צנזורה? צו איסור פרסום? זה הכל כסף

מהטלפון הלילי לעיתון ועד לזפת בחופים: כשהמנגנונים משתיקים - לווייתנים מתים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לווייתן מת בחוף ניצנים
לווייתן מת בחוף ניצניםצילום: אילן אסייג

חצי שעה לפני הורדת הגיליון לדפוס, הטלפון במערכת TheMarker צילצל. על הקו היה בכיר בצנזורה. הלה תהה אם בעיתון המתוכנן מופיעה במקרה ידיעה הקשורה בחברת קצא"א (קו צינור אילת־אשקלון).

מופתעים מיכולתה של הצנזורה הצבאית לדעת על שיבוצה של ידיעה בעיתון שעדיין לא הודפס - השבנו לשאלה בחיוב. בתגובה, הורה הבכיר להסיר מיד את הידיעה מהעמוד.

הידיעה שאמורה היתה להתפרסם אז, באוקטובר 2012, עסקה בביקורת על פעילותה של החברה המעין־ממשלתית קצא"א, וכן בדו"ח שחיבר עליה באותם ימים משרד מבקר המדינה.

שנה לאחר מכן, בסתיו 2013, ראה הדו"ח אור, והתוכן שהופיע בידיעה העיתונאית שנגנזה פורסם אז בריש גלי, וכך הוא מופיע עד היום באתר האינטרנט של המבקר. מדוע לפיכך פסלה הצנזורה את הפרסום בעיתון בזמן אמת?

לימים התברר כי הסיבה לפסילה הצנזוריאלית לא נבעה מדאגה לביטחון המדינה - וגם לא מחשש לפגיעה בבוררות החשאית שניהלו ישראל ואיראן באשר לזכויות בקצא"א.

צינור של קצא"אצילום: גיל כהן-מגן

הסיבה לפסילת הידיעה נעוצה היתה בחשש כי הפרסום יחבל בהסכם המימון של תחנת הכוח דוראד - מיזם פרטי שבו החזיקה קצא"א 37.5% מהמניות, לצד זורלו הטורקית, משפחת אדלסבורג וקבוצת דורי.

בדיעבד, נודע כי כמה ימים לאחר הפרסום המתוכנן אמורה היתה להיחתם עסקת אשראי ענקית - בהיקף 3.8 מיליארד שקל - שאותה הובילו עבור קצא"א ושות' בנק הפועלים וכלל ביטוח.

פרסום עיתונאי בדבר אי סדרים לכאורה בפרויקט, מתן פומבי לעובדה שמתבשל נגדו דו"ח ביקורת - וציון טענה כי מכבש לחצים מופעל כדי לקבור את הדו"ח - עשויים היו לעורר מתים, להציף שאלות מיותרות ולעכב את החתימה על העסקה. קל וחומר כשהקרקע של תחנת הכוח הוקצתה למשקיעים ל-49 שנה ללא מכרז, זכויות קצא"א במקרקעין שועבדו באופן תמוה לטובת בנק הפועלים - וכשחוזה העוגן של תחנת הכוח מול משרד הביטחון נחתם בחסות ניגוד עניינים בוטה.

TheMarker פנה אפוא לתגובה. בקצא"א מיהרו להתלונן אצל משרד הביטחון. זה הזעיק את הצנזורה - והשאר היסטוריה. שבועיים לאחר פסילת האייטם נערך טקס סגור לתקשורת, במעמד בכירי המשק, ארבעה בנקים וארבעה גופים מוסדיים. הסגירה הפיננסית נחתמה, וזאת בלי שמרבית הנוכחים מודעים בכלל לדו"ח הביקורת שנרקם ברקע.

במלים אחרות, הצנזורה הצבאית בישראל הופעלה כדי לשרת אינטרס זר, פרטי ועסקי, וסמכויותיה הלא־טריוויאליות נוצלו לצורך הלבנת עסקה מושחתת.

דליפת הנפט בנחל עברונהצילום: ששי חורש

על הדרך, מעמדה האקס־טריטוריאלי של חברת קצא"א החשאית נשמר, והאסון היה רק עניין של זמן, כי ברי לכל דעת שהשחתת מידות סופה בהשחתת סביבה (ולהפך).

מי שפועל במחשכים, מוחרג מהחוק, לא מחויב בכללי בשקיפות - ומחזיק בצנזורה פרטית למקרה של דליפת מידע - סופו שיהיה מעורב במחדל, וזה אמנם התרחש שנתיים לאחר מכן.

בחורף 2014 דלף צינור הנפט של קצא"א בשמורת עברונה בהיקף גדול בהרבה מהדליפה שהשחירה בימים האחרונים את חופי ישראל - ושוב הוכח כי חסינות מכוח חוק לא מקנה חסינות מהידבקות בחוליי החברה.

עקבו אחר הכסף

אף שהופעותיה בשיח הציבורי נדירות, הספנות היא עולם ומלואו. 80% מנפח הסחר העולמי נעשה דרך הים, 53 אלף אוניות אחראיות לשוק שיגיע בתוך שנה־שנתיים למחזור של טריליון דולר בשנה - והשפעתו על חיי היום־יום עצומה, ודאי בעידן הקורונה.

מכולות על אונייה. מחירי התובלה עלוצילום: SAMEER AL-DOUMY - AFP

המגפה עשתה טוב לעסקי הספנות. מחירי התובלה הימית בשיא, הביקוש למכולות זינק, המספנות חזרו לבנות אוניות - ואפילו בישראל הקטנה יש שניצלו את הגאות כדי להנפיק (צים ומספנות ישראל). אלא שכמו בכל תחום כלכלי, גם לספנות יש חצר אחורית.

ב-1 בינואר 2020 יושמה רפורמת דלק נקי בעולם הספנות, שבמסגרתה נאסר על אוניות לעשות שימוש בדלק בעל שיעור גופרית גבוה מ-0.5%. כך, אוניית מכולה שעוזבת את סין בדרכה לאירופה, מאחסנת בקרבה 5,000 טונה של דלק - שחלקו מזוט מזוהם (HFO) בשיעור גופרית גבוה, וחלקו "נקי" יותר (MGO), בשיעור גופרית של 0.1% בלבד.

ערבוב נכון אמור לייצר דלק תקני, אך פה טמונה בעיה. הפער בין מחיר דלק מזהם למחיר דלק דל גופרית נע סביב 150 דולר לטונה - ומייצר תמריץ לעבריינות. אונייה שמפליגה חמישה ימים עד לים התיכון תוכל לחסוך 50 אלף דולר אם תשרוף דלק מזהם - בלי שאף אחד ישים לב. כסף שמונח על הרצפה.

ד"ר אליקים בן חקון מהטכניון חישב ומצא כי רכיב הדלק בקו אסיה־אירופה אחראי ל-44% מעלות המסע כשהאונייה עושה שימוש במזוט מזהם - ומזנק ל-68% מהעלות כשהמזוט "נקי". וככל שהארביטראז' הרגולטורי בין נמלי אסיה ואפריקה לבין הנמלים הקפדניים באירופה גדול יותר - כך גדל הפיתוי להמתין עד לחציית תעלת סואץ, ואז לשנות את תמהיל הדלק.

אך מה קורה אם צוות האונייה שגה בחישוב ונותר בפאתי אירופה עם עודף דלק מזהם - מה שעלול לסבך את חברת הספנות בקנס כבד, פגיעה במוניטין, וחלילה השבתת אונייה?

צב מכוסה זפת בחוף גדור, בשבתצילום: Ariel Schalit/אי־פי

אפשרות אחת היא להגביר מהירות, כדי לשרוף עוד דלק. אפשרות שנייה היא להאריך טיפה את המסע, ואפשרות שלישית היא לדלל מלאי. "לשחרר" דלק בלב ים. בקטנה. 50 טונה. אולי 100. פעולה שאמנם תיצור כתם שחור, אבל לא כזה שמישהו ירגיש. אלא אם באותו הזמן תתחולל סערה, וזרמים חזקים יכסו חופי מדינה שלמה בזפת. וזו רק חשיפה תיאורטית אחת שעמה נדרשת ישראל להתמודד.

בים התיכון מסתובבים עשרות סוחרים (טריידרים) שמתפרנסים מעסקות נקודתיות (SPOT) של ממכר נפט גולמי ותזקיקיו. השוק הדינמי מחייב אותם להפגין גמישות תפעולית, ולכן חלקם לא מהסס לחסוך זמן עגינה יקר כשהוא נדרש לתקן תקלה במנוע, או סדק במכלית - גם במחיר ריקון דלף נפט בלב ים.

ואם נוסיף לעבריינים האקראים את הפרחחים שמטעמי חיסכון בזמן או כסף מוותרים על ניקוי מכלי תזקיקים בנמל, לטובת שחרור שארי מטען בים - אז ברור שהנסיקה בשינוע הימי מגדילה גם את הסיכונים של ארצות חוף - ולכך יש להיערך בהתאם:

להקים נקודות בקרה בחיפה ובאשקלון, להטמיע טכנולוגיות ניטור, לעקוב אחר רמות הזיהום בנמלים, להצטרף לרשת ההתרעות הסביבתית־ימית של האיחוד האירופי (EMSA), להדק קשרים עם חיל הים, לגבש פרוטוקול התנהלות בחירום, לתרגל פינוי זיהומים בתנאי מזג אוויר משתנים - כל הדברים שבמשרד להגנת הסביבה לא עשו, ובמקום זאת בחרו להסתתר מאחורי צו איסור פרסום מיותר שהשיגו מבית המשפט (ושבדיעבד בוטל).

רמז מטרים

כרזת הסרט "לוויתן". השלד כסימבול להתפוררות המדינהצילום: Fox

איסורי פרסום, צנזורה צבאית, איפול מעושה, מיסוך שרירותי והדלפות מגמתיות - כל אלה לא פותרים דבר, אלא רק מזמנים מהר יותר את האסון הבא. על הדרך, הם גם מזהמים את האמון בממסד.

הרי את הזפת ינקו בסוף. בעבר נהגנו לנקותה מהרגליים מדי שבת בחוף קרית חיים. מה שלא ניתן יהיה לתקן זה את הלווייתן.

לא גור הלווייתנים שמת לפני שבוע בחוף ניצנים, לאחר שהואבס בזפת - אלא "הלווייתן" של תומס הובס. זה שהניח את היסודות למדינה המודרנית על בסיס של אמנה חברתית, זה שטווה את הלגיטימציה לריבונות של ימינו על יסוד של הסכמה עממית - וזה שמוטל מת כאשר מנגנונים ריבוניים מחפים בכוח על השחתת מידות שסיכנה חיי אדם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker