אם כבר להיתקע בפקק, עדיף במכונית שלי

כדי להעריך אם יש בכל זאת אפשרות להשתמש בתחבורה ציבורית ועל הדרך לתרום את חלקי להקלה על גודש התנועה, החלטתי לנסות ולנסוע לעבודה בתחבורה ציבורית ■ מהר מאוד ויתרתי על הרעיון

ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י

בניגוד לשם הרע שיצא לי בין כמה ממכרי, אני לא חושבת שאני מאחרת כרונית, אבל בשבועות האחרונים מצאתי את עצמי מאחרת ללא הפסקה. בחלק מהמקרים האיחורים היו משמעותיים למדי - חצי שעה ויותר, ובחיי שזאת לא היתה אשמתי.

באחד המקרים, למשל, נקבעה ישיבה במערכת העיתון ל-13:30. תיכננתי את סדר היום שלי כדי שאצא מהבית חצי שעה קודם - זמן נסיעה קבוע וסביר ביותר. יצאתי בזמן, אך מהר מאוד נהפכה הנסיעה לזחילה אטית, ובסופו של דבר כמעט נעצרה לגמרי בפקק ענק, שהחל בצומת קיבוץ גלויות בתל אביב וסופו לא נראה באופק. בהתחלה עוד היתי אופטימית ולא הודעתי על איחור, אבל חמש דקות לפני מועד הפגישה, כשהכביש נהפך למגרש חניה עמוס ורועש, הודעתי שאאחר בכמה דקות. הגעתי לבסוף כמעט ב-14:00, מגמגמת משהו על עומסי תנועה קשים ומבטיחה שבפעם הבאה אצא מוקדם יותר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker