גמביט המלכה: המשחק של נתניהו, אמסלם, נתן אשל - והבת שלו

במשפחת אשל כבר למדו את הלקח: "אם המלך שלך תחת מתקפה - אל תהיה מוטרד מאיבוד חייל המלכה"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גמביט המלכה
הסדרה "גמביט המלכה". "לקחת את היריב ליער חשוך שבו 2 + 2 = 5" צילום: נטפליקס

כדי לפתוח משחק שחמט בגמביט צריך להיות חצי משוגע. סוג של מהמר. אחרת לא ניתן להסביר כיצד במשחק מחושב וזהיר כל כך, יחליט שחקן לוותר מרצונו החופשי על אחד מכליו שעל הלוח. משל היתה זו קבוצת כדורגל שעלתה לדשא עם עשרה שחקנים בלבד — שחקן פחות מיריבתה.

גמביט הוא כינוי כולל לקבוצת מהלכי פתיחה. המשותף להם הוא בחירת שחקן להקריב את אחד מכליו, בדרך כלל חייל (רגלי), כדי להשיג יתרון בפריסת יתר הכלים על הלוח. הפתיחות השכיחות יותר הן אלה שבהן מוקרב ה"פיון" שמגן על כלי המלוכה, ומשכך כונו גמביט המלך/ה. אבל במשחק שמתאפיין במקסימום רגישות לטעויות, ושבו כל מהלך הוא הרה גורל — איזה שחקן מיושב בדעתו יוותר מבחירה על אחד מחייליו?

התשובה היא שהשחמטאים הנועזים והיצירתיים של גמביט המלוכה רואים בהקרבה משום השקעה. התדהמה שבה הם מכים את יריביהם בזכות המהלך הלא-רציונלי לכאורה יוצרת היסח דעת — שהוא המטרה.

הוויתור המפתיע משבש את התוכניות ההתקפיות המקוריות של היריב, זורע בלבול בשורותיו וגורם לו לאבד זמן יקר בסידור מחדש של מערך הכלים, שעה שיוזם המהלך מנצל את כישורי האלתור שלו כדי להשתלט על מרכז הלוח ולתקוף ביתר שאת.

אשל במשא ומתן הקואליציוני, בחודש מאי האחרון
נתן אשלצילום: אוליבייה פיטוסי

במלים אחרות, בין אם מדובר בהקרבה של חייל, של יועץ נאמן או של חצי כהונה במסגרת רוטציה — השיבוש שמייצר הגמביט אמנם חושף את השחקן לסיכון בטווח הארוך, אלא שעד אז הוא מאפשר לו להשתחרר מכבלי הדקדוק, לפתח התקפה מהירה, אגרסיבית ויעילה יותר - ולהכריע את המשחק מהר. ובמלותיו של השחמטאי האגדי מיכאל ("הקוסם מריגה") טל: "לקחת את היריב שלכם ליער חשוך עמוק שבו 2 + 2 = 5, ושרוחב היציאה ממנו מספיק רק לאחד".

נתן וקיבל

במאי 2013 התדפק נתן אשל על שערי חברת המים הלאומית מקורות ברחוב לינקולן בתל אביב. היה זה כשנה אחרי שאשל — איש סודם של בנימין ושרה נתניהו — הוקרב טקטית במסגרת עסקת טיעון שבה הודה ב"צילום לא מקובל" של עובדת לשכה (לא ברור אם בשליחות מאן דהוא). מאז, המשיך החייל אשל לשמש מוציא ומביא עבור הזוג נתניהו - מתחת לרדאר, וביתר חופשיות, כאשר מבקריו של נתניהו נותרים חסרי אונים ויכולת מעקב אחריו.

בעודו מתייצב בפני מנהלי מקורות שאירחו אותו בנימוס, החזיק אשל באמתחתו הצעה עסקית שלא ניתן לסרב לה. רשות המים הלאומית של מקסיקו, Conagua, התעתדה אז להזמין סקר הידרולוגי על מצב מי התהום במקסיקו סיטי — עניין של 4 מיליון דולר פחות או יותר. לכשמקורות תוכרז כזוכה בחוזה, הציע אשל, תזכור החברה הממשלתית לצ'פר אותו בעמלת תיווך של 5%.

רצה הגורל והחזון המקסיקאי של אשל התממש. בדרך נס זכתה בהתקשרות החברה הבת מקורות ייזום, זרוע הפרויקטים של מקורות. ואולם כשהגיע מועד התשלום לאשל — 850 אלף שקל — פירסם TheMarker תחקיר שהציף כמה שאלות קשות אודות ההרפתקה, ובמקורות קיבלו רגליים קרות.

אשל, כך התברר, לא היה לבד. לצורך מימוש העסקה במקסיקו שכרה מקורות ישראלי אחר, ושילמה לו סכום גבוה פי ארבעה מזה ששולם לאשל. זאת, נזכיר שוב, עבור תיווך בין שני גופים ממשלתיים.

מאגר אשכול, שמפעילה חברת מקורות
מאגר אשכול, שמפעילה חברת מקורותצילום: גיל אליהו

המתווך השני היה אורי אנסבכר, מכוכבי פרשת קרטל הלולבים שהתפוצצה בסוף שנות ה–90. הכוכב שהגיח במפתיע בדרום אמריקה, קיבל מידי מקורות לא פחות מ–700 אלף דולר — ללא קשר לדמי התיווך ששולמו לאשל. כלומר, לפחות רבע מהתמורה של מקורות בעסקה הבילטרלית זרם לכיסן של דמויות צללים.

מפרטי החוזה של אנסבכר נודע כי מקורות הבטיחה לו גם 100 אלף דולר עבור טיפוח מערכת היחסים מול רשות המים המקומית, ובין היתר גם עבור דאגתו ל"תחזוקת קשרים עם אנשי מפתח בשלטון המקומי, בקהילה העסקית ובאקדמיה". 70 אלף דולר נוספים הובטחו לו תמורת "עיצוב וסיוע ליישום שירותי יחסי ציבור, קשרי קהילה ושירותי לובינג במקסיקו".

במקורות טענו כי מדובר בחוזה סטנדרטי מול קבלן משנה, ואולם גישושים מצד גופי אכיפה עוררו בהלה במסדרונות החברה הממשלתית. הנהלת מקורות עצרה בעקבות כך את תשלום שכר הטרחה לאשל ויצאה לחפש חוות דעת משפטית שתכשיר אותו.

אשל הזועם פנה לבית המשפט בתביעה כספית נגד מקורות. כתב הגנה לא הוגש היות שאף לא אחד מקרב עובדי החברה או מנהליה הסכים לחתום עליו — גם לא על תצהיר — ומקורות חויבה לשלם. את התביעה לבית המשפט, אגב, הגיש עבור אשל עו"ד יוסי כהן, פרקליטה של משפחת נתניהו.

מכל האנשים בעולם

מבקר המדינה חיכה למשטרה. המשטרה חיכתה ליועץ המשפטי לממשלה. היועץ גילגל את תפוח האדמה הלוהט לפתחה של רשות החברות הממשלתיות — והביקורת נקברה. חלף יום, חלפו יומיים. תחקירים עיתונאיים נוספים חשפו כי מקורות ייזום היתה רחוקה מלשמש רק קופה קטנה עבור יד ימינם של הנתניהו'ז. מדובר היה במכבסה של כספים פוליטיים בכלל — ובעיקר כר למינויים פוליטיים בשירות ישראל ביתנו.

בנימין נתניהו
בנימין נתניהוצילום: תומר אפלבאום

כך הספיקה החברה להטביע חצי מיליארד שקל מכספי ציבור בפרויקט התפלה כושל באשדוד, ולהפסיד עוד מיליונים בהרפתקאות עסקיות מוזרות בקפריסין וברכישות כושלות בישראל. עם היוודע עומק המורסה, החלה מכירת חיסול של נכסי החברה הבת ורוב עובדיה פוטרו. מקורות ייזום רוקנה מרוב פעילותה, ובאחרונה עלה עניינה על שולחן ועדת השרים לענייני הפרטה. בתחילת אוקטובר, 13 שנה אחרי שהוקמה, אישרו השרים למכור את המוניטין והידע שנותרו במקורות ייזום — ומה שנותר מהחברה ייצא בקרוב להפרטה.

הלקח העיקרי שנלמד מהפרשה, כך נטען, הוא הצורך של החברות הממשלתיות בדירקטוריון מקצועי, עצמאי ונטול זיקות פוליטיות, כזה שיידע לפקח בזמן אמת על הנעשה בחברה, להכווינה לפעילות עסקית חפה מהטיות, ולהניא את הנהלתה מטריקים ושטיקים.

ואכן, בנימין נתניהו עצמו התגייס לטובת העניין ועם כינונה של הממשלה הנוכחית החליט לטפל באופן אישי יותר בנעשה בחברות הממשלתיות. הוא הפקיע את העיסוק בחברות מידי שר האוצר, ישראל כ"ץ, והעביר זאת לידי שר הדיגיטל, דודי אמסלם — שאף מונה ליו"ר ועדת השרים לענייני הפרטה.

כך אמון אמסלם זה חצי שנה על מניעת הישנותם של מקרים דוגמת זה של מקורות ייזום. הוא זה שמופקד על רשות החברות, הרגולטור שמפקח על הנעשה בהן, שמבקר את הליך מינוי הדירקטורים — וגם הרגולטור שמינה בשבוע שעבר את הבת של נתן אשל, יפעת סלע, לתפקיד מנהלת תחום הדירקטורים הממשלתיים.

החברה להגנת טבע האדם

חברה ממשלתית, בהגדרה, סובלת מסתירה אינהרנטית. מחד, מדובר ביישות עסקית שכפופה לדיני חברות; מאידך, זו פועלת עדיין בחסות דרג פוליטי בעל שאיפות (גם אם לגיטימיות) שאינן עולות בהכרח בקנה אחד עם טובת החברה.

דודי אמסלם, השר המקשר בין הממשלה לכנסת
שר הדיגיטל הלאומי, דודי אמסלםצילום: עופר וקנין

השעטנז הזה, של יחידת סמך ממשלתית עם גוף עסקי שמתגאה בשורת הרווח הנקי שלו — יוצר אנומליה מסוכנת. וכשייצור הכלאיים הזה נדרש להתמודד עם הלחם שרירותי, אזי תפקידם של הדירקטוריון, של הדירקטורים ושל רשות החברות הופך קריטי — ולא בגלל הג'ובים. זה כסף קטן.

היכולת לבקר כל החלטה בחברות היא כמעט בלתי אפשרית. בסופו של יום, כל דירקטור — לפי צו מצפונו, כישוריו ולפי ניסיונו המקצועי — הוא שבוחר אם להצביע בעד או נגד חוזה גז במחיר במופקע למשך 15 שנה, ללא חלון יציאה, אף שימיט על הציבור קנס של 14 מיליארד שקל; כל דירקטור לעצמו מחליט אם לאשר הזרמה של מיליארדי שקלים דרך ועדת חריגים לקבלנים המקורבים למרכז הליכוד — והאם לדרוש איסור העסקה של מאעכרים יוצאי לשכת ראש הממשלה לצורך תפירת פרויקטים תמוהים במקסיקו.

יפעת סלע
יפעת סלעצילום: בשמת איבי

סלע היא כנראה אישה מוכשרת ונקיית כפיים. אך העובדה שניסיונה המקצועי מסתכם בעבודה בחברה להגנת הטבע ובניהול עמותה (חשובה) לשילוב בני נוער בחברה, העובדה כי אביה ממשיך לבחוש עבור נתניהו ואף ייצג אותו במו"מ הקואליציוני האחרון, והעובדה שרה"מ מינה באופן חריג את השר הממונה עליה לתפקידו — כל אלה מציפות שתי תהיות בלתי נמנעות.

האחת, מדוע הועדפה דווקא סלע על פני עשרות מועמדים אחרים; והשנייה, האם העובדות המצוינות לעיל לא יפריעו לה להיאבק בכוונת השר אמסלם להפחית ממשקלו היחסי של הניסיון העסקי כקריטריון לבחירת דירקטורים בחברות הממשלתיות. שהרי ניסיון העבר כבר לימד את סלע ואותנו, כפי שניסח זאת הרב־אמן גארי קספרוב: "אם המלך שלך תחת מתקפה — אל תהיה מוטרד מאיבוד חייל המלכה". 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker