את המיסוי על משקיעי נדל״ן — אותה קבוצה נהדרת של כמה עשרות אלפי אנשים מאושרים שהכאב של אלפי משפחות שלא יכולות לשלם שכר דירה בגלל המשבר הכלכלי הוא עבורם דווקא הזדמנות לאסוף סחורה — לקנות דירה שנייה, שלישית, רביעית או חמישית עם מיסוי מופחת. או כפי שסיכמה את העניין כאן בתחילת השבוע מירב ארלוזורוב, שמכירה את הלכי הרוחות במשרד האוצר: תרמית העשור — הממשלה לא רוצה שמחירי הדירות יירדו.

ח"כ מתן כהנא
ח"כ מתן כהנאצילום: אילן אסייג

ברור, רבותיי, ברור. או כמו שאמרו חכמינו: מאי קא משמע לן. מדוע חשבתם לרגע שהממשלה, שהתמכרה למכונת המיסוי של הנדל״ן המנופח באמצעות אשראי ומשכון חייהם של זוגות צעירים, תרצה לשנות את המודל הפיסקלי והפוליטי שלה? מחירי נדל״ן מנופחים — עוד מיסוי; מחירי רכב מזהם הגבוהים בעולם — עוד מיסוי; עצירת יבוא מכוניות חשמליות זולות ונקיות שיפגעו ברווחי המיליארדרים ששולטים בקרטל יבוא הרכב — עוד מיסוי.

ועכשיו אחרי שגבינו את המס אפשר לחלק אותו בחזרה ל״ציבור״, אלא שבראש התור תמיד יעמדו קבוצות האינטרס החזקות שאיש לא רוצה להרגיז, בוודאי לא בשנה האחרונה, שבה היטלטלנו ממערכת בחירות אחת לשנייה. הקרב הפוליטי בין גוש נתניהו לגוש אנטי־נתניהו הוא על מנדטים בודדים, ולכן הצורך לשחד או לפחות לא להרגיז את קבוצות האינטרס הקטנות גדול מתמיד.

4. באתר האינטרנט של רשם החברות כתוב שחברת ג'יי אנד קיי אקספרטס הוקמה באוגוסט 2019. הבעלים היחיד של החברה הוא נעם יעקב, וכתובת משרדיה הוא בניין מגורים בעיר שוהם — כנראה כתובת המגורים שלו.

באתר האינטרנט שלה מציגה עצמה החברה כמי ש"מתמחה בניהול ותפעול מתקנים, נכסים ושרשראות אספקה. החברה מספקת שירותי ניהול, ייעוץ ותפעול". על פי האתר, החברה מתמקדת בניהול חיצוני של ועדי בית ("הכולל תחזוקה מתקדמת ושירות יעיל וקהילתי בכל בניין"), בייעוץ ותפעול תהליכים בשרשרת האספקה, ובייעוץ ותפעול תהליכי תחזוקה.

אוקיי, עוד עסק זעיר וצעיר בתחום שירותי הניהול של הנכסים. לא בדיוק: עידו אפרתי חשף השבוע ב"הארץ" שהבעלים של החברה שקמה לפני שנה הוא סא"ל במיל', קצין לוגיסטיקה זוטר, שגויס עם פרוץ הקורונה לעבוד במרכז השליטה למאבק בקורונה. לפני חודשיים הוא סיים את המילואים, הוריד את המדים, ונהפך לספק של משרד הבריאות שאחרי על ניהול הרכש של ציוד רפואי וציוד מיגון להתמודדות עם הקורונה.

באתר החברה של יעקב אין שום אזכור לידע או לניסיון בתחומים של רכש ציוד רפואי או רכש בכלל. בדו"ח של חברת המידע העסקי דן אנד ברדסטריט אודות החברה, מצוין כי ההון הרשום של החברה הוא 10,000 שקל בסך הכול, ובסעיף המלצת האשראי נכתב כי מדובר ב"חברה חדשה — מומלץ לעבוד במזומן או כנגד ביטחונות מלאים בלבד“.

ראש המוסד יוסי כהן
ראש המוסד יוסי כהןצילום: מוטי מילרוד

כיצד אדם שהיה אחראי על לוגיסטיקה בצה״ל נהפך בן לילה למי שאחראי על רכש ציוד רפואי במיליונים, מאות מיליונים או מיליארדים בתקופה של משבר בריאותי חסר תקדים? הרי במשרד הבריאות, בקופות החולים ואפילו בצה״ל יש מחלקות רכש ענקיות עם אלפי עובדים, שבראשן עומדים אנשים שעוסקים ברכש ציוד רפואי כמקצוע במשך עשרות שנים בהיקפים של מיליארדים.

במקום לנסות למצוא הסבר להחלטה העקומה הזאת, אפשר לחזור לשאלה שהעליתי כאן בדיוק לפני שלושה חודשים. כזכור, ערב אחד התבשרו צופי ערוץ 12 שהערב תהיה "חשיפה דרמטית": ראיון חטוף עם ראש המוסד יוסי כהן, שבו יסופרו עלילות הגבורה על בחורינו הטובים מאחורי קווי האויב. ראש הממשלה החליט, כזכור, להפקיד בידי נאמנו ומקורבו כהן את רכש הציוד הרפואי הדרוש למשבר הקורונה.

החשיפה היתה ריקה מתוכן, הצופה לא הבין למה המוסד רוכש ציוד ומדוע מיליארדים עפים מהכיס שלנו תחת איפול מוחלט. חלפו כמה חודשים, ואפרתי חזר ובדק איך הסתיים המבצע הסודי של המוסד: 3 מיליארד שקלים הוצאו, ישראל לא הצליחה לקבל ציוד רפואי במהירות הנדרשת, הציוד שכן הגיע היה בחלקו פגום ולא מתאים ובעיקר — על כל הסיפור יש איפול מוחלט.

את אותה שאלה אפשר כמובן לשאול לגבי ההחלטה לרתום את הטכנולוגיה של השב״כ לביצוע חקירות אפידמיולוגית: מה שהוצג כפריצת דרך טכנולוגית של סטארט־אפ ניישן התברר תוך פחות משלושה חודשים ככישלון מוחלט כאשר הגל השני הפך את ישראל לאלופת עולם במספר המקרים חדשים של חולי קורונה.

מה שמחזיר אותנו לכותרת ולפתיח של הטור הזה: השאלה אינה אם יש הצדקה לגירעון תקציבי של 150 או 250 מיליארד שקל — זה נתון, אלה כללי המשחק של עידן הקורונה. השאלה היא כיצד הממשלה תקצה את המשאבים המוגבלים שלה ובעיקר כיצד יחולק הנטל בין השכבות הקבוצות השונות באוכלוסייה. כל הסימנים מראים שהקיטוב הפוליטי והנורמות הפוליטיות שהתפתחו כאן בשנים האחרונות חזקים יותר, אלימים יותר ומושרשים יותר מכל משבר אווירת חירום, כאב כלכלי וחברתי או דיבורים על סולידריות ושיתוף פעולה. האנשים שיושבים על ברזי הכוח, הכסף והפוליטיקה לא רואים במשבר הזה הזדמנות לשינוי התוואי הכלכלי והחברתי, אלא רק עוד תקופה שבה ניתן למי שחזק, ניקח ממי שחלש, נתנהל בשרלטנות, נבזבז כספי ציבור, נעשה הכל לטייח ולהסתיר את המידע שלו זכאי הציבור, נחזק את שלטוננו ובעיקר נבצע עוד נתח מהקופה והרכוש הציבורי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker