מה שלא עשו המלחמות, תעשה הקורונה: החלה הירידה מהארץ

התאווררות ביוון עד שיחלוף הסגר? לעבוד מניו יורק במקום מתל אביב? בואו פשוט נודה באמת

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתב"ג, ביולי
נתב"ג, ביולי. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: תומר אפלבאום

רודוס: שירלי (36), ראשון לציון

"אני משתגעת, אתה מבין? משתגעת. פשוט לא יכולה עוד לראות את ארבעת הקירות האלה. ועוד עם הילדים. במה אעסיק אותם? מה יעשו שלושה שבועות? אין קניון, אין קולנוע, אין ים, אין טיולים, אין מלונות, אין מוזיאונים, אין מסעדות. רק בתי כנסת ודוכני לולבים.

"אולי ריבונו של עולם יידע מה לעשות איתם שלושה שבועות? גם את מגרש הכדורסל הפקיעו עבור אוהל תפילה + שירותים כימיים לתקופת סליחות.

"לעבוד — שנינו חייבים, כן? עסקים בלי קבלת קהל ממשיכים לפי תו סגול. אבל מה זה רלוונטי אם סגרו את בתי ספר והגנים? מי ישמור על הילדים?

"ארבעה חודשים היו להם שם בירושלים לבנות מערך חינוך בקפסולות. לא עשו כלום. במקום זה כל סייעת לוקחת ילדים אליה הביתה — עד 3–4 לא צריך עוסק מורשה — וגובה תעריף בייביסיטר כפול. מאיפה נשלם? כבר עדיף להישאר בבית ולא לעבוד.

"ואם נשארים בבית, ואם בעבודה מורידים לי ימי חופש שאין לי — אז לפחות שיהיה חופש, לא ככה? אז קפצנו ליוון. נשרוץ פה שבוע, גג שבועיים. אם יאריכו את הסגר אולי נישאר שלושה. כולה להתאוורר, כן? אחר כך נחזור. שבוע בידוד זה לא נורא. את השבוע השני ממילא אף אחד לא בודק.

"יקר? שטויות. 20 אלף שקל לחמישה ימים באילת זה יקר, ותודה לרשות ההגבלים שחילקה את אילת בין ישרוטל ופתאל. גם לעשות קניות יקר עכשיו. בסניפים השכונתיים הקפיצו מחירים בגלל פרמיית קל"ב; בסניפים הגדולים משחקים עם המחירים כדי לעקוץ את מי שנעזר באפליקציה; בכל הסניפים עוקצים במחירי הבשר והגבינות — כי הפטור ממכס שהובטח ליבואנים נוצל לסיבוב על המדינה, ולא כדי להוריד את המחיר; וגם מחירי הירקות הופקעו בגלל שהחייל של הלובי החקלאי, שר החקלאות, חסם השנה יבוא.

"לסיכום, גם משתלם — וגם חיוני לנפש. חייבים קצת לנשום. שום דבר לא יקרה הרי אם נעדר חודש. ממילא המדינה בשיתוק, והכל יחכה לנו. נתרענן קצת — ונחזור. רק תן להתנתק קצת מהטירוף. תן לנשום. מי יודע אצל המשוגעים האלה מתי הסגר ייגמר".

העיר לינדוס ברודוסצילום: shutterstock

איסטנבול: עמוס (56), נהריה

"גמרו לי את העסק, אתה מבין? זהו. אני מת. לקחו ממני הכל. בסיבוב הראשון ניצלתי את כולם. לקחתי את המענק, קיבלתי גרייס מהבנק, התחננתי לספקים שיאריכו את האשראי על הסחורה — וגם הבעלים יצא גבר, ונתן לי 50% הנחה בשכירות. יהודים טובים. אבל מה עכשיו? לעבור עוד פעם בין כולם? שוב להתחנן? להבטיח שזו הפעם הסופית והאחרונה־אחרונה בהחלט?

"מה, כל אלה לא רואים חדשות? לא קוראים עיתונים? לא יודעים שכל הסגר זה כסת"ח אחד גדול? לא מבינים שזורעים פאניקה כדי לאחד שורות, אחרי שאיבדו שליטה? אבל למה לעזאזל אני זה שצריך לשלם את המחיר?

"בחרדים לא נוגעים. אצל הערבים לא נכנסים. כל השוטרים עלו לבלפור בגלל שהיא משתוללת וצורחת שעולים לה על הבסטיליה. שבועיים גמזו מתחנן לרמזור, אבל בשביל הכבוד של הפורעים — אף אחד לא אישר לו, ועד שאישרו משהו מחורר הסוסים ברחו מהאורווה והדביקו חצי מדינה.

"אף אחד לא רואה מה קורה פה? אף אחד לא מבין שזה עונש קולקטיבי בגלל שכל אחד מסתכל על השני ולא רוצה לצאת פראייר? כולם חושבים שהפתרון זה סגר שיהרוג לי את העסק, יהרוג לי את הנשמה, ייקח אוכל מהפה של הילדים שלי? מה קרה לכם?!

"לא אכפת לי מסתמינים, אחי. אני רוצה למות. למות. מכריחים אותי למכור את החנות בזול כי אני לחוץ על כסף. עסק של 20 שנה אני מוכר בשני גרוש כדי להחזיק את הראש מעל למים — ומה יהיה עלי אחר כך? לאיפה אלך? היי־טק?

"הלוואה? ביקשתי. אבל בגלל הגרייס בסגר הראשון נפלתי בדירוג האשראי — ועכשיו הקפיצו לי את הריבית כדי להרתיע אותי. אתה מבין? אני, עמוס, זה שצריך את הכסף רק כדי לשרוד תזרימית, נחסם — ומי שגם כך יש לו כסף, מנופף בדירוג האשראי הגבוה שלו, מקבל כסף כמעט בחינם, בלי ביטחונות — וקונה אותי החוצה מהחנות, רק כדי לעשות עליה סיבוב ולמכור לי אותה ברווח עוד שנה! אלוהים שייקח אותי.

"מה אתם רוצים? מה כולם רוצים מחיי?! תנו לי לנסוע בשקט. לקחתי טיסה לאיפה שהיה, רק עד שיסתדרו העניינים. עכשיו אני רק רוצה לנשום".

תושב איסטנבול, היום
תושב איסטנבול, במאיצילום: Burhan Ozbilici/אי־פי

בורגס: אופק (23), כפר סבא

"אני בחל"ת, אחי. כן, כבר ארבעה חודשים. יעני 'חל"ת' — כי אין באמת לאן לחזור.

"70% מהמשכורת האחרונה יוצא לי בערך 6,000 שקל. אז לעבוד במינימום כמלקט במחסנים של ויקטורי או רמי לוי — אני לא רואה היגיון. גם לא בונה על חזרה לעבודה. מה, ייגמר הסגר וכולם בבת אחת יחזרו להסתובב ברחובות או לשבת בבתי קפה?

"זה עניין של שנתיים־שלוש, אחי. ובגיל ובניסיון שלי — אני הראשון שיאכל אותה, כמו כל הצעירים. אותנו אפשר לחתוך בלי לפגוע בעסק. אני מודע לזה, אחי. לכן אין לי כל כך מה לעשות בארץ כרגע.

"אוניברסיטה? הלמידה מרחוק הזאת זו פיקציה, אני אומר לך. נו, זה לא עובד. וממילא דמי החל"ת מסתיימים ביוני, ועד אז עוד יקצצו אותם. מה אעשה כדי לממן את הלימודים? אשן על עץ?"

"אני לא בוכה, אחי. מה זה יעזור? בחיים צריך להתקדם. ועם היד על הלב אחי, ועזוב עכשיו פוליטיקה, כשאתה רואה איך מתנהל פה העסק — אתה חושב שהקורונה תיעלם תוך שלושה שבועות...? דוגרי, אם אתה מסתכל קדימה — אתה רואה אותנו מתקדמים לאנשהו?

"אם כבר לשרוף שנתיים מהחיים, אז לפחות נראה עולם. נסתובב קצת, נתפוס ראש. לחזור תמיד אפשר".

ובינתיים באוקראינה (איור: עמוס בידרמן)
איור: עמוס בידרמן

גבול בלארוס־אוקראינה: מרדכי־יוסף (50), בית"ר עילית

"בהן צדק, טסתי לפני שנשיא אוקראינה דיבר. לא ידעתי בכלל שהם סגרו את הגבול, אני נשבע! למה שימנעו מיהודים להגיע לאומן? אני בשוק כשאתה אומר לי את זה. כולי רועד.

"ולי בכלל יש עסק שם. כן, ליד אומן. הנה, תראה בניירות. חנות לציוד ספורט. שלי. פעם בשנה אני מגיע ועל הדרך בודק מה המצב בחנות. אבל עכשיו החיילים לא נותנים לעבור את הגבול.

"אנחנו 2,000 יהודים פה. קר, אבל האווירה טובה. ישנים תחת כיפת השמים. הצלב האדום הביא כמה אוהלים, אז לא מתלוננים. המורל גבוה והאמונה חזקה.

"לפספס את ראש השנה בישראל? כן, זה חבל. אבל לכבד את הרבי חייבים. כבר 15 שנה. זו מסורת. וממילא הסגר־שמגר לא מאפשר לראות את כל המשפחה, וממילא בית"ר עילית אדומה, ובשחרית — כשלא נעים להתפלל בחוץ — כולם מדביקים את כולם בבית הכנסת. תאמין לי, פה בגבול הרבה יותר בטוח.

"איך ראש העיר שלי נכנס לאומן? לא יודע. נסתרות דרכי האל. מצא כנראה רבי שמסדר ויזות. נכון, זה לא יפה. בטח לא כשהתושבים שלו ננטשו בארץ. אבל המטרה מקדשת את האמצעים".

ניו יורק
ניו יורק בימי קורונהצילום: ANDREW KELLY/רויטרס

ניו יורק: יעל (35), תל אביב

"מצאתי דירה זולה, אז קופצת לחודש. אולי חודשיים. פרילנסרים יכולים לעבוד היום מכל מקום, וניו יורק ירוקה. נראה לי שדווקא תל אביב או־טו־טו אדומה. לא אצטרך בידוד אם אחזור אחרי החגים — ואם אישרו למשלחת של ביבי חמישה ימי בידוד, אז בכלל.

"למה שאשרוף בארץ אפילו חודש מהחיים? בגלל שעשר שנים מטפטפים לנו לא להאמין לרשויות ולא לפקידים — ועכשיו מתפלאים שאף אחד לא מאמין או מציית להם? כאילו, מנין ההפתעה?

"שנים שהרוב החילוני משועבד לגחמות של מיעוט חרדי — ועכשיו כולם קולטים שזה גובה מהם גם מחיר בריאותי וכלכלי? שנים שכולם צופים בתפקוד של ראש הממשלה מידרדר בלחץ חקירות פליליות צולבות — ועכשיו מופתעים לגלות שההון האזרחי ירוד ושאין הנהגה? הרי ידעתם שאם זה יגיע לבית משפט, הוא ייקח את כולנו כבני ערובה, ובכל זאת אישרתם לנאשם להרכיב ממשלה — רק כדי לצפות עכשיו מהצד איך הוא מפורר את המדינה. אז על מה הפליאה?

"חברים שלי בורחים מהשירות הציבורי כדי שלא ייחקרו היכן למדו, ועם מי התחתנו. כדי שלא ישפילו אותם בטוויטר. הכל פה נהיה מגעיל, טיפשי ואלים. כולם מותשים, ציניים ואף אחד לא רוצה לעבוד.

"אז יצאתי להתאוורר. יהיה עצוב לחגוג ככה ראש השנה — אבל אולי משהו ישתנה. אפשר להתנייד לזמן מסוים כשמסוכן, או כשלא רואים אופק — בדיוק כמו כל אלה שקפצו ליוון. היינו 2,000 שנה בגלות — אז נהיה עוד שנה־שנתיים. למה אתה קורא לזה ירידה?"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker