ואם נתניהו ילך - החרדים יתיישרו?

גם אם נתניהו ייעלם מחיינו פתאום, החרדים לא ירוצו ללמוד לימודי ליבה ולא יעמדו בתורים ארוכים בבקו"ם כדי להתגייס ■ חייבים ליצור מערך תמריצים שיחבר את החברה החרדית למדינה

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בנימין נתניהו, אריה דרעי ויעקב ליצמן. עד כמה המדינה מסוגלת לממן אורח חיים שאינו בר קיימא לקהילה הכי צומחת כאן?
בנימין נתניהו, אריה דרעי ויעקב ליצמן. עד כמה המדינה מסוגלת לממן אורח חיים שאינו בר קיימא לקהילה הכי צומחת כאן?צילום: אמיל סלמן

יש מספיק סיבות לזעום על ראש הממשלה בנימין נתניהו בנוגע לניהול משבר הקורונה ואחריותו להתנהלות של חלקים בחברה החרדית באירוע הזה - ציות נמוך ואכיפה ירודה שהביאו לתחלואה גבוהה ולשני סגרים קשים שגבו ועוד יגבו מחירים כלכליים כבדים. ההיסטוריה תשפוט את נתניהו ויהיה מספיק זמן לבחון את החלטותיו ולחקור אותן ואת השפעתן על החברה והכלכלה הישראלית.

ואולם למרות הביקורת, קשה לטעון כי פוליטיקאי אחר היה נוהג אחרת ממנו בניהול מערכות היחסים עם החברה החרדית. מדובר בחברה הנבדלת מהחברה הכללית בנושאי חינוך, עבודה ושירות צבאי. במשבר הקורונה גם התברר עד כמה היא נטועה עמוק בהרגליה ההתקהלותיים - בישיבות, בחתונות, בבתי כנסת, בחגיגות למיניהן וכמובן בבתי המגורים הצפופים ומרובי הדיירים.

היא נבדלת מהחברה הכללית גם במקורות הסמכות. הרב קנייבסקי או הרבי מגור חשובים יותר בהיררכיה מאשר ראש הממשלה ומוסדות השלטון. לכן, גם אם נתניהו ייעלם מחיינו פתאום - אף בעיה הקשורה בהתנהלות החברה החרדית לא תיעלם. הם לא ירוצו ללמוד לימודי ליבה, לא יעמדו בתורים ארוכים בבקו"ם כדי להתגייס לצבא, לא יוותרו על קצבאות האברכים ולא על החלוקה המסורתית בין נשים מפרנסות וגברים לומדים.

מדובר בתרבות ותופעות עמוקות ומושרשות שנבנו במשך עשרות שנים. נתניהו לכל היותר תרם להתחזקותן, וכנראה שכל פוליטיקאי אחר היה נוהג פחות או יותר כמותו, ואם לא - הוא כנראה לא היה ראש ממשלה.

מגזר אחד מעל כולם

אכן, יש שתי גישות לגבי החברה החרדית בפוליטיקה הישראלית. זו של יאיר לפיד, שקורא להם להתגייס לצבא, ללמוד לימודי ליבה, להשתלב בשוק העבודה; וזו של נתניהו - שחושב שלפיד צודק, אבל לא מעוניין להתעמת עם החברה החרדית, ולכן זורם עם כל שגעונותיה.

לפיד לא יצליח להקים ממשלה כי החרדים לא יתנו לו, ונתניהו לא מצליח למשול במשבר הקורונה מאותה סיבה בדיוק. בכל מקום שבו תפישת העולם של נתניהו מתנגשת עם זו של החרדים - הם ינצחו. לכן הוא הפסיק להיאבק על חוק הגיוס והשוויון בנטל, הגדיל קצבאות ותקציבים לחרדים, והפגין רפיסות בניהול משבר הקורונה בכל הקשור לטיפול בחברה החרדית.

זה עצוב, משום שלנתניהו דווקא יש קבלות בהתמודדות עם החברה החרדית: כשכיהן כשר האוצר ב–2003 הוא הוביל את תוכנית מקצבאות לעבודה, פגע בבטון הרכה של החברה החרדית - קצבאות הילדים - והתמודד עם הפגנות ענק נגדו. הוא גם שילם מחיר בקלפי כשהליכוד בראשותו השיג רק 12 מנדטים בבחירות 2006.

אלה היו ימים שבהם נתניהו עשה את הדבר הנכון. זה לא הפוליטיקאי הציני של היום, המסובך בכתבי אישום, הנכנע לחרדים ונשען עליהם כדי לשמר את שלטונו, זה שרואה את טובתו לפני האינטרס הציבורי, ואפילו לפני טובתה הבריאותית והפרנסתית של החברה החרדית.

הפגנת חרדים נגד הסגר
הפגנת חרדים נגד הסגרצילום: אוהד צויגנברג

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, אמר השבוע באחד הדיונים כי הטיפול הכלכלי במשבר הקורונה יתבצע בשלושה שלבים: 1. בלימת המחלה ומתן מענה לצרכים העסקיים הסוציאליים - דמי אבטלה, מענקים והלוואות; 2. בניית מנועי צמיחה למשק מרגע שהמגפה תהיה תחת שליטה; 3. בניית צעדי התכנסות לפרמטרים הכלכליים שראינו כאן ערב משבר הקורונה - הורדת הגירעון ויחס החוב־תוצר.

איך עושים את זה? מעלים מסים, מבטלים פטורים קיימים ממסים ומקצצים בהוצאות הממשלה ובשירותים לציבור. השלב השלישי עדיין רחוק מאתנו. ואולם מה שקורה בשלב הנוכחי, האופן שבו הממשלה מתמודדת עם המשבר, ההתחמקות שלה מפתרונות דיפרנציאליים כמו סגרים בערים אדומות בלבד, הקיטוב והזעם בין קהילות שונות והיעדר הסולידריות החברתית עלולים להביא את החברה הישראלית לשלב השלישי כשהיא מרוטת עצבים, מסוכסכת ומפולגת - מה שיכתיב התנגשות חברתית ופוליטית עזה.

זה השלב שבו החברה הישראלית תידרש להתחיל לממן את העלות הכבדה של הטיפול במשבר הקורונה המסתכמת בשלב זה בכ–150 מיליארד שקל ובאובדן תוצר בסכום דומה. עקרונית, צריך לייחל לבואו של הרגע הזה בהקדם, כי הוא יבשר את סופו של אירוע הקורונה ואת התאוששות המשק. מעשית, זה הולך להיות רגע כואב, כמו הרגע שבו המלצרית במסעדה מגישה לנו חשבון על ארוחת חמש מנות ועשרות סועדים. זה שלב שבו כל הדילמות שצפו במשבר הקורונה הנוגעות לאתגרי החברה החרדית יצופו ביתר שאת. העשירונים העליונים בישראל יידרשו לשלם הרבה יותר מסים, העשירונים התחתונים עלולים לקבל הרבה פחות שירותים, וספק אם יישאר כאן עשירון מרוצה.

מדיניות הרווחה הישראלית הלא מאוד נדיבה מאוימת לא רק בגלל אילוצים תקציביים, אלא גם בגלל הפערים האדירים בחברה הישראלית במערך הזכויות, החובות, הציות, מקור הסמכות וההתאמה לאורח חיים מודרני מבוסס מדע.

חרדים בהלוויית האדמו"ר מפיטסבורג, השבוע
חרדים בהלוויית האדמו"ר מפיטסבורג, השבועצילום: אילן אסייג

אפשר להגיד על החברה החרדית הרבה דברים, אבל דבר אחד ברור - היא קנאית למנהיגיה, הרגליה ותרבותה. היא מתעקשת לקיים את אורח החיים הזה הגם שהוא כרוך בעוני, צפיפות וסכנות בריאותיות. אם זו היתה קהילה קטנה ולא צומחת - החברה הישראלית היתה מסוגלת להתמודד עם זה. אלא שהמצב הפוך: זו הקהילה הכי צומחת וגם זו שהכי ממקסמת את כוחה הפוליטי. הדמוגרפיה שלה בלתי מנוצחת. לכן, השאלה הפוליטית, הכלכלית והחברתית שתעסיק את ישראל היא אם ועד כמה היא מסוגלת ומעוניינת לממן אורח חיים שאינו בר־קיימא לקהילה הכי צומחת כאן. האם באמצעות גישה של דיאלוג מפויס עם הישגים זעירים שייצרו תחושה של התקדמות? זו הגישה ששלטה כאן בעשור האחרון.

מדי פעם התבשמנו בעליית שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של גברים חרדים, בעלייה קטנה בנתוני הגיוס לצה"ל. נאחזנו בננו־הישגים האלה כי רצינו לחשוב שהנה זה קורה, החרדים משתלבים בחברה הישראלית. אבל אז מגיע משבר הקורונה וחובט בפרצופנו ומלמד על קהילות חרדיות רבות שלא משתפות פעולה עם המדינה וחוקיה (להגנתן ייאמר שגם בכירי המדינה - מהנשיא, דרך ראש הממשלה, שר הבריאות, ראש השב"כ והרמטכ"ל נוטים לחפף בהלכות קורונה) ולא רואות בממשלה את מקור הסמכות שלה.

האם זה אומר שצריך ללכת על גישת הכסאח - גיוס חובה בכוח, אכיפה קשוחה של חוקים, חובת לימודי ליבה וכו'? זה לא ילך. אף ממשלה לא רוצה עימותים חזיתיים, אלימים ויומיומיים כדי לשנות את דרכן של קהילות חרדיות. האופציה השלישית היא הכלכלית. יצירת מערך תמריצים, מקלות וגזרים, שיחברו את החברה החרדית למדינה.

זה אומר פחות קצבאות, תקציבי רווחה ומימון בחורי ישיבות - ויותר תמריצים עבור עבודה ושירות צבאי. מי שלא יתן - לא יקבל. מי שלא ישתתף - לא יהיה במשחק. זה אפשרי רק אם המפלגות החרדיות יישארו מחוץ לקואליציה. למזלן, כל עוד נתניהו ראש ממשלה, הפיצול בתוך החברה הלא חרדית מבטיח להן מקום טוב סביב שולחן הממשלה, עם כל ההטבות והתוספות. עד שזה יתפוצץ.

נ.ב

המתקפה על הפקידות המקצועית בישראל נמשכת זה כמה שנים, והחריפה במהלך משבר הקורונה. יותר מאידיאולוגיה, זה נראה כמו ביטוי לתסכול של פוליטיקאים כושלים שלא מצליחים לנהל מדיניות ולבצע אותה, ולכן תולים בפקידים את כל האשמה. הנזק הגדול של המתקפה הזו הוא סירוס אותה פקידות.

חלקם, למשל מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר אייל והממונה על אגף התקציבים שאול מרידור, הבינו את הרעיון והחליטו ללכת הביתה. חלקם נאחזים במשרות שלהם, מתעקשים להציג עמדות מקצועיות. וחלק שאין לדעת את שיעורו, מן הסתם גוזר על עצמו שתיקה או ריסון עצמי ולא שם את האמת ורק את האמת בפרצופם של השרים.

לכן צריך להעריך את העמדה שהציגה השבוע הכלכלנית הראשית באוצר, שירה גרינברג, להפעלת מודל דיפרנציאלי של יציאה מהסגר - לסגור ערים אדומות ולפתוח ערים ירוקות. זו עמדה מקצועית נכונה שקשה להשמיע בסביבה פוליטית טעונה כל כך, אבל זו הגישה הנכונה. גרינברג גם מציעה להתחיל לספור את נתוני התחלואה אחרת - לנכות מהם את הערים האדומות. זה יהפוך את המספרים להרבה פחות מבהילים, וזה יספק מצע לקבלת החלטות כלכליות נכונות יותר. הבעיה שדיפרנציאציה מפחידה ומקפיצה את החרדים יותר מאשר קורונה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker