שר בכיר: "אני חרד לגורלה של ישראל"

נתניהו התגלה במשבר הזה כמנהיג חלש, סחיט ומפוחד ■ זה אולי סוד ההישרדות שלו, אבל התוואי שבו צועדת כרגע ישראל הוא אסון - וזה רשום על שמו

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ראש הממשלה, בנימין נתניהו
ראש הממשלה, בנימין נתניהוצילום: יואב דודקביץ

"במדינת ישראל כישלון הוא הצלחה – ככל שהכישלון גדול יותר, כך תקבל יותר כלים, אמצעים ויכולות כדי להוביל את קבלת ההחלטות" - כך אמר אחד משרי הממשלה על המצב הנוראי שאליו הגיעה מדינת ישראל, בעקבות צונמי התחלואה של השבועות האחרונים, שהפכו אותה לאחת המדינות האדומות בעולם.

את המשפט הזה אפשר להחיל על כל מערכת ממשלתית: מערכת הבריאות מקרטעת ונכשלת בקטיעת שרשרת ההדבקה? היא תקבל שליטה על קבלת ההחלטות בעניין הסגר וההשלכות הכלכליות הכבדות שלו. ראש הממשלה נכשל בניהול המשבר? הוא יקבל יותר סמכויות להגביל את האזרחים על חשבון הדמוקרטיה הישראלית.

אותו שר יצא מתוסכל מישיבת הממשלה ביום רביעי בלילה, ונשמע אומר לאנשיו "אני חרד למדינה". הוא אמר זאת לא כמליצה, אלא כדאגה אמיתית הנובעת מהאופן שבו מתקבלות החלטות שישפיעו על חייהם וגורלם של אנשים רבים לשנים רבות.

הציבור פוגש את השר הזה ושרים אחרים מדברים באולפנים עם חזות בטוחה, אך בשיחות פנימיות הם נשמעים לגמרי אחרת. כמה משרי הממשלה – ממפלגות שונות – יודעים היטב שהממשלה נכשלה כישלון נוראי בניהול המשבר הזה. כישלון שיגבה מחירים כבדים בחיי אדם ובפרנסה.

המתווה הרדוד שמציג ראש הממשלה, בנימין נתניהו, של סגר-שגרה-חיסון מעורר בעיניהם גיחוך. נתניהו מציג זאת כאילו החיסון נמצא מעבר לפינה, תוך התעלמות מהעובדה שזה יכול לקחת שנה ויותר. באופן שבו ממשלת ישראל מתנהלת כעת, כשהחיסון יגיע, היא תידרש בעצמה לקוקטייל חזק של חיסונים לכלכלה קורסת, חברה מפורקת ומערכת בריאות מתפוררת.

המחשבה שניתן לחכות עד החיסון עם עשרות אלפי עסקים סגורים, מאות אלפי מובטלים, חובות תופחים ופיזור כספים ללא בקרה, אכיפה עלובה וסלקטיבית של הוראות הממשלה, צוותים רפואיים שמותחים את יכולותיהם עד הקצה, קבלת החלטות שערורייתית רווית שיקולים זרים בממשלה - ומשם לצייר תוואי התאוששות מהיר, היא במקרה הטוב חלומות באספמיה, ובמקרה הרע – גניבת דעת והולכת שולל של הציבור הישראלי.

נתניהו בישיבת הממשלה
נתניהו בישיבת הממשלהצילום: עמית שאבי

יש הרבה מאוד כשלים ממשלתיים בניהול המשבר הזה. משבר הקורונה מחייב פתרונות דיפרנציאליים בבריאות ובכלכלה, והם הדרך הנכונה להתמודד אתו, אך הפוליטיקה מונעת פתרונות דיפרנציאליים ודנה את כולנו לפתרונות או ענישה קולקטיבית.

במקום תוכנית רמזור, שמבחינה בין רמות תחלואה שונות ומאפשרת למקומות הירוקים לתפקד, קיבלנו חודשים ארוכים של רמזור ירוק בלבד גם במוקדי התחלואה הקשים - וכעת כל המדינה מקבלת רמזור אדום בתוספת תמרורי עצור, מ-0 ל-100 ב-10 שניות ובחזרה. סגן שר הבריאות, יואב קיש, הודה בכך כשאמר בראיון ביום חמישי כי "נכשלנו בביצוע מגבלות דיפרנציאליות". 

פתרונות דיפרנציאליים פירושם שלא סוגרים מקומות עבודה ביישובים שבהם התחלואה נמוכה, שאוכפים ביתר שאת התקהלויות במקומות שאליהם המשטרה לא מגיעה כמעט, שמנהלים סיכונים בהתאם לתרומת עסקים/יישובים/עובדים לכלכלה. כל זה כרוך בעימותים ובלחצים פוליטיים כבדים.

נתניהו התגלה במשבר הזה כמנהיג חלש, סחיט ומפוחד. כן, זה אולי סוד ההישרדות שלו, אבל התוואי בו צועדת כרגע כלכלת ישראל והחברה הישראלית הוא אסון - וזה רשום על שמו.

בניכוי החרדים והערבים, מצבנו עדיין גרוע

נתניהו היה זה שטבע את המשפט "בניכוי חרדים וערבים מצבנו מצוין". היה זה בראיון ל-TheMarker לפני שמונה שנים, והוא התייחס לתרומה של שתי הקהילות האלה לנתוני אי השוויון הגבוהים בישראל. לשיטתו, אם היינו מוציאים מהסטטיסטיקה את הערבים והחרדים (שליש מהאוכלוסייה הישראלית) הפערים היו מצטמצמים, כי הם היו כוללים הרבה פחות עניים. 

הפגנה נגד נתניהו בתל אביב
הפגנה נגד נתניהו בתל אביב. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: מגד גוזני

במשבר הקורונה התברר שמאפייני שתי החברות האלה הביאו לשיעור הדבקה גבוהים משאר האוכולוסייה, בעיקר בחברה החרדית. אם נתניהו היה מתמודד עם המשבר בצורה עניינית ונטולת שיקולים זרים, הוא היה מקדיש את עיקר זמנו להסברה בחברה החרדית. אבל הוא העדיף להשקיע אותו בהפגנות סביב מעונו ברחוב בלפור בירושלים.

אם נתניהו, שיודע לזהות בעיות כלכליות – כפי שהוכיח כשר האוצר כשהוביל את תוכנית מקצבאות לעבודה, או כשדיבר על שיעורי העוני אצל החרדים והערבים שמגדילים את אי השוויון – היה פועל בהתאם להבנה הזו, הוא היה מציע פתרונות שימנעו את צמצום הפעילות הכלכלית בצורה משמעותית.

כבר אחרי הסגר הראשון היה זה שר הפנים, אריה דרעי, שהודה כי שיעורי התחלואה בחברה החרדית עצומים ומגיעים עד 70% מסך הנדבקים. דרעי קרא אז לחברה החרדית "לעשות חשבון נפש". משום מה, הוא לא הציע את זה לנתניהו, אבל אם ראש הממשלה היה עושה זאת בלי לפחד לאבד את תמיכת החרדים, הוא היה צריך לאמץ את מודל הרמזור ולדאוג לאכוף אותו כבר בתחילת הקיץ.

נתניהו יודע היטב שתרומת החברה החרדית לכלכלה נמוכה יחסית וחלקה בתחלואה גבוה מאוד - וזה מחייב פתרונות דיפרנציאליים. אלא שהחשש שלו מהתעמתות הוביל לדחיית הבעיה עד שהיא נהפכה לבעיה חוצת מגזרים, ואז לא נותר אלא ללכת על פתרונות קולקטיביים של סגר כללי.

למרות זאת, חלקים בחברה החרדית (ששיעורי ההדבקה בה גדולים פי 3 מהאוכלוסייה הכללית) עדיין נערכים ללא הפרעה לסוכות ובונים סוכות ענק. הם העבירו את זמנם בבתי הכנסת במהלך ראש השנה ויום כיפור, ואת התוצאות נראה גם בנתוני התחלואה - אבל גם בנזק הכלכלי האדיר.

הפתרונות הקולקטיביים הם עדות לכישלון הקטסטרופלי של נתניהו בניהול המשבר. מה שווה הברית שלו עם החרדים אם הוא מאפשר להם גם לחלות הרבה יותר ולסכן את בריאותם, וגם לגרום לכך שחלקים גדולים בכלכלה הישראלית ישותקו ויגרמו נזק שאת מחירו נשלם עוד הרבה שנים?

פוליטיקה לפני בריאות וכלכלה

נתניהו פועל משיקולים פוליטיים, ובכך הוא גם מסמן לשותפיו מה הכי חשוב – פוליטיקה לפני בריאות וכלכלה. זה מה שגרם לכחול לבן, ובעיקר לשר המשפטים, אבי ניסנקורן, לדרוש סגר כלכלי נוקשה יותר מזה שהיה בגל הראשון במארס-אפריל, רק כדי להצדיק את הטלת המגבלות על קיום הפגנות. ההיגיון היה שאם בסגר הקודם לא היו מגבלות על הפגנות, אז כעת נדרש סגר נוקשה יותר כדי להצדיק הגבלת הפגנות. 

המדינה ואזרחיה משלמים מחירים כלכליים כבדים בשל רגישותו ותלותו של נתניהו בחרדים, ורגישותה של כחול לבן להפגנות. אך התוצאה היא שהחרדים לא יוצאים נשכרים מהרגישות הזו, והם חולים בשיעורי גבוהים מאוד. גם כחול לבן לא יוצאת נשכרת מכיוון שהיא בסוף נכנעת ללחצי נתניהו, מאשרת הגבלות על מפגינים וגם דוחפת לסגר כלכלי גדול יותר שיגרום נזקים עצומים.

החרדה של אותו שר לעתיד המדינה משקפת לא רק את הנזק הבריאותי והכלכלי שנגרם כעת לאזרחים, אלא את ההבנה שתהליכי קבלת ההחלטות גרועים, טובעים בשיקולים זרים, ואינם מאפשרים קבלת החלטות קרות, ענייניות ומחושבות.

הפוליטיזציה של קבלת ההחלטות, חוסר האמון בממשלה, האכיפה הלא יעילה של הנחיות הממשלה, השיקולים הזרים – כל אלה מדרדרים את ישראל במהירות. הוסיפו לכך את מבנה הקואליציה המסוכסכת, שלל הווקטורים המופעלים עליה - משפטו הקרב של נתניהו, התלות בחרדים, החרדה הציבורית – ותקבלו קוקטייל רעיל במיוחד שגם חיסון לקורונה לא יפתור.

השר שלנו חרד למדינת ישראל, ולנו לא נותר אלא להצטרף לחרדותיו. אלא שחרדה אינה תוכנית עבודה, ומה שנדרש מהממשלה הוא לגבש תוכנית יציאה מהסגר הזה במהירות. עליה לעשות את מה שהיא בורחת ממנו שוב ושוב – לנקוט מדיניות דיפרנציאלית בפתיחת הכלכלה מחדש - לפתוח את כל מקומות העבודה במגזר הפרטי שאינם כרוכים בהתקהלות ללא קשר לרמת התחלואה, לפתוח מקומות עבודה שכרוכים בהתקהלות ביישובים ירוקים בהדרגתיות בהתאם לתו הסגול, לבצע אכיפה נוקשה במקומות שבהם היא נדרשת ולא סתם בצירים וכבישים, ולהיות ערוכה ברמה ההסברתית לספק לציבור תשובות לשאלה למה במקומות מסוימים העסקים פתוחים ובמקומות אחרים לא.

אם היא תעשה זאת נכון – זה יהיה תמריץ ליישובים האדומים להתנהל בצורה בטוחה יותר, שתוריד את שיעורי התחלואה. הדבר הכי גרוע במשבר הזה הוא לספק פתרונות קולקטיביים לבעיות דיפרנציאליות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום